Neria Ben David

Staff Sgt. Neria Ben David, 22, a squad commander in the Combat Engineering Corps, from Haifa, was killed on October 7 while battling the Hamas invasion of Kibbutz Be’eri.

At the start of the Hamas attack, Neria and his troops were stationed in Otniel in the South Hebron Hills, and they were quickly sent toward the front lines near Gaza, according to an IDF eulogy. When they got to the area near Kibbutz Yad Mordechai, they encountered a terrorist cell and engaged in a gun battle, killing them.

Neria and his squad then arrived at Netiv Ha’asara, and worked to rescue dozens of people by bringing them to safety via the town’s rear gate. His team was then sent to Kibbutz Be’eri, arriving there as the sun was setting that evening. Neria sent his family several messages throughout the day, assuring them that he was OK, including at 9:07 p.m.

The troops were sent in to the youth wing of the kibbutz, rescuing dozens of those who had been trapped for hours amid the fighting. Around 10:30 p.m. that evening, Neria encountered a cell of terrorists still inside the kibbutz and was shot dead in the firefight.

He was buried on October 11 on Mount Herzl in Jerusalem — a day before his sister had been slated to get married. He is survived by his parents, Michal and Baruch, and his seven siblings, Akiva, Moriah, Hillel, Renana, Odeya, Avichai and Yehezkel.

Born and raised in Haifa, Neria was fourth in his family of eight siblings, attending religious schools in Rekhasim and later in Migdal Haemek and the Golan Heights. He was always connected to the land, the environment, agriculture and animals, his family said, attending a high school that combined Torah studies with agricultural work, and later volunteering on a farm in the Lower Galilee, including working with retired police dogs.

He enlisted in the IDF in March 2022 and joined the Combat Engineering Corps, later completing a squad commanders’ course. During his brief breaks from his army service, he would make sure to return to visit and work at the farm where he had been volunteering.

Moshe Ofer, the principal of his high school, told a local radio station that Neria was “a special young man with great powers of action and generosity, the first to volunteer for everything with great diligence… He grew up with the values of doing the most and taking initiative and everything modestly, without seeking attention or seeking credit, but quietly and humbly.”

Neria’s mother, Michal, told a local news outlet that her son was “a boy with a unique joy for life, and brought us great light, our sense as parents was always that we were privileged to have him.”

He “was very connected to the Land of Israel, he loved it and felt a strong tie to it,” she said. When he would return home from working at the farm with his clothes covered in mud, she said, “I would say to him, ‘Neria, what is all this dirt,’ and he’d say to me, ‘Mom, it’s not dirt, it’s the mud of the Land of Israel.”

בן מיכל וברוך. נולד ביום א' באב תשס"א (21.7.2001) בחיפה. אח צעיר לעקיבא, מוריה והלל; אח בוגר לרננה, אודיה, אביחי ויחזקאל. נריה, ילד טבע עם חיוך שובה לב, גדל במשפחה חמה והתחנך לאהבת עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. "הוא היה ילד עם שמחת חיים מיוחדת והביא איתו אור גדול," סיפרה אימו, "כהורים, תמיד הרגשנו שזכינו בו." את ראשית לימודיו עשה בתלמוד תורה במועצה המקומית רכסים, והמשיך לחטיבת הביניים "נחלת ישראל" שבמגדל העמק. כמי שגדל בבית שנתינה וחסד היו אורחותיו, החל את פעילותו ההתנדבותית כבר בגיל שש, כשסייע בחלוקת סלי מזון לנזקקים במסגרת עמותת "מבשר שלום" שהפעיל אביו. כתבה קרובת משפחתו: "הוא היה ילד מקסים וכל שנייה לידו הייתה מרוממת." אהבתו לאדמה ולטבע הארץ-ישראלי והסקרנות שגילה כלפי בעלי חיים מכל הסוגים והמינים ניכרו עוד בצעירותו. "פעם, כשנסענו איתו לטיול," סיפרו ההורים, "הוא נעלם. אחרי כמה דקות הוא חזר עם נחש על הידיים. כזה אדם הוא היה." כך, בעקבות אחיו הלל, החליט להמשיך את לימודיו בישיבה התיכונית "רגבים" שברמת הגולן, שם שילב לימודי תורה וחקלאות. "המסגרת מאוד התאימה לו," סיפר אביו, "הם היו קמים מוקדם, מתפללים ועובדים עד הצהריים, ולאחר מכן למדו עד הערב. זה בנה בו חריצות גדולה, דבקות במטרה, אחריות, ותחושה גדולה של משמעות." מנהל הישיבה תיארו במילים חמות: "נריה היה בחור עם כוחות גדולים של עשייה ונתינה. הישיבה שלנו שמה דגש מרכזי על עמל, מאמץ ואחריות, ובכל אלה נריה היה ראשון וחזק." החברים סיפרו על בחור גדול וחייכן, בעל חוש הומור משובח, לב ענק וחיבור בלתי מתפשר לאדמה ולסביבה, שלא בכדי קיבל תעודת "נאמן ניקיון" על התנדבותו כשומר סביבה נקייה וכשגריר לנושאי מודעות סביבתית וקיימוּת. "היית נקודת אור בחיים שלנו," כתבו, "אף פעם לא התלוננת ותמיד היה לך חיוך על הפנים. התפעלנו מכמה אכפת לך מהאנשים ומהסביבה, עד כמה אפשר לסמוך עליך ואיך תמיד הצעת עזרה." בשנים אלה נקשר נריה באדמתה של ארץ ישראל בכל מאודו. כמי שבער בו הצורך להמשיך ולתרום ולעמוד לרשות הכלל, עבר הכשרה שבסיומה קיבל תעודת "חילוץ קל" המסמיכה אותו לקחת חלק במצבי חירום סביבתיים ואורבניים לצד צוותי חילוץ והצלה, ולהעניק סיוע ראשוני. כאשר התוודע לחוות תורען – חווה חקלאית גדולה סמוך לקיבוץ בית רימון שבגליל התחתון, חש כי מצא את ביתו השני והחליט להתנדב בה. למד כל אחד מתחומי הפעילות שבחווה, עסק בחקלאות, טיפל בפרות, בעיזים ובכבשים והפך ליד ימינו של מוטי המנהל. ככל שחלף הזמן קיבל עוד ועוד תחומי אחריות ותפעול, ואת הכול עשה בשקט ובצניעות, בדבקות ובמסירות, מתוך אמונה ואהבה. במהלך התנדבותו בתורען, יצר קשר קרוב עם כלב שסיים את שירותו בימ"מ - היחידה ללוחמה בטרור של משטרת ישראל ומשמר הגבול - והגיע לחיות בחווה עם כלבים נוספים שסיימו את שירותם. נוכח החיבור העוצמתי לכלב ולמקום, נשאר בחווה גם לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, וקיבל על עצמו אחריות לפרויקט "כבל רץ" – בניית כבל סביב שטח החווה כדי לאפשר לכלבים להמשיך לרוץ ולפרוק אנרגיה, תוך כדי שמירה על המקום. "הוא היה מגיע הביתה בבגדים מלאים בבוץ," סיפרה אימו, "הייתי אומרת לו, 'נריה, מה זה הלכלוך הזה?' והוא היה עונה, 'אימא, זה לא לכלוך, זו אדמת ארץ ישראל.'" בהתקרב מועד הגיוס, נלחם להגיע לשירות קרבי משמעותי. "הוא שאף מאוד גבוה ורצה לשרת ביחידה מובחרת," סיפרו בני המשפחה, "הלך ליום גיבוש וזחל עם הידיים שהשתפשפו עם פצעים ודם. הוא כל כך דבק במטרה שלא היה אכפת לו להיפצע, אבל לא התקבל. ביום הגיוס לחטיבת 'גולני' הוא הגיע לבקו"ם (בסיס הקליטה והמיון בתל השומר) בלי הזמנה, ואמר 'גייסו אותי'. עד כדי כך היה חדור מטרה." נריה התגייס לצה"ל ב-31 במארס 2022, הוצב בחיל ההנדסה הקרבית והחל את הכשרת הלוחם בבהל"ץ – בית הספר להנדסה צבאית בדרום הארץ. עם סיום השלב הבסיסי קיבל את הכומתה הכסופה, והמשיך להכשרה המתקדמת. היה אהוב על חבריו, נטע בהם חוסן ודאג להרים את המורל ברגעים קשים. לכל אורך הדרך הפגין מוטיבציה גבוהה וכישורים מעולים, ונשלח לקורס מ"כים (מפקדי כיתות). בסיום הקורס, שובץ כמפקד כיתה בגדוד 603 – "להב" בחטיבה 7. סיפר יקיר, מפקד הפלוגה: "נריה האמין בלדבר מעט ולעשות הרבה, נתן דוגמה אישית והביא איתו את הידע החקלאי ואת האהבה לאדמת הארץ. הוא היה איש כפיים. כשרצינו להוריד שיח שגרם ללכלוך רב בבסיס ניגש אליי ואמר שהוא לוקח אחריות לשיקומו, ומבקש שלא נכרות אותו. ואכן, הוא שיקם את השיח שהפך לעץ יפהפה." כמפקד, נריה סירב לעגל פינות, דרש מפקודיו רצינות והקפיד כי המשימות יבוצעו עד תום ובשלמות. חייליו סיפרו שתמיד דיבר בגובה העיניים, בפשטות, מעולם לא התנשא מעליהם, והדבר עורר בהם הרבה כבוד והערכה כלפיו. "נריה היה איש עם ענווה גדולה מאוד," כתב אחד מחבריו, "הוא הקרין נעימות גדולה, ולמרות שהיה 'תותח' רציני, מעולם לא נכנס למשחקי אגו. לידו הרגשתי בעצמי 'תותח', כי הוא נתן לי את ההרגשה הזאת." בחופשות הקצרות מהצבא, במקום לנוח ולאגור כוחות, ניצל את הזמן כדי להגיע לחווה, לבקר את הכלב שגידל ולבדוק מה התחדש במקום, ואף הקדיש זמן להמשך ההתנדבות במפעלי החסד שטיפחו ההורים. בתקופת חגי תשרי תשפ"ד, החזיקו נריה ויחידתו קו בדרום הר חברון ואבטחו את הצירים. סיפר גלעד, המג"ד: "ניסיתי לשכנע את נריה לצאת לקצונה. הסברתי לו למה אני חושב שהוא מתאים, וביקשתי שיחשוב על זה. כמה ימים אחר כך הוא הגיע אליי לפילבוקס והסביר לי על החלטה מבצעית שרצה לקבל כדי לקבל שליטה טובה יותר בשטח שעשויה למנוע פיגועים. אמרתי לו שהוא המפקד בעמדה ומה שהוא מחליט זה מה שיקרה. ואכן, נריה ניהל את העמדה למופת." בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. כשהחלה המתקפה, שהו נריה ויחידתו בעתניאל שבדרום הר חברון ומייד החלו להיערך לפיגועים בגזרה. בשעה 10:30 הוחלט לפצל את הכוח, ולשלוח חלק מהלוחמים דרומה, באמצעות ג'יפים. סיפר המג"ד: "כשראיתי שנריה הולך איתי, מייד הגדרתי אותו בתור הסגן שלי. הוא היה הנחת בתוך חוסר הוודאות. ידעתי שאפשר לסמוך עליו." בהגיעם לצומת סעד כבר ראו והבינו את המתרחש, והתכוננו לבאות. באזור קיבוץ יד מרדכי זיהו מארב של מחבלים, ניהלו לחימה, חיסלו שני מחבלים ושבו שלושה. "נריה תפקד מדהים. נתן פקודות מדויקות – לא מובן מאליו בהיתקלות ראשונה," סיפר המג"ד, "במיוחד ללוחמי הנדסה, שפחות מתורגלים בלחימת חי"ר, "הוא ידע בדיוק מה לעשות והוביל את השבויים לחקירה אצל כוחות 'גולני'." בהמשך, כשהגיעו למושב נתיב העשרה, נכנסו מהשער האחורי וחילצו עשרות משפחות שהגיעו בזכותם למקום מבטחים. באזור קיבוץ עלומים, אירעה היתקלות נוספת. עם רדת החשכה הגיעו לבארי ועברו לציוד לילה. משימתם הייתה לחלץ את תושבי שכונת הצעירים שהתחבאו בבתיהם בפאתי הקיבוץ. הם נכנסו רגלית, התחלקו לחוליות, ובכל פעם חוליה אחרת נכנסת לבית תוך חילוץ רגלי של עשרות