Shlomo Amar

שלמה, בן רוחמה ומאיר, נולד בשנת תש"י (1950) במרוקו. כשהיה כבן שנה עלה ארצה עם משפחתו, שהתיישבה במושב בני-חיל, כיום אחוזם, שבחבל לכיש. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "אבן-שמואל". שלמה היה בן מסור ונאמן למשפחתו, ולאחר שסיים את לימודיו היסודיים נאלץ לצאת לעבוד, כדי לפרנס את משפחתו מרובת הנפשות. אביו היה חולה ונבצר ממנו, כראש המשפחה, לעבד את חלקת אדמתם במושב. לכן נטל שלמה על עצמו את מעמסת הפרנסה של המשפחה ומשך בעול כלכלתה. לאחר יום העבודה המפרך בשדה היה מטפל באחיו ובאחיותיו ועוזר גם לאמו במלאכות הבית השונות. סמוך למועד גיוסו לצה"ל ביקש לעבור קורס נהיגה קדם-צבאי. לאחר הקורס הוסמך כנהג. שלמה גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1969. לאחר סיום הטירונות הוצב ליחידת תובלה והשלים קורס נהיגה על זחל"ם ואחר-כך השתלם בקורס לחילוץ, ולבסוף שירת כנהג חילוץ. שלמה היה חייל טוב, נאמן ומסור לתפקידו. ברבות הימים התמנה למפקד הרכב ביחידה, בזכות היותו חייל אחראי וממושמע, שמילא כל תפקיד שהוטל עליו ביעילות ובתבונה. לאחר שסיים את השירות הסדיר וביקש להתנדב לשירות קבע, נאותו מפקדיו לאשר את בקשתו והוא שירת עוד שנה אחת במסגרת שירות-הקבע. באוגוסט 1973 שוחרר שלמה מהשירות וחזר למושב, ובטרם הספיק להתאקלם כאזרח, פרצה מלחמת יום-הכיפורים. שלמה גויס ונשלח לסיני, שם הייתה המלאכה במסגרת תפקידו מרובה. תחת אש, ביום ובלילה, מבלי לתת מנוחה לגופו העייף והדואב, חילץ והחזיר לפעולה כלי רכב רבים, שנפגעו במהלך הקרב.. ביום ב' בחשון תשל"ד (28.10.1973) נפגע שלמה בשעת פעולה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו הורים, חמישה אחים וארבע אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שלמה נתן את חייו במערכה הקשה בסיני. הוא מילא את תפקידו במסירות ובחריצות והיה אהוד ואהוב על חבריו ועל מפקדיו". שמו הונצח בחוברת שיצאה לאור מטעם יישובי אזור "לכיש", להנצחת זכרם של חיילי האזור, שנפלו בקרב.