Hagi Avni

Hagi Avni, 50, a member of Kibbutz Be’eri’s local security team, was killed fighting off a Hamas invasion of the kibbutz on October 7.

His friend watched him be killed that day, but his body was not recovered and identified for some time, and he was buried on October 24 in Kibbutz Revivim in the south.

He is survived by his wife, Adi, their children Reef, 18, Yam, 17, Bar, 14, Gav, 12 and Eliel, 8. He is also survived by his parents, Pnina and Amotz, and siblings Adi, Lihel, Dan and Sahar, as well as two step-siblings, Omri and Ayelet. A third step-sibling, Chen Even, who lived next door to the Avni family, was also murdered on October 7 along with his wife, Rinat and two of their children, Alon and Ido.

Avni was retroactively recognized as a fallen soldier with the rank of sergeant major in the reserves.

An obituary on the kibbutz website said that Avni ran his own business, “Hagigi,” in which he worked as an event designer and planner, in particular with the use of plants and flowers. He was always “go-with-the-flow and spontaneous… a unique man, incredibly creative. He always volunteered first to help and fulfill any request.”

His wife, Adi, wrote on Facebook that: “Hagi, the longing for you is unbearable. As the days pass, I feel the loss and the understanding that you’re not coming back, that it wasn’t a dream, it’s a nightmare.”

“My comfort is our wonderful children,” she added. “In each one of them you left a different piece of yourself, and when they are all with me, I feel you. A broken heart is a whole heart. I’m sorry I didn’t say it enough: I love you.”

His son, Reef, posted on Instagram more than two months after his father’s death, recalling their trip together to Iceland just a week before the Hamas onslaught that took his life.

“Dad always told me that it’s more important to rejoice over what you manage to do in life, than to be sad about what you miss out on,” wrote Reef. “We never imagined that this would be our last journey together, and I am so happy that we managed to have this crazy experience.”

In Iceland, he wrote, “we saw the most beautiful places in the world. Volcanoes, icebergs, waterfalls and even the northern lights. On October 6, we celebrated Dad’s 50th birthday at home, it was one of the happiest days of his life — night and day from what happened the very next day.”

Reef, a budding photographer, said that his father was “someone who spoke about death, he wasn’t afraid of it, he just knew it would come sometime. That helped him have as much fun as possible, with things that did good for him and the family. He always wanted to take part in as many experiences as possible, to do the most good for those around him and to enjoy life.”

“Dad taught me many things that I will take with me for the rest of my life,” he continued. “One of them is that we get one chance to live here, and you have to take advantage of the good things. So despite the pain, I know that what he would want most was that I would keep doing what I love.”

בנם של פנינה ואמוץ. נולד ביום כ"ט באלול תשל"ג (26.9.1973) בבארי. ילד שני להוריו, אח לעדי וליהל. אחרי נישואיו השניים של אביו נולדו שני אחיו למחצה, דנדן וסהר. גדל והתחנך בקיבוץ בארי. לאחר סיום בית הספר היסודי למד בחטיבה ובתיכון "מעלה הבשור". חגי היה ילד יפה תואר, נעים הליכות וצנוע. ניחן בחוש הומור ייחודי ובחיוך כובש והיה אהוב על כולם. אהב ספורט, בעיקר כדורסל. היה לו קשר טוב עם משפחתו המורחבת, וקשר מיוחד עם סבו שמוליק, שהיה מבין מייסדי הקיבוץ. לאחר סיום בית הספר התיכון התגייס לצה"ל ושירת בתחילה כלוחם ביחידת חרמ"ש (חיל רגלים משוריין). עשה את עיקר שירותו בשטחי יהודה ושומרון. בהמשך עבר להיות לוחם ביחמ"ם (יחידת מודיעין מטרות), ובתקופה זו עיקר שירותו היה בלבנון, שם שהה צה"ל מאז המלחמה ב-1982. כדי שלא להדאיג את אימו, הוא הסתיר זאת ממנה ורק כעבור שנים סיפר לה על שירותו הצבאי. כשהשתחרר מהצבא עבר לגור באילת ועבד כמדריך צלילה בריף הדולפינים. הוא היה מדריך מסור ורגיש, והצליח לגרום לאנשים שחששו מהמים והצלילה להתגבר על הפחד. באותה התקופה פגש את עדי, שעבדה כעורכת סרטים בריף הדולפינים, והם הפכו לזוג. הם גרו באילת ובתל אביב וטיילו יחד במזרח ובמקסיקו. שלוש שנים לאחר היכרותם התחתנו ושנה לאחר מכן עברו לגור בבארי. הם התגוררו בדירה קטנה וחגי עבד בבית הדפוס של הקיבוץ. לחגי הייתה נפש של אומן והוא היה מחובר מאוד לאדמה ולטבע, ולכן לאחר זמן מה עזב את העבודה בבית הדפוס והקים את "חגיגי", עסק לגינון ועיצוב אירועים, ובו הביא לידי ביטוי את היצירתיות והייחודיות שלו. עד מהרה הפך חגי לגנן של הקיבוץ ועיצב את רוב החצרות. אחד התחביבים שלו היה לשפץ עגלות ישנות, לשתול בהן פרחים ולהציבן ברחבי הקיבוץ. כמו כן היה שותף בהפקות של החגים והאירועים וזכה לכינוי "חגי יסדר" משום שהיה הראשון להירתם ולעזור בכל משימה. נוסף על כך התנדב בכיתת הכוננות ובצוות הכיבוי של הקיבוץ. במרוצת השנים עזבו חגי ועדי את דירתם הקטנה ועברו לבית קבע בשכונת הכרם שבקיבוץ, ובו גידלו את חמשת ילדיהם: ריף, ים, בר, גב ואילאיל. חגי היה איש משפחה למופת ואב מסור. יחדיו אהבו לטייל ולעשות פיקניקים בטבע. כמו כן טיילו במשך חודשיים וחצי בתאילנד ובהודו. הוא ידע ליצור זמן איכות עם כל אחד מילדיו בנפרד, ולקדם את היכולות שלהם. בסוף ספטמבר, ביום הולדתו החמישים, היה חגי עם בנו ריף באיסלנד, לשם יצאו כדי לצלם את הזוהר הצפוני. על כן חגיגות יום ההולדת נדחו ונערכו עשרה ימים לאחר מכן, בערב שמחת תורה. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. חגי ועדי התעוררו בבוקר לקול האזעקות והמטחים. חגי לא היסס, יצא מייד מביתו והצטרף לחברי כיתת הכוננות. בשעה שבע וחצי התקשר לעדי, עדכן אותה שבקיבוץ יש מחבלים רבים וביקש ממנה להיכנס לממ"ד. כמה דקות לאחר מכן הוא נפגע. בשעה רבע לשמונה התקשר שנית לעדי כדי להיפרד ממנה. הוא ביקש ממנה לשמור על הילדים ולמסור להם את אהבתו. רב-סמל מתקדם חגי אבני נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן חמישים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין ברביבים, כעבור שנה הועבר למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוצו בארי. הותיר אחריו אישה, חמישה ילדים, הורים ואחים.