Sivan Yenin

Command Sgt. Maj. Sivan Yenin, 49, a community police officer for the Bedouin community, at the Aroer station, from Arad, was killed on October 7 battling the Hamas attack on the Supernova music festival.

Sivan was one of the officers at the rave early that morning working to secure the event. With the start of the rocket fire, he messaged his loved ones that he was helping partygoers get to safety after the event was shut down.

Later that morning, Sivan texted that there was a terrorist invasion and people were wounded, writing at 7:48 a.m. that “it’s a colossal mess.” That was the last anyone heard from him. After a few days, his police cruiser was found riddled with bullets, but there was still no sign of Sivan.

His fate was unknown for 10 days following the attack, until his body was identified. He was buried in Arad on October 17.

He is survived by his three children, Peleg, Afik and Nahal, his parents, Baruch and Tzafra, his siblings Bar, Ofek and Gani, and his girlfriend, Racheli. His first grandchild, Ori Simcha, was born on the 30th day following his funeral.

Born in Kibbutz Gesher in the north, near Tiberias, Sivan grew up with his three siblings, and loved to work with his hands and build with Lego and was a big fan of Star Wars. At 16 he decided to leave school and work in agriculture in the kibbutz until he enlisted in the IDF, serving in the Armored Corps.

After his release, Sivan worked in a number of jobs, including as a lifeguard and at a dairy farm, until in 2003, at age 30, he enlisted in the Israel Police. He got married and had three children, settling in Arad in the south, before divorcing.

Despite the great distance from Arad to Kibbutz Gesher, his parents said Sivan visited regularly, often bringing the kids, and the family managed to maintain a strong bond, with Sivan also doting on his nieces and nephews. He traveled with his children around the world, including Thailand and the Sinai, sharing with them his love of scuba diving and always taking many photos of his travels.

Sivan’s loved ones said he was extremely excited for the birth of his first grandchild, and had been picking up extra overtime shifts in order to buy all sorts of gear and accessories for the new baby — including taking the job working at Supernova.

His girlfriend, Racheli, told a local radio station that “Sivan was a police officer in his soul. He essentially became a cop because he was exposed to injustice when he was a kid and he decided that he wouldn’t let things like that happen anymore. He was a family man, he would do everything for his kids, he was always looking for ways to take care of them. He was about to be a grandfather and he was looking forward to it so much and working to offer more financial support.”

His son, Afik, wrote on Instagram a year after he was killed that his father “was always like my best friend, I told you everything and I never held back anything from you. You always said that ‘there is nothing but fear itself,’ and now without you there are empty periods full of fear.”

“Dad, sometimes it feels like you just went on another trip abroad that you always wanted to the Maldives or something, and that soon you’ll be back with lots of experiences and photos of everything you did,” Afik added. “But this time you went on a different kind of trip, one you’re not coming back from.”

