Shimon-Eli Edri

בן עליזה ויצחק. נולד ביום ז' באלול תשמ"א (6.9.1981) בבאר שבע, אח לדנה וללירן. כתינוק היתה התפתחותו של שמעון מהירה, והוא אף דילג על שלבים מסוימים כגון זחילה, ועבר לשלב ההליכה. צמיחת השיניים היתה שונה מהרגיל, הוא הצמיח ארבע שיניים ראשונות בבת אחת. אף דיבורו היה מוקדם מהרגיל. שמעון החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'שיטים' בערבה התיכונה והמשיכם בבית-הספר 'נתיב אליהו' בנתיבות. בהיותו נער עבר לגור בפרדס חנה ולמד שם בבית-הספר 'ישורון'. את לימודיו התיכוניים עשה בתיכון האזורי 'נווה הדסה' שבשרון. שמעון היה נער מלא שמחת חיים, אוהב את הבריות ונכון תמיד לעזור. 'סיימון', קראו לו בחיבה אוהביו וחבריו. מחשבים ואלקטרוניקה היו אהבתו הגדולה. אביו מספר: "בשנת 1988, בהיות שמעון בכיתה ב', רכשנו בעבורו מחשב, דבר שהיה נדיר באותה תקופה. ביקשתי כי נחכה לטכנאי שיסביר לנו כיצד להפעיל את המחשב אך שמעון, שהיה בעל כשרון מולד, הפעיל את המחשב מבלי לחכות לטכנאי. לצערנו, כשם שהתפתחותו היתה מהירה, כך גם הסתלקותו מן העולם." החיבה לטכנולוגיה ולמכשירים היתה נטועה בו ועם השנים פיתח שליטה ומיומנות, ידע לזהות רכיבים אלקטרוניים לפרטי-פרטים והתמחה בתיקון תקלות מסובכות. כל קלקול היווה עבורו אתגר: ללמוד אותו ולהתגבר עליו. תחביב נוסף שלו היה רכיבה על סוסים ותקופה מסוימת אף זכה לסוס משלו, שהוחזק בחצר הבית. בסוף מרס 2000 התגייס שמעון לצה"ל ושירת במחוז הצפון של פיקוד העורף. על הילד שגדל להיות חייל כתב אביו: "יצאת מהרחם המוגן, העטוף/ נתנו לך מכה על הטוסיק, בכית בטירוף/ טיפלנו בך היטב, תיקנו את הרושם הרע/ הגיע רגע הגיוס:/ זה לא קל, ואפילו די מבאס/ אבל מה לעשות, חייבים להתגייס/ חשבת על הכול באור חיובי/ לא סתם בחרת להיות חייל במיטבך/ עוד מילדות שיחקת בטנק ומרכבה/ תיכננת אסטרטגיות, ניהלת חטיבה/ עכשיו עם גיוסך לצבא/ יכולת לממש סוף סוף את האהבה./.. הגיע הרגע המיוחל/ בעוד מספר ימים אתה עומד להיות חייל/ אז אמנם הולך להיות ממש לא קל/ אבל אין לנו ספק שתמצה את הפוטנציאל/ תמיד היית בחור כריזמטי/ קצת מורעל וקצת פנאטי/ חבר נאמן ומאוד איכפתי/ אין ספק שתפור עליך השירות הקרבי./ דייקן, אחראי, אבל עם זאת ספונטני/ לא מפונק, לפעמים קצת 'חורני'/ ולפי הנתונים האלה כמדומני/ תתאים כמו כפפה ליד לחבר'ה שלנו." ביום ז' בניסן תשס"ב (20.3.2002) נפל שמעון בעת מילוי תפקידו בפיגוע חבלני. באותו בוקר נסע באוטובוס, בקו 823 של אגד, מביתו לבסיס. בדרך, בצומת מוצמוץ שבוואדי ערה, התפוצץ באוטובוס מחבל-מתאבד ושבעה מהנוסעים, ושמעון ביניהם, נהרגו. עימו נפלו רב- נגד מאיר פחימה, סמל מיכאל אלטפירו, רב טוראי אהרון רביבו והאזרחים אלון גולדנברג, מוגוס מהרטו ובלה שניידר. בן עשרים-ואחת היה שמעון בנופלו. הוא הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין הצבאי בפרדס חנה. הותיר אחריו הורים, אחות ואח. לאחר נפילתו הועלה שמעון לדרגת סמל-ראשון. אביו של שמעון סיפר: "הילד שלי היה פרח, ולא המוות שלו עשה אותו כזה. הוא היה פרח בבית, גאוות המשפחה, שנתן כבוד לאביו ולאמו." הוריו כתבו לזיכרו: "שמעון, רוצים אנו להודות לך על עשרים ואחד אביבים שנתת לנו. היינו גאים בך. אך לצערנו בא ה'בום' הלא צפוי, ובאיבך נקטעת מאיתנו. לא מוצאים אנו נחמה ולא נדע איך למלא את החלל. תנוח על משכבך בשלום." הוריו של שמעון הנציחו את זיכרו בספר תורה שהוכנס לבית-כנסת.