Sharon Rahmani

First Sgt. Sharon Rahmani, 34, a detective in the Negev District of the Israel Police, was killed on October 7 while battling Hamas at the Supernova music festival.

Rahmani was working as security at the rave when the Hamas onslaught began. Her shift began at 6:30 a.m., and she had arrived at the site just as the rocket fire started. Her family said that she messaged them that there was gunfire coming from every direction, and she was trying to hide in fridges at the site of the rave.

Her friend and colleague, Master Sgt. May Cohen, told Ynet that when Rahmani realized she wouldn’t make it out alive, she sent goodbye messages to her loved ones: “At 9:24 a.m. she wrote us her last message, ‘I’m full of blood,’ and sent her location.”

Cohen said Rahmani was a “warrior for justice, in her life and her work. I am sure that she tried to fight with every bit of strength she had. She was a strong girl, independent, always getting up and doing.”

She is survived by her parents, Naomi and Yehuda, and her siblings Ofir and Keren. She was buried on October 12 in Mabu’im.

During her mandatory military service, she served as a prison guard, before getting a law degree at the Ono Academic College and then joining the Israel Police. Her family said she loved karaoke, was a huge fan of Maccabi Tel Aviv and loved to party with her friends and family.

Six weeks before she was killed, her family celebrated her birthday with a big pool party, what in hindsight, they said, turned into a goodbye party.

Her sister, Keren Dery, wrote on Instagram that “Sharon was a true warrior for justice. She fought everyone’s battles and was a devoted worker and the first for every task. She always worried about the welfare of others.”

Growing up, said Keren, Sharon was “the spoiled one of the family, mom and dad’s ‘little girl.’ She loved to laugh and to be silly with her nieces and nephews, always made sure to document moments and hangouts.”

During a memorial broadcast arranged by Ynet, her mother, Naomi, said the family found out only after her death about some of her many awards and achievements.

“I was surprised by all of her success, she didn’t tell us,” Naomi said, noting that they found all sorts of certificates in her office they didn’t know about. “In the short period of her life she did so many things. She achieved what she wanted, she was assertive, determined.”

בתם של נעמי ויהודה. נולדה ביום כ"ג באב תשמ"ט (24.8.1989) במושב אשבול הסמוך לנתיבות. אחות קטנה לאופיר ולקרן. שרון גדלה והתחנכה ביישוב מבועים, אליו עברה עם משפחתה כשהייתה בת שלוש. למדה בבית הספר היסודי המקומי ובתיכון האזורי "מרחבים". ילדה שמחה ומלאת חיים, דעתנית ובעלת נוכחות שאי אפשר לפספס. ב-2007 התגייסה לצה"ל ושירתה כחיילת בשירות בתי הסוהר. במסגרת שירותה, שימשה כסוהרת בכלא "רמון", הנמצא במתחם הכליאה "גנות", כחמישה-עשר קילומטרים מצפון למצפה רמון. אחרי השחרור, החלה לעבוד כבודקת ביטחונית במעבר תרקומיא הסמוך לחברון. במקביל לעבודתה, למדה לתואר ראשון ושני במשפטים במכללת קריית אונו, וסיימה בהצטיינות. היא עברה התמחות אצל שופט המעצרים בבית משפט השלום בבאר שבע ולאחר הסמכתה, עבדה במשרד עורכי דין פרטי. אחרי פחות משנה, הבינה שמקומה אינו במגזר הפרטי אלא במערכת הביטחון הישראלית, בהגנה על תושבי המדינה ובשמירה על ביטחונם האישי. ב-2.1.2020 התגייסה למשטרת ישראל ושירתה כחוקרת בימ"ר (יחידה מרכזית) נגב. עבודתה התמקדה בעיקר בחקירת עבירות פרוטקשן – סחיטת דמי חסות מבעלי עסקים על ידי אנשי פשע מאורגן, ובמסגרתה הגנה על אנשים שהיו חסרי אונים מול איומים חוזרים ונשנים ועשתה הכול על מנת להבטיח את רווחתם, לתת להם ביטחון ולגונן עליהם. הקולגות שלה סיפרו על מחויבותה הרבה לעבודתה ועל מסירותה ודאגתה למתלוננים גם אחרי שהתיקים נסגרו. היא טיפלה בכל תיק במסירות עצומה ולא פעם, העידו, עשתה מעל ומעבר לנדרש ולמצופה במסגרת תפקידה. לאורך שירותה, קיבלה תעודות רבות לאות הערכה והוקרה. בצניעותה הרבה, לא שיתפה את משפחתה בהישגיה המרשימים, ולא סיפרה דבר גם על הנתינה הרבה שלה, העזרה והתרומה שלה לקהילה. היא הייתה משפחתית מאוד, בת ואחות אוהבת ודודה שהעריצה את ארבעת אחייניה. תמיד צחקה והשתטתה עם האחיינים, תיעדה אותם ואת שאר בני המשפחה בכל רגע ורגע, אך לא אהבה להצטלם בעצמה. בקרב המשפחה הגרעינית, הרשתה לעצמה להתפנק ונחשבה לנסיכה של הבית, הילדה הקטנה של אבא ואימא. מחוץ לבית, הייתה ההיפך הגמור – אישה חזקה ועצמאית, אסרטיבית ונחושה, לוחמת צדק אמיתית שמשיגה כל דבר בכוחות עצמה. היא אהבה מאוד מוזיקה, בעיקר מזרחית, נהנתה לבלות במסיבות, בחפלות ובערבי קריוקי ונהגה לארגן מפגשים חברתיים. השיר שהכי אהבה לשיר היה "לוחמת" של אייל גולן. באוקטובר 2022 עברה לבית חדש שקנתה בנתיבות. היא עיצבה את הבית בעצמה, בחרה ריהוט ופריטים יפים ומיוחדים על פי טעמה המשובח, לא התפשרה על אף פרט ולא נכנסה להתגורר בבית עד שהיה מושלם מבחינתה. ביום הולדתה השלושים וארבע (24.8.2023) הפתיעו אותה החברות ובני המשפחה וערכו לה מסיבה עם חבריה לעבודה. שרון, שייחלה למסיבת הפתעה, הייתה מאושרת, התרגשה מאוד ולא הפסיקה להודות לאחותה, שאירחה את המסיבה בביתה, ולכל מי שלקח חלק בארגונה. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. שרון הייתה אמורה לשמש באותו היום כשוטרת סמויה בפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שנערך סמוך לקיבוץ רעים. עם שחר, עשתה את דרכה למתחם המסיבה, וכשהתקרבה למתחם החלו להישמע התרעות צבע אדום. השוטר שאותו הייתה אמורה להחליף התקשר אליה ועדכן אותה שאין צורך שתגיע, כיוון שהם מפזרים את החוגגים, אך שרון, שכבר הייתה באזור, סירבה לעזוב והתעקשה להישאר על מנת לסייע בפינוי משתתפי המסיבה ובפתיחת צירי תנועה. כשהבינה את היקף המתקפה, שלחה למשפחתה הודעה: "יש חדירת מחבלים לשדרות ולאופקים, לא לצאת מהבתים". בשעות שלאחר מכן, נלחמה בחירוף נפש במחבלים שהגיעו לשטח המסיבה, בניסיון להציל את חייהם של האזרחים והשוטרים. בשעה 9:26 נותק עמה הקשר. במשך שישה ימים שרון הייתה מוגדרת כנעדרת, רק אז קיבלה המשפחה את הבשורה הנוראה על נפילתה. רב-סמל ראשון שרון רחמני נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת שלושים וארבע בנופלה. הובאה למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין במבועים. הותירה אחריה הורים, אח ואחות. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת רב-סמל מתקדם. אחותה, קרן, ספדה לה: "שרוני אחותי הקטנה, אין לי דרך להסביר במילים את גודל הכאב. למה הלכת והשארת אותי ואת אופיר לבד? את היית הבייבי של אבא ואמא. הבייבי שלנו שתמיד היינו צריכים לדאוג לך, לעשות בשבילך, לייעץ לך. היית יודעת להוציא אותנו מהדעת עם העקשנות שלך והנחישות שלך. כל כך קיווינו שבזכות העקשנות הזאת את תשרדי את מה שעברת שם. אם רק היית רואה, שומעת, ויודעת מה עברנו בימים אלה. כמה חיכינו לנס. אבל לצערי הדפיקה בדלת הגיעה. מאחורי החזות הקשוחה שלך הסתתר לב ענק! לב שכולו נתינה. עד הדקה האחרונה דאגת להגן עלינו ושלחת בווטסאפ המשפחתי שנישמר כי יש מחבלים מסתובבים. עד הדקה האחרונה שלך ביקשת סליחה ואמרת שאת אוהבת. אני מצטערת כל כך שלא כתבתי לך בחזרה שגם אני אוהבת אותך ושאני זאת שמתנצלת. תסלחי לי. המחשב שלך מפוצץ בתמונות של הילדים. כל כך דאגת לתעד אותם בכל רגע ורגע מהילדות. רק בשישי האחרון הסתכלנו בלא מעט תמונות וצחקנו מלא. לעולם את תהיי דודה שרון עבורם. אני אוהבת אותך סיס, את תחסרי לי. את תחסרי לנו. אני מבטיחה לדאוג לאבא ואמא, אבל תבטיחי לי שתתני לנו כוחות מלמעלה". חברתה ליחידה ספדה לה: "שרון ידעה לדאוג לכולם ולפעמים שכחה את עצמה. הייתה לה נתינה עצומה. זוכרת איך דאגה לכולנו בערבי שישי כשסגרנו שבת, פינקה בנדיבות במטעמים של משפחתה. כמה אהבה את המשפחה... ילדת בית". שרון מונצחת באתר גלעד המשטרתי ובאנדרטת החללים הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש. במסגרת פרויקט "לבכות לכם", של קבוצת ידיעות אחרונות ו-ynet בשיתוף מפעל הפיס, הקדישה לה הזמרת זהבה בן את אחד השירים שאהבה במיוחד - "אולי בעולם אחר". סרטון לזכרה הופק על ידי המועצה האזורית "מרחבים", ובו מספרים עליה בני משפחתה. הסרטון ניתן לצפייה ביוטיוב תחת השם "זוכרים את רס"מ שרון רחמני". גל שריג כתב בשיתוף המשפחה את השיר "שרון". השיר, בביצועו של אסף קליף, מלווה בקליפ עם תמונות מתחנות חייה השונות וניתן לצפייה ביוטיוב. עמוד לזכרה של שרון נפתח באתר "גיבורות ישראל". עמוד הנצחה נוסף נפתח באינסטגרם, תחת השם remember_sharon_rahmani. המשפחה הקימה אתר הנצחה לשרון - https://sharon-rahmani.co.il/