Drori Gilboa

בן יעקב וגיקה. נולד ביום ו' באב תש"ח (11.8.1948) במכסיקו-סיטי, בירת מכסיקו, ועלה לארץ בשנת 1955 עם משפחתו, שהתיישבה בקיבוץ יד מרדכי. הוא התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי בקיבוץ ונמנה עם חברת הילדים בקיבוץ. הוא היה חבר טוב וקשור מאוד לחבריו, שהעריכו אותו. אף כי ידוע היה כעומד על שלו וכעקשן, היה מקובל על חברתו. דרורי נמשך לכל היפה בטבע. בהיותו טהור בהליכותיו היה תובע זאת מן הסביבה ובשעה שנראה היה לו כי מקפחים איזה ערך יקר לו, יצא למאבק כאילו על כבודו שלו, אפילו כאשר הדבר פגע במוסכמות המקובלות על החברה. היה צורך לשכנע אותו בנימוקים מתקבלים על דעתו ולא להכניעו בתוקף סמכות. כאשר הוריו עקרו לבאר-שבע, המשיך את לימודיו בבית-הספר "נתיבות" שם. הוא הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" בבאר-שבע והיה חבר באגודת רוכבי האופניים של "הפועל". בבאר-שבע חש את ההבדל באורח החיים בין העיר לבין הקיבוץ. לאחר שסיים את לימודיו היסודיים התחיל ללמוד בבית-הספר התיכון המקיף א' שבמקום ובשובו ליד מרדכי סיים את לימודיו התיכוניים בקיבוץ. דרורי חזר לצור מחצבתו ועד מהרה נקלט בין החברים כאילו מעולם לא עזבם. הוא היה איש ההומור הטוב וחבריו אהבו להיות בחברתו. כן היה איש שיחה נעים ודבריו היו קולחים ללא מעצור. הוא ידע לקשור קשרי ידידות אמת וכן ידע להעריך נכונה את יכולתו. הוא היה בעל ביטחון עצמי ולא ידע רגשי נחיתות מה הם. פשוט היה בהליכותיו ומלא שמחת חיים. דרורי גויס לצה"ל בנובמבר 1966 והוצב לחיל השריון. לא בקלות כבש את מקומו במציאות החדשה, אך רצונו עמד לו והוא גבר על המכשולים. כאשר החליט להתמודד עם האתגר של בית הספר לקצינים, הצליח גם בכך. דרורי נמנה עם המצטיינים שבבוגרי הקורס. מלחמת ששת הימים פרצה כמעט בראשית דרכו הצבאית ובה הגיע לקווי החזית בטבילת אש קשה. כאשר סיים את קורס הקצינים הוצב בעמדת פיקוד ברמת הגולן ודאג לפקודיו ככל יכולתו. מן הרמה עבר לבקעה וידע את טעמה של לחימה קשה. בינתיים התקרב מועד שחרורו מצה"ל ואז התנדב לשרת תקופה נוספת בגלל חוסר במפקדים מנוסים ובייחוד בחזית התעלה. כאשר ביקשו את דרורי לחתום למספר חודשים של שירות קבע למען יוכל לתרום מנסיונו הקרבי בחזית התעלה, השיב: "ראשית, איך יכול אני לעזוב את הפלוגה לפני שהם יורדים לתעלה? ושנית: חברי הטוב מהמשק נפל בתעלה לפני זמן קצר ועלי להשלים את מה שהוא עשה שם". ודרורי קיבל את ההצעה. ימים אחדים לאחר שירד אל החזית הזאת, ביום ו' בכסלו תש"ל (16.11.1969), נפל באזור תעלת סואץ כתוצאה מפגיעת האויב. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות ביד מרדכי. לאחר שנפל כתב מפקד אחד מן התעלה: "אתה, שהתנדבת לרדת לתעלה, לא היינו חייבים לשכנע אותך; אתה הבנת בדרכך את גודל האחריות והבעת את רצונך להמשיך את פעילותך אתנו. אומץ לבך ותעוזתך הם מקור השראה לכולנו, מפקדיך, חייליך וחבריך. כולנו ידענו ויודעים להוקיר את התכונות הנעלות שגילית כלוחם וכאדם. דרורי, היית קצין אמיץ ומצטיין, אהוד ונערץ! אני זוכר את הדברים האחרונים שאמרתי לך ואת היציאה לסיור; אמרתי כי עליך להיזהר וידעתי כי אתה הארי שבחבורה הפורץ קדימה. - - - ירדת עמנו לתעלה כי ידעת שמוטלת עלינו שם אחת המשימות המרכזיות - - - אנחנו ממשיכים בגזרה אשר בה נפלת כשדמותך משמשת לנו דחף קדימה..." מפקד יחידת צנחנים כתב: "הכרנו את דרורי במשך חודש ימים, ועד היום איננו יודעים אם היה זה שמו הפרטי או שם משפחתו, כך קראנו לו. במשך החודש האחרון לחייו ישב דרורי עמנו בבקעת הירדן. רשמית היה מפקד מחלקת טנקים שהייתה לצנחנים, אך מתחת לתיאור זה נעשה דרורי כאחד מאתנו- - - יש ביחידות הצנחנים מידה רבה של גאווה, אולי לפעמים אף כדי התנשאות במפגש עם יחידות אחרות ולעתים ללא צדק. קשה לזר להשתלב בינינו. אך שונה היה הדבר לגבי דרורי. חודש בלבד ישב עמנו ולעתים דומה היה כאילו הכרנוהו תקופה ארוכה - - - במשך חודש למדנו להכירו: חבר ישר, מסור ונאמן, וקצין אחראי, חרוץ ובעל יזמה, גלוי לב והגון, שדרגתו לא סינוורה את עיניו. הוא היה כן ביחסו לחייליו ונכון לכל משימה שמטילים עליו מפקדיו. כמפקדו מעיד אני עליו שהוא היה קצין טוב השש לקרב, אך לא פזיז, אמיץ, אך גם אחראי - - - יום לפני פרידתו מאתנו בא לבקש דבר אחד: לאפשר לו לעבור קורס צניחה לפני שחרורו. הבטחתי לו לעשות ככל שאוכל. צר לי שאינני יכול לעשות זאת. עם כאלה טוב לצאת למלחמה וצר לי מאוד לחזור לבד". לאחר נפילתו יצאה לאור חוברת לזכרו (ובה מתולדותיו וממכתביו) בשם "דרורי".