בנם של צפרא וברוך. נולד ביום ב' בסיוון תשל"ד (23.5.1974) בקיבוץ גשר שבעמק המעיינות. אח לבר, אופק וגני. סיון גדל והתחנך בקיבוץ גשר, למד בבית הספר היסודי המקומי ובתיכון האזורי. ילד מקסים וכובש עם חיוך ענק, עיני טורקיז מאירות ולב רחב, שופע טוב. תמיד הפיץ סביבו אור ואהבה וגם כשהשתובב – אי אפשר היה לכעוס עליו. מגיל צעיר שימש כחוט מקשר בין כל בני המשפחה, דאג להוריו ולאחיו והיה שם בשבילם בכל עת כדי לתמוך, לתת עצה או לומר מילה טובה. ב-1992 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון. אחרי השחרור עבד בעבודות שונות, בין היתר שימש כמציל, עבד ברפת ובאתר פסולת. ב-19.1.2003, הגשים חלום ילדות והתגייס למשטרת ישראל. הוא שירת במחוז דרום ומילא מספר תפקידים לאורך השנים. בתפקידו האחרון שירת בתחנת משטרת ערוער ושימש כמש"ק קהילתי ביישוב הבדואי אבו-תלול שבנגב הצפוני. סיון היה שוטר אמיץ וחזק, עשוי ללא חת, שנהג לומר: "אין יותר מפחיד מהפחד עצמו". את תפקידו מילא במסירות ובמחויבות, מתוך תחושת שליחות, רדיפת צדק ואחריות גדולה כלפי תושבי ישראל. הוא האמין בכל ליבו בעשייתו המקצועית וזכה לאהבה ולהערכה רבה, הן מצד חבריו השוטרים והן מצד התושבים שמולם עבד. בטוב ליבו וברגישותו ידע להגיע לליבם של התושבים, לדאוג לצרכיהם ולהשכין שלום. סיון היה אב לתפארת שהתגאה בילדיו - פלג, אפיק ונחל, היה מחובר אליהם בנימי נפשו ועשה הכול עבורם. ב-2013 סיון עבר להתגורר בערד, שם גידל את ילדיו והקים בית לתפארת. קרוביו מספרים שהביט על החיים בעיניים מלאות אהבה, סקרנות וכנות, תמיד השרה רוגע על כולם, עשה הכול עם חיוך וכמעט אף פעם לא כעס. הנתינה הייתה חלק בלתי נפרד ממנו, בכל הזדמנות שהייתה לו נרתם לעזור ועשה זאת תמיד מכל הלב. למרות שהתגורר רחוק מהם, הרבה להגיע אל בית הוריו בקיבוץ, ותמיד סייע להם בכל מה שאפשר, החל בתיקונים בבית וכלה בבניית עציצים ובסידור טפטפות. גם רחלי, בת זוגו, סיפרה שכל החלומות שלו היו קשורים לנתינה לאחרים ובעיקר בנתינה ותמיכה בילדיו. סיון היה איש תרבות, שאהב תיאטרון וקולנוע, אומנות ומוזיאונים, וגם מדע בדיוני ופנטזיה. הוא ביקר במוזיאונים וצפה בהצגות ומופעי תרבות בארץ ובעולם סיון אהב לצלול ולטייל, לקח את בנו, אפיק, לצלילות באילת ובסיני וטס עם שלושת ילדיו לתאילנד. בזמנו הפנוי למד צילום באופן עצמאי והשקיע בכך רבות. הוא רכש ציוד צילום מתקדם, תיעד באופן שוטף את חייו ואת העולם שסביבו והרגיש שהצילום מאפשר לו להביא את נשמתו ואת עולמו הפנימי לידי ביטוי. בתחילת 2023 התבשר כי בתו, פלג, בהריון, וציפה בהתרגשות להיות סבא. מרגע שקיבל את הבשורה, דאג לקחת על עצמו עבודות נוספות בתחום האבטחה, על מנת להגדיל את שכרו ולתמוך בבתו ובמשפחתה ככל שיוכל. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. סיון עבד באותו הבוקר באבטחת פסטיבל המוזיקה "נובה", שנערך סמוך לקיבוץ רעים. עם פרוץ המתקפה שלח הודעה לבת זוגו רחלי ובדק מה שלומה, שכן הבין שהאזעקות בכל הארץ. סיון, שבדרך כלל לא הראה פחד, כתב לה שהפעם זה שונה ושקורה משהו מפחיד, וביקש לוודא שקרוביו בטוחים. "כזה היה סיון", כתבה רחלי, "בתוך המהומה דואג לאחרים לפני עצמו". הוא שלח לה סלפי שלו מלב המתקפה בפסטיבל, כאילו ידע שהוא נפרד, ואכן זמן קצר לאחר מכן נותק הקשר עמו. יחד עם שאר השוטרים במקום, סיון שימש כקו ההגנה הראשון מול מחבלי הנוח'בה שתקפו את מתחם המסיבה. חמוש באקדח אישי בלבד לחם במחבלים, הדף אותם וחצץ בגופו בינם לבין המבלים. במקביל, ניסה לסייע לפצועים ולפנות אותם, ולא הפסיק להילחם, בחירוף נפש ובגבורה, עד שנורה ונהרג. רב-סמל בכיר סיון ינין נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן ארבעים ותשע בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בערד. הותיר אחריו בת זוג, שלושה ילדים, הורים, שני אחים ואחות. לאחר נפילתו הועלה סיון לדרגת רב-נגד. ביום השלושים לנפילתו נולדה נכדתו הראשונה, אורי שמחה. את שמה השני נתנו לה הוריה מתוך רצון לציין ולזכור את סיון, שתמיד היה שמח, אופטימי ומאושר בכל אשר עשה. משפחתו כתבה: "סיון, עם עיני הטורקיז הכי יפות שתראו בימי חייכם, ילד של טבע ושל אהבה. הוא אהב לטייל בשבילי הארץ שלנו ואהב לצלם ולתעד כל פרח, מפל וערוץ... ראינו אותו מקים בית, ראינו אותו הופך לאבא דואג ואוהב. ראינו אותו מתגייס למשטרה וממלא תפקידים שונים כשוטר על הצד הטוב ביותר... "סיון רחב הכתפיים, החסון, גבה הקומה ויפה התואר. סיון עם הלב הכי רך וטהור בעולם, ג'נטלמן שלא נראה כמותו, קיבוצניק בנשמה, מלח הארץ... סיון שאהב את שלום חנוך וחווה אלברשטיין, שהוקסם מצלילי הגיטרות, שידע לדבר את העברית הזכה ולומר מילות אהבה של פעם. סיון עם החיוך הכי גדול, שלא ישוב. קולך וחיוכך חיים בליבנו לעד". סיון מונצח באתר גלעד המשטרתי ובאנדרטת החללים הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש. הוא מונצח באתר בית הנשיא. בתחנת המשטרה בערוער נערך טקס הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו. בתחנה הוקם גם קיר הנצחה לסיון, עליו מתנוססות תמונות שצילם, המנציחות את אהבתו הגדולה לארץ ישראל ולנופיה. עמוד לזכרו של סיון נפתח באתר memoriz.plus.