Baruh Shtern

בן נחמה ונפתלי ז"ל, נולד ביום ז' בסיוון תשכ"ד (18.5.1964) בחיפה. ברוך גדל והתחנך בבית דתי לאומי בשכונת קריית שמואל, ובה התחיל את לימודיו בבית-הספר הממלכתי דתי "אהרן-הרואה". הוא המשיך את לימודיו בישיבה התיכונית "פרחי-אהרון", שבקריית שמואל, ואחרי שהשלים י' כיתות עבר לבית-הספר "יבנה" בחיפה. כשסיים את לימודיו התיכוניים, התגייס ברוך לצה"ל במסגרת ישיבות ההסדר, ונמנה עם תלמידי ישיבת "שילה" שבשומרון. ברוך היה חבר בתנועת "בני עקיבא", ופעל בה כחניך וכמדריך. הוא עבר סמינר למדריכים של תנועתו בבאר-שבע. ברוך אהב ספורט, ונמנה עם ספורטאי תנועתו ב"אליצור". הוא היטיב לשחק כדורסל, אהב לצייר ובהיותו תלמיד בישיבת "שילה" התחיל ללמוד את מקצוע סופר סת"ם. מנעוריו היה ברוך בעל השקפות דתיות-לאומיות מגובשות. הוא כתב שני מאמרים, שהתפרסמו אחרי שנפל. מאמר אחר דן בסוגיית מצוות קידוש-השם, והאחר דן במצוות העלייה לארץ-ישראל. חודשים אחדים לפני שהתגייס לצה"ל, נפטר אביו. הוא ראה את עצמו חייב לגונן על אמו האלמנה, ולמרות נכונותו לשרת ביחידה קרבית נבחרת, ביקש לאפשר לו לבקר לעתים קרובות את אמו. באפריל 1983, התגייס ברוך לצה"ל ושירת בחטיבת גבעתי. הוא עבר אימוני טירונות וקורס נהגי נגמ"ש. ברוך התבלט בשירותו. חבריו סיפרו עליו כי ראה בשירות לא חובה, אלא מצווה שיש לקיימה בדבקות ובמסירות. בתקופת שירותו, הוצבה יחידתו שלוש פעמים בגזרות שונות בלבנון. בפעם השלישית, הוא עלה ללבנון, עם יחידתו בערב פסח, באביב של שנת 1985. ברוך שירת באיזור א-קסמיה. במהלך שירותו, הוא יצא לסיורים רגליים ליד הגשר. ביום 5.4.1985, כשהיה בסיור, הפעילה חוליית מחבלים מטען-צד בשולי הדרך. המטען התפוצץ, וברוך נפצע פצעים אנושים. במשך 19 יום הוא נאבק על חייו, וביום ג' באייר תשמ"ה (24.4.1985) מת מפצעיו. בן 21 שנים היה ברוך בנופלו. אחרי מותו, הוא הועלה לדרגת רב"ט. ברוך הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הוא השאיר אחריו אם, אח ואחות. שר הביטחון יצחק רבין כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "רב"ט ברוך שטרן נתן את חייו למען מולדתו. הוא שירת בחיל הרגלים. היה מטובי הלוחמים שביחידה, נערץ על כל חבריו והסובבים אותו". מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "מפקדיו וחבריו ראו בו דמות של לוחם, המצליח לשלב עצמו כבן-תורה עם המחויבות הלאומית לשרת את ארצו, וזאת על-אף הקשיים הכרוכים בכך. הוא ראה בשירותו הצבאי מצווה, שאותה השתדל למלא בצורה הטובה ביותר, כשאר המצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. היה חרד לקיים המצווה, תוך חשש שלא לגרום לחילול השם. ככל חיילי ישיבות-ההסדר היה מטובי הלוחמים, חבר לנשק, נערץ על הכול". לזכרו הוציאו לאור חבריו בישיבה חוברת תורנית, הכוללת שני מאמרים שכתב וקובץ מאמרים של רבנים וחברים מוקירי זכרו. על-שמו הוכנסה ספרייה תורנית לישיבת "שילה", שבה למד.