Moshe Mozes

בן מרגלית ויעקב. נולד ביום י"ח בניסן תש"ל (24.4.1970) בירושלים. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי 'כרמלי' המשיכם בחטיבת-הביניים וסיימם בהצטיינות בבית-הספר התיכון 'בית חינוך' בירושלים. במשך כל תקופת לימודיו נהג לעזור, ללא כל התנשאות, לתלמידים שהתקשו בלימודיהם. משה נהג להזמינם לביתו, לשבת ולהכין עימם שיעורים ולהכינם למבחנים, תוך גילוי מעורבות להצלחתם בלימודים. יצויין מקרה שבו גילה משה רגישות רבה לזולת בכך שלקח תחת חסותו נער מופנם ושקט, תוך דאגה לטיפוחו ומתן הרגשה שאינו לבד. בתחביביו כבלימודיו היה למשה מגוון רחב של פעילויות. הוא הרבה לקרוא ספרים ולהאזין למוזיקה. נהג לשחק כדורסל ולרוץ למרחקים ארוכים. במקצוע זה יצג את בית-ספרו בתחרויות של בתי-ספר במסגרת ארצית. משה אהב את ביתו ואת הוריו ונהג לכבד את רגשותיהם. לאימו הוא עזר בעבודות הבית ונהג ללטפה, לחבקה באהבה ולגרום לה לצחוק כל הזמן. את רגשות אביו כיבד בכך שנהג להניח תפילין כל בוקר וללכת לבית-הכנסת בערבי שישי ובשבת. בראשית חודש אוגוסט 1988 גויס משה לצה"ל. את דרכו הצבאית החל כלוחם מצטיין בחטיבת גבעתי. במהלך שירותו ביקש להתנדב, התקבל והועבר ליחידת 'שמשון' שם סיים את הגיבוש בהצלחה. אחד ממפקדי היחידה העריך את יכולתו כלוחם בעל מוטיבציה גבוהה, נחישות רבה וחוש הומור מפותח. הוא ראה בו לוחם מוביל בצוות וביחידה בכלל. משה השתתף במבצעים רבים, ובלט בהם הן כלוחם אמיץ והן כחבר, ובשל כך היה מקובל מאוד על חבריו ומפקדיו, שניבאו לו עתיד כאחד מבכירי היחידה ומפקדיה. למשה היו חברים רבים, שהקיפו אותו באהבה רבה. הוא היה צמא לדעת, ללמוד, להבין ולהכיר עוד ועוד דברים חדשים. ביום ה' בתשרי תש"ן (4.10.1989) בהיותו בן תשע-עשרה וחצי, חזר מפעילות מבצעית עם צוות לוחמים. הרכב שבו נסע התהפך ומשה נפל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא לקבורה בבית-העלמין הצבאי שבירושלים. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות.