Zeev Gordo

בן שושנה ודויד ביום ט' בתמוז תש"ז (27.6.1947) בירושלים. בהגיעו לגיל הלימודים למד בבית הספר היסודי "כל ישראל חברים" (לבנים) בעירו ולאחר מכן בבית הספר התיכון "אורט" (של אליאנס). בהיותו תלמיד בבית הספר היסודי השתייך לארגוני ספורט שונים ובכיתתו נחשב כמדריך לבני הנוער הצעירים. כתלמיד בבית הספר התיכון אהב להשתתף במסעות של גדנ"ע. בכל שעות הפנאי שלו היה שקוע בקריאת ספרים - בדברי ספרות למיניהם. בין השאר אהב לעזור בעבודה ציבורית. הוא היה מסור בכל נימי נשמתו להוריו ולבני משפחתו כולם ועמד לשירותם בכל. בזה תרם הרבה ליצירת יחידת הבית שלו לקן-משפחתו והשפיע עליהם אהבה רבה שמילאה את לבו הטוב; הוא הקרין על סביבתו מאהבה זו והתחבב בגלל סגולותיו הנפשיות על כל דיירי השכונה אשר בה גרה משפחתו. מלבד הטוב שהיה בלבו היה בו גם יושר רב. נוסף לכך רחש אהבה לאדם ולמולדת. לצה"ל גויס באוגוסט 1967 ומפקדיו מעידים עליו כי הוא שש לכל פקודה ומילא אותה בדייקנות והתמסרות למשימה. היה בו מיזוג של תכונות מנוגדות: ענווה מצד אחד ועוז רוח מצד שני; אמיץ לב היה ויחד עם זה נחבא את הכלים. ספר התנ"ך היה בן לוייה שלו ובכל שעה פנויה הגה בו; ואכן בחידוני תנ"ך רבים היה משתתף ובהם קצר תשואות רבות. את היותו חייל בצה"ל ראה זכות לעצמו ואת מדיו כיבד. הוא ידע לבחון את עומק משמעותה של אחריות וחתר לקיימה בכל הדקדוקים. אך בעודנו בשירות חובה, ביום כ"ו בכסלו תשכ"ט (17.12.1968), נפל במילוי תפקידו ומנע אגב כך אסון כבד והציל את חבריו שהיו עמו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. מפקד יחידתו כתב למשפחתו מכתב תנחומים ובין השאר רשם: "הכרתי את זאב עם הגיעו ליחידתי ובה התגלה מיד בתכונותיו כאיש חברה המוכן לסייע לחברה ומוכן להשקיע ממרצו בקידום התפקידים שיוטלו עליו. כשרונו זה סייע בידו להיקלט במהרה בקרב חיילי יחידתו וכך רכש לו את מעמדו. נפילתו של זאב הישרתה כאב עמוק בלבנו. לכם אבד בן יקר ולנו - חבר ורע ולוחם אמיץ". לאחר נפלו הוקמה על שמו קופת גמילות חסדים על ידי הסתדרות "הפועל המזרחי" ומועצת ירושלים; קופה זו מיועדת לתת הלוואות ללא ריבית ובהעדפה ליוצאי צבא.