Ovadia Faraj

בן רחל וברוך. עובדיה נולד בקהיר שבמצרים בכ"ח בתשרי תש"ט (31.10.1948). בשנת 1950 עלה לארץ באוניה עם הוריו ואחיו, והם גרו במעברה ברמלה. עובדיה למד בבית ספר ממלכתי "השומר" עד כיתה ח'. בתקופה זו נפטר אביו, מה שאילץ אותו להתחיל לעבוד במקביל ללימודים. עובדיה התגייס למשמר הגבול ב-1965, בגיל שבע-עשרה. במהלך שירותו הצבאי בחובה ובקבע הוא נלחם בכל מלחמות ישראל וביניהן: ששת הימים, יום הכיפורים ושלום הגליל. במהלך המלחמות נפצע פעמיים, אך זה לא מנע ממנו לשוב ולהילחם לצד חבריו. בשנת 1968 סיים עובדיה את שירותו הסדיר במשמר הגבול והחל לעבוד בחברת סולל בונה, בשארם א-שייח. בתקופה זו הכיר את אסתר יפת, אשר גרה בשכנות אליו, ובשנת 1969 הם נישאו. בני הזוג החליטו לבנות את ביתם ברמלה. בשנת 1971 נולד בנם בכורם ברוך, לאחר כשנתיים נולד דוד ובשנת 1978 נולד הבן השלישי, אילן. כעבור כמה שנים נולדה הבת – ענבל. לאורך כל חייו חינך עובדיה את ילדיו לאהבת מולדת. בעקבות אהבתו לארצו החליט עובדיה בשנת 1983 להתגייס שוב למשמר הגבול, לשירות קבע. הוא שירת במספר רב של מקומות, ביניהם שכם וג'נין. על אף פציעתו והסיכון שבשירות הוא מעולם לא ויתר על תפקיד. אחרי חמש-עשרה שנים בשירות משמר הגבול עבר עובדיה למשטרה הכחולה ושירת ביחידת הוצאה לפועל. בזמן שירותו זה השלים בהצלחה את לימודיו. בשנת 1998 חלה עובדיה, והחל לקבל התקפים אשר גרמו לו לאבד את ההכרה לזמן מה, התקפים שהופיעו בתדירות גבוהה וללא כל סימנים מקדימים. על אף ההתקפים שקיבל המשיך בעבודתו כרגיל, ולא נתן למחלתו להפריע לשגרת חייו. ב-15 לדצמבר 2003, בעת חופשת השחרור שלו, קיבל עובדיה התקף לב קטלני ביותר ובמהלכו היה ללא חמצן כחצי שעה, דבר שגרם לו נזק רב. הרופאים לא הותירו הרבה תקווה ואמרו שזה עניין של יום-יומיים, אך עובדיה שהיה ידוע בעקשנותו נלחם על חייו במשך חמישה שבועות. ביום כ"ה בטבת תשס"ד (19.1.2004) אחר הצהריים עובדיה נפטר. רב-סמל בכיר עובדיה היה בן חמישים ושש בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין ברמלה. הותיר אישה, שלושה בנים ובת. כתבו בני המשפחה: "עובדיה יישאר בלב משפחתו וחבריו לעד בשל טוב ליבו וצניעותו. תהי נשמתו צרורה בצרור החיים. 'לב טהור ברא לי אלוהים, ורוח נכון חדש בקרבי' (תהילים נ"א פסוק י"ב)".