Baruh Tmarson

בן רבקה ואריה, נולד ביום ה' בשבט תרצ"ד 21.1.1934)) בעיר דנציג שבגרמניה, ועלה עם משפחתו לארץ-ישראל בשנת 1939. המשפחה השתקעה בתל-אביב, וברוך השלים את לימודיו בבית-הספר היסודי "הרצליה" שבעיר. לאחר סיום הלימודים, נחלץ ברוך לעזרת הוריו, ויצא לעבוד כמסגר כדי לסייע בפרנסת המשפחה. הוא היה נער מוכשר מאוד, אחראי ומסור לעבודתו, וזכה להצלחה רבה עקב כך. ברוך גויס לצה"ל במחצית יוני 1951, והוצב בחיל-האוויר. לאחר הטירונות, הוא השתלם בקורס מדריכים ובקורס סמלים, ואחרי כן שימש בתפקיד של סמל משמעת ומדריך ירי בנשק קל. כל תפקיד שהוטל עליו מילא ברוך במסירות ובאהבה, לשביעות רצונם של מפקדיו. אחרי שסיים את תקופת השירות הסדיר בצה"ל, שב ברוך למקום עבודתו בתל-אביב. עד מהרה הוא התמנה למנהל עבודה, מאחר שהיה עתיר ניסיון, יסודי ואחראי, וניחן גם ביכולת ללמד את מלאכתו לאחרים. אף שזכה לשמש בתפקיד ניהולי, המשיך ברוך לעבוד לצד המסגרים האחרים במקום ורכש את אמונם והערכתם. בשנת 1955 נשא ברוך לאשה את חברתו מרים, וכעבור שנה נולד בנם הבכור, אילן. בין ברוך לרעייתו שררו תמיד יחסים של שיתוף, ובזכות אהבתם השכילו להתגבר על עתות מחסור ועל משברים כלכליים. הם נהגו לארח בביתם הקטן, שבו חדר אחד בלבד, ידידים, בני משפחה וחברים לעבודה. בשנת 1959 נולד לזוג בן שני, רוני. הילדים שגדלו באווירה של שמחה ואחדות, הזמינו אליהם את חבריהם, וכך היה הבית מלא תמיד באורחים. בשנת 1965 נקרא ברוך לשוב לצה"ל לשירות קבע, כדי לסייע בהקמתו של גדוד נ"מ. מיוני 1965 הוא שימש בתפקידים שונים: רס"ר גדודי, קצין רכב, מפקד סוללת מפקדה, וב1969- הוענקה לו דרגת רב-סמל ראשון. בחוות הדעת שלהם כתבו עליו מפקדיו השונים: "ממושמע, אחראי, מסור לתפקידו ובעל כושר ארגון... יעיל מאוד במבצעים מיוחדים... עצמאי, החלטי, בעל מיומנות רבה בעבודה ויוזם... מגלה יחס טוב כלפי פקודיו ואהוד מאוד". הגדרות אלו מיטיבות לתאר את ברוך, משום שאכן שימש דוגמה במעשיו לחיילים הרבים ששירתו תחת פיקודו. אך יותר מכל אפיינה אותו הדאגה לחייליו. אלה ידעו שתמיד יוכלו לפנות אליו בבקשת עצה, וייזכו באוזן קשבת. מדי פעם נהג ברוך להזמין לביתו הורים של חיילים, שנתקלו בקשיים בזמן שירותם ביחידה. יחד עם ההורים הוא השתדל למצוא פתרונות, שיעזרו לחיילים להסתגל לחיי הצבא. בניו של ברוך, וגם חבריהם, יצרו קשרי רעות איתו, והיו נוהגים לבלות שעות רבות במחיצתו, להאזין לסיפוריו ולשמוע את עצותיו. כעבור שנים, כשנישא בנו הבכור ונולד נכד לברוך, לא היה אדם מאושר ממנו. מדי שבת הוא היה מטייל עם נכדו, מספר לו סיפורים ומלמד אותו שירים רבים. אף שבימות השבוע היה ברוך טרוד בעבודתו, היה מקפיד, מיד עם חזרתו הביתה, לרוץ ולראות את נכדו האהוב. ביום ב' בכסלו תשמ"א 10.11.1980)) נפל ברוך בעת שירותו, והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. הוא השאיר אחריו אשה, שני בנים, כלה ונכד, שלושה אחים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "ברוך שירת בגדוד מיום הקמתו, ועזר לבנות וליצור גדוד להפליא... ברוך הטביע את חותמו על הגדוד כרס"ג. ניסיונו העשיר וחוכמת החיים שבו תרמו רבות לגדוד, עת שימש בתפקידו האחרון כמ"פ מפקדה. בתפקיד זה הוא התגלה בעבודתו הפוריה וביוזמתו הברוכה. הוא היה אחד מעמודי התווך של הגדוד, ולימד את חייליו חיילות מעולה וביצוע תפקידים בצורה מסורה. שמו של ברוך שימש סמל ליעילות ולביצוע דברים בצורה מושלמת. דאגתו לחייל הפשוט הייתה אחת התכונות הבולטות באישיותו, תכונה שנבעה מרגש האבהיות שבו. אנו, מפקדי היחידה וחייליה, מצדיעים לזכרו של ברוך ז"ל".