Ilan Gruf

אילן, בן לאה ויעקב (קרול), נולד ביום י"ד בחשון תשט"ז (10.11.1954) בקיבוץ בית-קמה. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם קורצ'אק בבאר-שבע, ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון-עירוני מקיף ג' בבאר-שבע, במגמה למסגרות מכנית, ובבית-הספר הטכני של חיל-האוויר בחיפה. בשנת 1958 עקרה משפחתו של אילן מהקיבוץ לבאר-שבע. הוא היה ילד ערני מאוד, תוסס ומלא מרץ, ועם זאת היה ביישן במקצת. הוא לא היה תלמיד מצטיין בבית-הספר, אבל ידע תמיד למלא את חובותיו. לדברי מחנכתו, כל תפקיד שהוטל עליו עשה ברצינות ובהקפדה. הוא התייחס בדרך-ארץ למבוגרים ותמיד היה מוכן לעזור לחבריו. ואמנם בתעודת בית-הספר נאמר עליו: "אהוב על כיתתו ועוזר לכל אחד". אילן היה פעיל בגדנ"ע ועבר קורס מ"כים. מגיל צעיר היה חובב ספורט, הצטיין בענפי ספורט שונים, ובעיקר אהב משחקי כדור: כדורסל, כדורעף, כדוריד וכדורגל. הוא היה חבר באגודת "הפועל" באר-שבע, התאמן הרבה ונעשה שחקן כדורעף, ומשהגיע לשנתו החמש-עשרה שיחק בקבוצה הבוגרת של האגודה, יחד עם אביו. הוא ידע לקשור קשרים עם אנשים ולהתחבב עליהם. בזכות מזגו הנוח נקלט על נקלה בכל חברה והכל אהבוהו משום טוב-לבו, עליצותו וחביבותו. הוא ידע לספר בדיחות ולחקות במדויק אישים שונים. הוא השכיל לראות את היפה שבחיים וידע ליהנות הנאה שלמה מדברים קטנים. היה בו שקט נפשי והוא ידע להשרות ממנו על סביבתו, לעודד ולעזור לכל אדם. כשקבוצתו הפסידה במשחק, היה מתלוצץ, מחקה ושר כדי לעודד את חבריו. אילן היה רגיש, עדין, וצנוע, אם כי היה גלוי-לב, היה חבוי בו משהו נסתר והוא לא גילה כל צפונותיו. יפה-תואר היה, בעל גוף שרירי וחסון, שיער שחור ועיניים שחורות נוצצות. אילן היה קשור מאוד לביתו ולמשפחתו וקשר מיוחד היה לו עם אביו, שעמו יצא לאימוני-ספורט ולמשחקים. בבית-הספר הטכני של חיל האוויר לא מצא את מקומו והפרידה מהבית הייתה קשה לו. לפיכך החליט לחזור הביתה אחרי שנת לימודים אחת. עד שגויס לצבא, עבד כמחצית השנה ולמד בקורס נהיגה. אילן גויס לצה"ל בסוף ינואר 1973 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשלים קורס צניחה וקורס למפעילי ציוד מיוחד, הוצב לסיירת מהוללת בתפקיד רובאי. הוא היה גאה מאוד בכומתה האדומה ובסמל הסיירת ומעולם לא התלונן, למרות שהאימונים שם היו מפרכים. לדברי חברו לנשק, היה הוא חייל מעולה ותמיד עזר לחבריו. במסעות תמיד היה הולך מאחור כדי לעזור לנחשלים. אילן היה מהמצטיינים בפלוגתו ורבה הייתה גאוותו כאשר נבחר להשתתף בפעולה המבצעית הראשונה שלה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היה אילן בחופשה בביתו. הוא התייצב ביחידתו, שהוחזקה כעתודה בבקעת הירדן בימי המלחמה הראשונים. אחרי-כן נשלחה היחידה לאזור בלוזה בסיני וחייליה השתתפו בלחימה נגד עמדות המצרים בצדה המערבי של תעלת סואץ. בקרב שהתחולל ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), על הסוללה המערבית של תעלת סואץ, נפגע הנגמ"ש שלו פגיעה ישירה ואילן נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים של בני משפחה ומשל חברים על דמותו וכן משיריו וממכתביו; הסיירת שלו הוציאה לאור ספר ובו דברים לזכר חלליה במלחמת יום הכיפורים, וביניהם רשימות על אילן; כן כלולים דברים עליו בחוברת שהוציאה לאור הסיירת לזכר לוחמיה, שנפלו במלחמת יום הכיפורים.