Zeev-Avraham Dahan

בן שלמה ורחל. נולד ביום כ"א בתשרי תשי"א (2.10.1950) בנתניה. זאב-אברהם הגיע למשק החותרים בהיותו נער בן חמש-עשרה, שם השתלב עד מהרה בחברת הנוער. הייתה לו דרך משלו להבין דברים וגם דרך משלו לנהוג בהם. מעולם לא נכנע למוסכמות אלא אם כן שוכנע בצדקת הדברים אך למרות זאת היה בעל נפש עדינה ורגישה. מרצו הרב והתוסס, שגבל לעיתים בשובבות, מעולם לא גרמו מורת רוח לאנשים שהיו קרובים לו באמת ולא קוממו אותם נגדו. הילדים היו אומרים עליו בחיבה שהוא קשוח וחבריו דיברו עליו תמיד כעל "זאביק" שלנו. הוא היה חלק מהנוף של חברת הנוער במשק והשתתף בריקודים, במשחקי הלילה, במעשי הקונדס והשובבות של הצעירים, כי היה אומר: "אם לא עכשיו - אימתי?" הוא למד בקיבוץ עד שסיים את לימודיו התיכוניים, הוא שיחק בקבוצת הכדורגל של "הפועל" החותרים וגם בנבחרת הכדור-עף של המשק. במחצית פברואר 1970 גויס לצה"ל והוצב לחיל הקשר. במסגרת חיי הצבא התבגר והרצין וברבות הימים דיבר רבות על הקשר ההדוק שלו למשפחה ולמשק ועל רצונו להתגבר על הקשיים בחיי הצבא ולשוב למשק לאחר שירותו הסדיר ולבנות בו את ביתו. אור ליום י"ד בכסלו תשל"ב (1.12.1971), מצא את מותו בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה. בעלון הקיבוץ שיצא לאור בחודש שבו נפל זאב-אברהם, נרשמו דברים לזכרו.