Lion Bar

Col. (res.) Lion Bar, 53, a retired senior IDF officer in the Judea and Samaria Division, was killed battling Hamas terrorists in southern Israel on October 8.

Bar, who lived in Gedera with his wife and three children, did not wait to be called up to the reserves before racing to the scene on Saturday morning in his personal vehicle.

His family said Bar spent hours evacuating wounded people from the scenes of Hamas atrocities, bringing them to hospitals all over.

His son, Omer Bar, wrote a lengthy Facebook post detailing his father’s heroics, saying he wants the world to know “the honor he deserves.”

“Already at 8 a.m., before he was called up to reserves… my father took his own initiative and put on his uniform and helmet and went without thinking or blinking,” wrote Omer. “My father is an Israeli hero.”

“From 9 a.m. to 4 p.m. he did not stop evacuating the wounded, to Barzilai, Soroka, Kaplan, dozens and dozens of wounded,” Omer wrote. “When news came about the [Supernova music festival] he didn’t hesitate, he drove there and started searching for the wounded and rescuing them. Loading up more and more helpless people… back and forth. That was my father.”

Bar came home from the frontlines that evening, but decided he needed to return on Sunday, and Omer went with him. By then, said Omer, all they could see all around were bodies, and they shared the information with ZAKA volunteers so they could be collected. Omer and Lion stopped by the Black Arrow Monument near Kibbutz Mefalsim, which memorializes all those Israeli soldiers killed in enemy infiltrations from 1953-1956.

“And that’s when my worst nightmare started,” Omer wrote, recounting how they were ambushed by terrorists with grenades and gunfire. Omer was shot twice in the legs, and he never saw his father alive again.

“My father is an Israeli hero. Salt of the earth. Full of goodness — only wanted to help.”

A 22-year-old partygoer, Gal Levy, who was shot in the knee, told Israel Hayom that Bar was the one who brought him and others to safety. The newspaper connected him with Bar’s widow, Einat, to whom he recounted his heroics: “He drove like crazy on the highways just to save us, he was really a hero. On the way to the hospital they shot at us, and he succeeded in dodging the bullets and not a single one hit the car. I have nothing to say except thank you. He was truly an angel.”

Einat told the Mako news site that the stories of her late husband’s bravery don’t change the immense loss she feels.

“Everyone keeps talking about how Lion was a hero, but I just want him to come home,” she said.

