אהד-בודי כהן

Sgt. First Class Ohad Cohen, 20, a soldier in the Israeli Air Force’s elite Shaldag unit, from Idan, was killed battling Hamas terrorists on October 7 in Kibbutz Be’eri.

The morning of the attack, Ohad was on duty with the members of his unit when the assault began, and they were the first military forces to be sent to Be’eri, where hundreds of Hamas terrorists had invaded. They arrived via helicopter around 9 a.m.

The 13 Shaldag fighters entered the kibbutz, and Ohad was the first soldier killed there that day, leading the small number of troops to decide to withdraw to the entrance of the kibbutz and evacuate the wounded. Further military reinforcements did not arrive for several hours.

Ohad was buried in Idan on October 10. He is survived by his parents, Michal and Moshe, his sisters Nitzan, Ron and Clil and his girlfriend Ofir, as well as three grandparents. His uncle, Staff Sgt. Shahar Cohen, was also killed at age 20, almost exactly 32 years earlier, while fighting in south Lebanon.

According to a Shaldag eulogy, Ohad enlisted in the IDF in late 2021, after a year in a pre-military academy in Kibbutz Sufa. He completed the elite unit’s tough training — the longest of any IDF unit — just a few months before he was killed. During his training, he was bitten by a snake and hospitalized in serious condition but recovered to return to his unit.

Ohad loved to read and write and engage in sports and exercise, particularly running, as well as traveling and hiking around the country. He was active in a local youth group in the small town in the desert along the border with Jordan where he grew up, first as a member and later as a counselor.

A eulogy on the Central Arava Regional Council website described him as “a smart boy, highly moral, social and smiley. Almost all of his friends remember first and foremost his kind smile that best characterized him, his sensitivity and the light he spread around him.”

His younger sister, Clil, wrote on Instagram that she didn’t want to eulogize her beloved brother, “because I don’t want to say goodbye, I want you to show up at the door on Friday afternoon after a tough week and bring mom flowers and ask me, ‘How was your week?'”

“I want you to get mad at me for not cleaning up the house, and because there are ‘girl things’ in the shower,” she continued. “I want you to come with Ofir for Shabbat and sit at Friday night dinner and we’ll all laugh together like everything is normal. I want you to throw Or in the air and make him laugh and we’ll all watch from the side. I just want you here.”

In her eulogy, his mother, Michal, wrote that Ohad was “a child full of love, full of goodness. Wherever you went, you made everyone fall in love with you — and how could they not?”

“You always ran to help, you were always happy, you did everything with ease and with love,” she added. “There was a time when Dad and I couldn’t go anywhere in the Arava without someone approaching us and saying, ‘You’re Ohad’s parents? You have the most wonderful child in the world.’ And when they left we’d whisper, ‘Who was that?'”

In the army, she said, “You blossomed and you grew, you became a man. Wonderful and unique… after all, if Ohad had been in charge of how this event would go, we’d probably all be here in clown hats with a beer in our hands.”

