Mordehai Pinto

בן יעקב ורחל. נולד ביום י"ט בתמוז תש"א (14.7.1941) בירושלים. אילן-היוחסין שלו הסתעף עד לגולי ספרד מצד האב, ומהם ינק את חיותו האצילית. התייחס על משפחת רבנים בעלי מקצועות חפשיים ומצד האם היה ממשפחת רבנים ידועה, היא משפחת מיוחס, הדור השלושה-עשר-הארץ. אחרי שסיים את בית-הספר היסודי למד בבית-הספר התיכון החקלאי בפרדס-חנה. היה נוטה לאתלטיקה. עוד משחר-ילדותו שאף להגיע אל-על וכאשר היה ילד קטן ואביו היה נותן לו אגורה שחוקה היה פורש לפינת-חדרו ובפצירה היה משייף, מכופף ומעצב לעצמו דמות של מטוס-קרב. לימים שיכלל את שיטות בניית דגמי-מטוסים. בבית-הספר היסודי גילה את חלום-לבו לבני כיתתו - להיות טייס קרבי ובלמדו בבית-הספר החקלאי שבפרדס-חנה הבהיר לא אחת כי עבודת- האדמה אינה נוגדת את שאיפתו להיות טייס. מרדכי למד בחריצות ובשקידה וגילה כשרונות מגוונים. מוריו מעידים עליו, כי היו לו "ידי-זהב". בחברה היה עליז ותוסס ומטבעו אהב לעזור לזולת וכשהגיע תורו לגיוס, בנובמבר 1959, התנדב לחיל-האויר ובכך נתגשם חלומו מילדות. קצינת-המבחן יעצה לו לרכוש ידע במוסד גבוה כמהנדס טיס, אך הוא השיב בסירוב באמרו: "אם אנו לא נלך להיות טייסים מי יעשה לנו את המלאכה?" בשקידה מופלאה ובחריצות למופת פילס לו מרדכי בבטחה את נתיבו אל-על משאחז בהגה המטוס נסק ב"טיסת סולו" אל מרומי-השמים ולשמחתו לא היה גבול. הוא עבר כל מיני מטוסים וכבשם - ואף לפאר מטוסי-החיל, המיראז'. שנה אף נמנה עם צוות המדריכים של החיל והגיע לדרגת סרן. את שירותו הסדיר המשיך בצבא-הקבע ובתקופת המתח והכוננות שלפני מלחמת ששת הימים חיכה בקוצר רוח לצו-הקריאה ו"התקנא" בחבריו שכבר נמצאו אז במילואים. בתוך שיחה אחת עם חבר התמוטט ופרץ בבכי ואמר: "למה לא קראו לי? האם אינני טוב מספיק? בבסיס שאלתי וענו לי: 'נקרא לך כשנהיה זקוקים לך'" ואז הוסיף: "אמתין עוד יום ואם לא יקבלו אותי כחייל ארד לדרום ואתנדב לשריון. לא אקבל תפקיד בבסיס אם לא יתנו לי לטוס". הגיע היום הראשון למלחמה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), ובערוב אותו יום, בהתקבל הידיעות הראשונות על גדול נצחונותיו של חיל- האויר, באה גם היגיעה על השתתפותו של מרדכי באותו נצחון ועל תרומתו לאותו נצחון - חייו! אחת התכונות שהתבלטה ביותר באישיותו היתה התכונה ללחום את מלחמת החלש והנדכא; זו עברה בחוט-השני בכל חייו. הוא נפל בקרב-אויר שנערך בשמי-מצרים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. זכרו הועלה ב"אל-עלון", בטאונם של עובדי "אל על" וגן ב"מכבים", בטאון הסתדרות מכבי ישראל.