בנם של אליס ועמרם. נולד ביום ה' בניסן תש"ל (11.4.1970) בקרית גת. אח לשרית, נורית ויפית. ליאון גדל בקרית גת. בתום לימודיו בבית הספר היסודי למד בפנימיית "הכפר הירוק", מחזור ל"ה. ביום 6.8.1989 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת הצנחנים, גדוד 202. לאחר סיום מסלול ההכשרה כצנחן יצא לקורס מפקדי כיתות ובהמשך שירותו יצא לקורס קציני חי"ר. בסיום קורס הקצינים שב לגדוד 202 כמפקד מחלקה. תפקידו האחרון בגדוד היה מפקד פלוגה. בשנים 1995–1997 שירת כמפקד פלוגת החבלה וההנדסה (פלחה"ן) של חטיבת הצנחנים, ובמסגרת תפקידו הוביל את הפלוגה בלחימה בדרום לבנון. בהמשך שימש כראש מדור כשירויות במפקדת קצין צנחנים ראשי (מקחצ"ר), כקצין אג"ם בחטיבה וכראש ענף כשירויות במפקדה. בשנים 2004–2006 היה מפקד גדוד 906 בבית הספר למפקדי כיתות ומקצועות חיל הרגלים (ביסלמ"ח). בתום תפקידו זה עבר להיות סגן מפקד חטיבת מנשה ואחר כך קצין מבצעים בפיקוד מרכז. בתפקידו האחרון שימש כראש מטה אוגדת איו"ש. השתחרר מצה"ל בשנת 2015, בתום עשרים ושש שנות שירות. לאחר שחרורו הוכר כנכה צה"ל בעקבות פגיעה בברכיים ובחוש השמיעה. במהלך שירותו למד במכללה הבין-זרועית לפיקוד ומטה (פו"מ) וכן השלים לימודי תואר ראשון במדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ולימודי תואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1998 נישא לעינת ונולדו להם שלושה ילדים: עומר, ניב ועידו. המשפחה גרה בגדרה וליאון היה פעיל מאוד בחיי הקהילה. אחרי שחרורו מצה"ל הוא עסק בניהול פרויקטים של בנייה ויזמות בתחום הנדל"ן. ליאון תרם רבות לקידום פרויקט "פארק שמיר" – אזור התעשייה, המסחר וההייטק של גדרה. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. בבוקר שבת ליאון היה בביתו, אך כשנחשף לתמונות מהדרום לבש מייד את מדיו ויצא מהבית כשפניו מועדות לשדרות. בשעה 8:40 הגיע לעיר והחל לפנות פצועים לבתי החולים סורוקה וברזילי. בשעה 9:30 לערך, בעקבות הכוונה של אנשי מד"א, הוא הגיע לבית אזרח שנפצע מאש מחבלים ויחד עם רופא שהביא עימו העניקו לו טיפול מציל חיים. לאחר טיפול ראשוני, הוא אלתר אלונקה מדלת של ארון שפירק בביתו של הפצוע ופינה אותו לבית החולים, בכך הציל את חייו. כשהחלו להתברר לו ממדי האסון במסיבה ברעים נסע לשטח. הוא הגיע למקום בשעה 11:30 בצוהריים ובמשך כמה שעות נסע הלוך ושוב וחילץ עשרות פצועים ונמלטים ליישובים הסמוכים ולבתי החולים. לקראת ערב שב לביתו, אך ידע שמשימתו לא תמה. ‏הוא אמר לבני משפחתו המודאגים שזהו הייעוד שלו וכי אין הוא יכול לעמוד מן הצד כשהוא יודע שיש אנשים שזקוקים לעזרה. השכם בבוקר של יום ראשון (8.10.2023) יצא עם בנו עומר, לוחם צנחנים במילואים, כדי לחפש ניצולים. הם עשו את דרכם באזור רעים ובכביש 232 וחיפשו נפגעים. במהלך שעות הבוקר, חברו לכוחות זק"א והכווינו אותם לזירות בהן אותרו הרוגים. משהבינו כי משימתם תמה, בדרכם החוצה מהאזור, חלפו בסמוך לאנדרטת "חץ שחור" והבחינו ברכב משטרה ירוי. הם יצאו מרכבם כדי לבדוק אם יש ברכב מישהו הזקוק לעזרה. לפתע, נפתחה עליהם אש ממחבל שארב בשטח. מן הירי עומר נפצע ברגליו וליאון נהרג במקום. אלוף-משנה ליאון בר (בן מוחה) נפל בקרב ביום כ"ג בתשרי תשפ"ד (8.10.2023). בן חמישים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בגדרה. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים ואחיות. ספד לו ראש מועצת גדרה: "אני שולח תנחומים מעומק ליבי למשפחת בר על אובדן אבי המשפחה, אל"מ (מיל') ליאון בר ... הוא היה חבר יקר עבורי, ליאון לא היה רק קצין, ג'נטלמן ומתנדב. הלב בוכה וכואב, גדרה כולה מחבקת את המשפחה". כתבה אחותו שרית: "אסון קרה לנו, אחי המדהים שתמיד תמיד היה בשביל כולם, הראשון להתנדב, כששמע על מה שקרה בדרום עזב מיד הכול ונסע לנסות לסייע להציל חיים, כזה הוא היה. אחי אתה כל כך חסר לנו ... אנחנו כל כך מתגעגעים אליך. אני ואלון, שהיית כמו אבא בשבילנו מבקשים ממך - תשמור עלינו ועל עם ישראל". באוקטובר 2024 הוענק לליאון ולבנו עומר אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית. שחר ברטל כתב ומבצע את השיר "איש פלדה" לזכר ליאון. השיר ניתן לצפייה ברשת. מתוכו: "... איש פלדה, איש פלדה/ אל התופת מסתער/ בלי הנשק והצוות/ רק אתה ואין אחר.// אוסף אותם לתוך הרכב/ צעירים יפים שרק רקדו/ הצלת נפש ועוד נפש/ את כל אותם שנדחסו.// איש פלדה אומרים עליך/ בכירים, גברים של מלחמה/ שיש אדם אחד בארץ/ שלא יכול להיפגע.// איש פלדה, יודעים אנחנו/ שגם אותך האש תפסה/ סיפור גבורה עצוב כתבת/ היית אמיתי, עכשיו רק אגדה". במוצאי יום הזיכרון, ה' באייר תשפ"ד (13.5.2024) שודרה כתבה ב"כאן 11" על סיפורו של ליאון: www.kan.org.il/content/kan-news/newstv/p-591147/s1/748952.