אהרון דובינר

בנם היחיד של בתיה ומשה. נולד בי"ד בתמוז תרפ"ט (22.7.1929) בפולין, בעיר טַרנופול Ternopil) , כיום באוקראינה). אהרון גדל בפולין. ב-1935 בהיותו כבן שש המשפחה עלתה לארץ ישראל והתיישבה בעפולה, למד בבית הספר היסודי המקומי "מזרחי". בהיותו בכיתה ח' נתייתם מאימו ונשלח לבית הספר החקלאי בבן שמן, בו למד שנתיים בתנאי פנימייה. כשהיה כבן שש-עשרה עבר לחיות וללמוד בחברת הנוער בקבוצת גבע, בעמק יזרעאל ממזרח לעפולה. במסגרת זו התגייס לפלמ"ח – פלוגות המחץ של ארגון "ההגנה". לאחר שנה בגבע נשלח עם קבוצתו לדרום הארץ, באוגוסט 1947 הם הקימו את קיבוץ גבים בנגב הצפוני. אהרון נשלח מטעם המשק לשרת כשוטר במשטרת היישובים העבריים שפעלה תחת המנדט הבריטי, כדי שיוכל לשאת נשק באופן חוקי. יום אחרי החלטת האום בכ"ט בנובמבר 1947 החלה מלחמת העצמאות והוא מילא בקיבוץ תפקידים מגוונים בתחום הביטחון, ליווה שיירות והיה מקלען ברן ואחראי לאחזקה ולטיפול בכל כלי הנשק. אחרי הפלישה המצרית לארץ השתתף כמקלען בקרבות רבים באזור. בתום המלחמה עבר לבית שאן, ב-6.3.1949 התגייס למשטרת ישראל והוצב בתחנת בית שאן. בהמשך עבר קורס שוטרים בשפרעם. ב-16.11.1949 נשא לאישה את אסתר, ניצולת השואה ששרדה את אושוויץ. נולדו להם שתי בנות – בתיה ודרורה. המשפחה גרה בבית שאן ובהמשך בעפולה. היה איש משפחה למופת, בעל מסור ודואג לאשתו, אב אוהב לבנותיו. אחרי שבע שנות שירות פרש מהמשטרה במחצית 1956 והחל לעבוד במפעל סוכר בעפולה. בסוף שנת 1956 השתתף כחייל מילואים במבצע קדש, במהלכו שירת כנהג קרבי בחטיבה 1 (גולני), בגדוד 13. ביום 25.11.1957 התגייס שנית למשטרה, שב לשרת במשטרת עפולה כשוטר תנועה על אופנוע. בשנת 1965 סיים בהצלחה קורס סמלים והועלה לדרגת סמל ראשון. לאורך השנים שירת במטה מחוז טבריה ובנפת העמקים, בין תפקידיו - סייר, חוקר ומזכיר ביחידה ללוחמה בפשע. במהלך עבודתו כחוקר בתחנת עפולה זכה לשבחים ולהערכה רבה ממפקדיו על פעולות חקירה מאומצות שהביאו לפענוח פשעים, לתפיסת חשודים ולהשבת רכוש לבעליו. "אבינו היה דמות מוכרת בעפולה ובכל היישובים החקלאים בסביבה", סיפרו בנותיו, "ונודע ביושרו וביחסו ההוגן לכולם" לאחר מספר שנים בסיור קודם והוסמך לשמש כחוקר, תפקיד בו זכה להערכה רבה והביא לחשיפת פושעים ופשעים רבים. ביום שני 23.12.1974 הובילו אהרון ושותפו שני צעירים חשודים לאיתור רכוש גנוב בחורשה בעפולה. בהיותם בחורשה שלף אחד הצעירים אקדח, ירה ופצע את שני השוטרים. למרות פציעתו הקשה נאבק אהרון ביורה ומנע ירי נוסף, אך הצעיר פגע בו קשות בראשו, בידו, בחבטות אקדח בפניו ועקר את עינו. בסופה של התקרית הצליחו השוטרים לתפוס את היורה ולהזעיק תגבורת. אהרון שנפצע קשה מאוד אושפז בבית החולים בעפולה לטיפול ושיקום בן כמה חודשים, לאחר שאיבד את עינו. הוא הוכר כנכה, אחרי השיקום המשיך בעבודה מנהלתית במשטרה. ב-1.12.1980, אחרי הידרדרות במצבו ואיבוד חלקי של הראייה בעינו היחידה, פרש לגמלאות בדרגת רב-סמל ראשון. לאחר צאתו לגמלאות עסק בעבודות יד מגוונות - פיסול, ריקוע בנחושת ועבודות פורניר. כן כתב לעלון "סב יום" במזרע, מעת לעת כתב שירים והקדיש שעות לתחביבו - אוסף בולים ומעטפות היום הראשון, ובו כמה פריטים נדירים. היה "פריק" של חדשות, תיארו אוהביו, הסתובב עם טרנזיסטור כדי להאזין לכל מהדורה. בין שידורי החדשות אהב מאוד להאזין למוזיקה. זכה להכיר שמונה נכדים ונכדות, שעימם היה לו קשר חם ומיוחד. אהרון דובינר נפטר בכ"ט בשבט תשס"ט (22.2.2009), בשנת השמונים לחייו, כתוצאה מפציעתו. הובא למנוחות בבית העלמין בעפולה. הותיר אישה, שתי בנות ונכדים. אהרון מונצח באתר "גלעד לזכרם" של המשטרה ובאנדרטה שבמכללת השוטרים בבית שמש.