בני נוער. באחת הדירות, זיהה נריה מחבל שמסתתר מתחת לשולחן וחיסל אותו. בשלב כלשהו התפצל הכוח, ונריה התקדם עם חוליית סגן מפקד החטיבה. הם חילצו עוד כשלושים איש, בהתאם להכוונה מפה לאוזן. ב-12:56 שלח הודעת ווטסאפ למשפחתו, וכתב "אני אוהב אתכם". בדרך לבארי הייתה היתקלות נוספת. נריה זיהה מחבלים, הזהיר את חבריו, ירה והצליח להרוג אותם. היחידה הגיעה לקיבוץ בארי, בו היו מחבלים רבים, בערך ב-18:30, כשהחל להחשיך, וב-19:10 נריה שלח למשפחתו הודעה שהוא בסדר. הם קיבלו משימה לחלץ את שכונת הצעירים, עברו מבית לבית וחילצו כמה עשרות אנשים. ב-21:07 מצליח נריה לשלוח הודעה נוספת למשפחתו שהוא בסדר. הלוחמים המשיכו לנוע באיטיות בקיבוץ ולחלץ אזרחים, הכול העידו שכל העת נריה לחם בראש הכוח, תפקד למופת, הוביל, הנהיג ונטע ביטחון בלוחמים שלו. בערך ב-22:30 נתקלו במחבלים באזור גן הילדים, גן אמנון, ובחילופי האש נריה נפגע ונהרג. סמל נריה בן דוד נפל בקרב ביום כ"ג בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו הורים, ארבעה אחים ושלוש אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון. ספד לו אביו: "בני אהובי, זכיתי להביא אותך לעולם לעשרים ושתיים שנה. הגעת לעולם ביום שבת קודש ראש חודש אב, ועזבת את העולם בסערה במוצאי שבת שמחת תורה. נהרגת תוך כדי שנלחמת למען עם ישראל, להציל יהודים, ונפלת על אדמת ארץ ישראל שכל כך אהבת. אולי בכך יש משום נחמה." כתבה ציפי, בת דודתו: "נריה אהובנו. כשהיית קטן ושובב, והתרוצצת אצלנו בבית, דודה חנה הייתה מזהירה שאתה עלול לשבור משהו. ואתה, בעמידת תוכחה עם ידיים על המותניים ענית: 'דודה חנה, מה את דואגת? דוד שלמה יודע לתקן הכול. הוא ילמד אותי לתקן מה שאשבור.' כשגדלת, הפכת מוכשר בעצמך בתיקון, בבנייה, בחקלאות ובכל עבודת כפיים, מתוך אהבת הארץ. את השבר שנשאר בנו מאז לכתך, אף אחד לא יכול לתקן. גאים בך על מעשיך. על המשפחות שהצלת. על המחבלים שהרגת ומנעת מהם לפגוע. על הרוח ועל הפעולות שלך. מבטיחים להשתדל להמשיך אותך, ומתגעגעים בלי סוף." כתבו עדי ומוטי פרץ מחוות תורען: "נריה אהוב ליבנו, נרך יאיר לעד ואורך ילווה את אוהביך. נפלת גיבור על קידוש השם וזכית להגיע למעלות קדושים השמורים לטובים שבטובים. אדמת החווה ספוגה בטובך ובנשמתך. תרומתך הענקית שעטופה תמיד בחיוך כובש, צניעות, אהבת המולדת והאדמה תמשיך להאיר את זיכרונך. היית ותישאר נשמה טהורה וגבוהה. אוהבים, זוכרים, מתגעגעים עד אין קץ." כתב אסף, חבר לנשק: "נריה, אחי, היית חבר יקר ומפקד הכי טוב ומתחשב שיכול להיות. אני אוהב אותך ומעריך מאוד את מי שהיית ואת מה שהשארת – את הנתינה, אהבת האדם, הכבוד, האכפתיות. לא אשכח אותך לעולם, תמיד תהיה בליבי." נריה, עלם חמודות שהאיר את העולם בטובו ורגבי האדמה שעבד נספגו באהבתו, מונצח לאור מורשתו ועשייתו המשמעותית. בחול המועד פסח תשפ"ד התקיים לזכרו אירוע צעדה בטבע – טיול בחורשת טללים, בחסות עמותת "הפועל חיפה הר הכרמל", ומשתתפי הצעדה לבשו חולצות עם הכיתוב "נריה אדמה ושמיים". המסלול המעגלי כלל חמש נקודות עצירה שכל אחת מהן התמקדה באחת מתחנות חייו. ישיבת "רגבים" הנציחה אותו בפינת הזיכרון שהוקמה במוסד. דפים לזכרו נפתחו באתר "גל-עד" לזכרם של חיל ההנדסה הקרבית, ובפלטפורמת "REMEMBER", שם מובאים דברים לזכרו, תמונות וסרטונים. לעילוי נשמת נריה נכתב ספר תורה, והקדשה מופיעה על ארון הקודש בבית הכנסת של הקהילה המשהדית בבני ברק.