בנם של מיכל ומשה. נולד ביום ב' בכסלו תשס"ג. (6.11.2002) במושב עידן שבערבה. אח לניצן, רון וכליל. אהד, הידוע בשם החיבה "בודי", גדל והתחנך במושב עידן, למד בבית הספר היסודי המקומי ובבית הספר העל-יסודי השש שנתי "דרכא שיטים". ילד של טבע ומדבר שהסתובב יחף בכל מקום ואהב לטייל בגבעות הלבנות של סלעי החוואר הסמוכות לביתו. חכם, ערכי, רגיש וחברותי, עם חוש הומור מטורף, חיוך תמידי על הפנים, אופטימיות בלתי נדלית ויכולת להפיץ אור ושמחה בכל מקום בו דרך. בכיתה ד' הצרף כחניך לתנועת הנוער "בני המושבים". מספר שנים לאחר מכן, כשהיה בכיתה ט' הוצע לו להיות מדריך. בדרך כלל, המדריכים בתנועה היו תלמידי כיתה י', אך באותה השנה היה מחסור במדריכים ואהד נענה לאתגר. יחד עם מדריכה נוספת, הדריך את קבוצת "חריף". החניכים אהבו והעריצו אותו, סיפרו שהיה כיפי ומלהיב אבל גם ידע להקשיב להם, לראות אותם ולהיות שם עבור כל מי שצריך. כשהיה בתיכון, היה שותף להקמת מועצת הנוער המקומית ולקח חלק בהובלתה. אחרי סיום הלימודים, אהד התקבל למכינה הקדם-צבאית "הדר" על שם הדר גולדין, הממוקמת בקיבוץ סופה שבעוטף עזה. זו הייתה שנה משמעותית מאוד עבורו, וגם במהלכה, כמו בכל מקום אליו הגיע, איש לא נותר אדיש לקסמו. עם סיום המכינה, התרכז בהגשמת החלום שליווה אותו מגיל צעיר - להתגייס ל"שלדג", יחידת העילית של חיל האויר. בכל תחום בחייו ידע לסמן לעצמו מטרות ולפעול על מנת להשיג אותן, וגם את היעד הזה כבש בהצלחה. ב-6.12.2021 התגייס לצה"ל ושירת, כפי שחלם, ביחידת "שלדג". הוא אהב כל רגע בשירות ושמר על מוטיבציה והתלהבות לאורך מסלול ההכשרה המאתגר והתובעני. לתפיסתו, כל קושי היה אתגר שיכול לקדם אותו בחיים. "בכל משבר או אתגר בחיים שלי", כתב, "אוהב לצאת למדבר לחווארים ליד הבית, ופשוט להתמודד איתו כשזה רק אני והמדבר, עם האמת האישית שלי, בלי שום מסכות". בשלב מסוים במהלך המסלול, הוכש בצוואר על ידי נחש צפע ופונה לבית החולים "הלל יפה" בחדרה במצב קשה. הוא היה מורדם ומונשם ונאבק על חייו, אך הצליח להתאושש, חזר לצבא וסיים את המסלול יחד עם חבריו לצוות. לקראת סוף המסלול, נשא דברים באזכרת השנה למות סבו, ניסים: "סבא היקר, אני בעוד חודש וחצי מסיים את ההכשרה שלי ונכנס לשירות הסדיר. אני זוכר שכשהתגייסתי, אמרת לי שני דברים. הראשון - לשמור על עצמי מכל משמר, והשני - ללכת עם ראש מורם וחזה נפוח, להיות גאה ושלם עם המעשים שלי. ואני יודע שאם היית איתנו היית אומר לי שאני עושה את הדבר הכי חשוב שיש... "אני מנסה כמה שאני יכול ללכת בדרכך, בטוב הלב שלך, בנועם ההליכות שלך, באמונה שכל אדם ואדם הוא עולם ומלואו ויש לשפוט לכף זכות כי לב האדם הוא טוב מנעוריו... ממשיך לחשוב עליך, לשמר את מי שהיית בשבילי ואת מי שאתה עדיין, כי אתה אבן בזהות שלי ואני לוקח אותך איתי לכל מקום שאני הולך ובכל החלטה שאני צריך לקבל". אהד היה מנהיג מלידה, בעל נוכחות שאי אפשר לפספס. הוא היה ספורטאי מצטיין, תמיד ראשון, תמיד יוזם, תמיד בתנועה. רגיש וקשוב לצרכי האחר ורוצה לדאוג לכולם, בני אדם ובעלי חיים כאחד. היה קשור מאוד למשפחתו ובתקופות העמוסות ביותר בצבא הקפיד לקנות פרחים לאימו בכל שבת. אם לא יצא הביתה, ביקש מאחד מבני המשפחה שיקנה זר בשמו. הייתה גם אהבה גדולה בחייו, לבת זוגו אופיר. השניים היו מאושרים יחד ורקמו תוכניות רבות לעתיד. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים - יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבת טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. באותה השבת, אהד היה ביחידה, בכוננות עם הצוות שלו. כמה דקות אחרי השעה 8:00 בבוקר, שלח לאביו הודעה שהצוות הוקפץ והוא כבר על המסוק, בדרך לעוף עזה. המסוק נחת סמוך לקיבוץ בארי, והצוות, שהיה הכוח הצבאי הראשון שהגיע מקום, הוכוון על ידי חברי כיתת הכוננות אל השכונות המערביות של הקיבוץ. רגעים ספורים אחרי שנכנסו, נפגע אחד הלוחמים מירי מחבלים שהתבצרו בבית סמוך. אהד סייע לטפל בפצוע ונלחם בגבורה, עד שנורה ונהרג. סמל ראשון אהד בודי כהן נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במושב עידן. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל. אימו, מיכל, ספדה לו: "אהדי אהוב ליבי, אהוב ליבנו. או כמו שקראת לעצמך - הבן המועדף... ילד שכולו אהבה. שכולו טוב. בכל מקום שהגעת אליו, גרמת לכולם להתאהב בך. ואיך אפשר שלא... הייתה תקופה שאבא ואני לא יכולנו ללכת בערבה בלי שתיגש אלינו מישהי ותגיד: 'מה? אתם ההורים של אהד? יש לכם הילד הכי מקסים בעולם'... "כמה שמחת להגיע לשלדג. קיבלת בדיוק את מה שרצית וחלמת... כשאבא שאל אותך בטירונות יחידה איך עבר השבוע, ענית לו: 'קשה! אבל קשה טוב'. שלחנו לצבא את הכי טוב שיש, ואתה רק השתפרת והתקדמת... פרחת וצמחת. הפכת להיות איש. מדהים ומיוחד... תודה מתוק שלי על עשרים שנה ואחד-עשר חודשים שהבאת לנו את האביב". "היית פרח מדברי שמשמח כל אדם שפוגש בך", כתבה דודתו, תמי. "הארת פנים לכל אחד שפגשת, הידיים הארוכות שלך הושטו לחיבוק וחיבור לכל אחד... אהדי פרח נדיר שנקטף. רך וחזק, עדין ואמיץ, ובעיקר עם המון מוטיבציה אישית לתרום ולתת לכולם, בעיקר למשפחה שלך והכי לאמא. איפה יש ילד שמכיר את כל הצמתים שמוכרים בהם פרחים? בערב ראש השנה האחרון ביקשת ממני ומאבא לקנות פרחים לאמא. הוספת: 'ותזכרו שהיום גם חג וגם שבת, שיהיה זר יפה'... תודה לך על מי שהיית בשבילנו, תודה לך על האור שהפצת. תודה שגרמת לנו לחייך גם כשלא תמיד היה על מה". בערבה התיכונה נחנך "שביל החבצלות" - מסלול הליכה לזכרו של אהד, בגבעות בהן אהב לטייל.באזור נחנכה גם נקודת תצפית לזכרו - "המרפסת של בודי". חניכי תנועת הנוער של "בני המושבים" הפיקו לזכרו סרטון בסגנון תוכנית הטלוויזיה "סליחה על השאלה", בו הם מספרים איך זה להיות חניך של אהד. הסרטון ניתן לצפייה ביוטיוב תחת השם "סליחה על השאלה - קבוצת חריף". סרטון נוסף לזכרו ניתן לצפייה ביוטיוב תחת השם "לזכרו של רס"ל אהד בודי כהן". עמודים לזכרו נפתחו באתרים remember.bio ו- memoriz.plus וכן באינסטגרם, תחת השם remember_ohad_cohen.