Dan Manor Manes

בן ברל וטובה. נולד ביום ל' בשבט תש"ד (24.2.1944) בבוקרשט שברומניה. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1950. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר "הנשיא וייצמן" ביפו ולאחר-מכן המשיך ללמוד טכנאות-בניין בבית-הספר "אורט" שבגבעתיים. בבית-הספר היסודי היה בין התלמידים הטובים, חברתי ואהוב על חבריו-לספסל. אף-על-פי שבבית-הספר "אורט" החלה מתגבשת אישיותו לא הגיע דן לסיום לימודיו התיכוניים. עד גיל ט"ו היה פעיל ב"צופים שביפו. אהב לאסוף בולים. לבו היה נמשך אל שפת- הים בימים ההם ושם היה אוסף צדפים וכל דבר הים היה פולט אל החוף. מטבעו היה ער ועליז והתבלט בחברת חבריו שלא במתכוון. אפיו היה חזק ואת מרותו היה משרה על הסביבה בפסקנותו בדעותיו שהיה מביע בתוקף. היה נוקשה ובעל בטחון עצמי גדול - ובכל זאת היה נוטה לקונדסיות. הוא לא היה אוהב לחלק מחמאות ולדבר רכות לחבריו. אולם עם היותו קשוח ותקיף אהב את משפחתו והיה בעל מסור לאשתו ואב נאמן לילדיו. גויס לצה"ל באוגוסט 1962 ושירת בחיל-הים. הוא התנדב לשירות בצוללות, היה צוללן מוכשר, בעל תפיסה מהירה ובעל תושייה. הוא יצא לאנגליה כדי להצטרף לצוות הצוללת "דקר" והוא הלך והתקרב אליה ואל חבריו ביחסי-חיבה אליהם. הוא הכיר את ה"כלי" על כל פרטי-פרטיו וידיעותיו עליה היו מרובות וכן נוצרה אהבת-אמת אליה. גאה היה על היותו צוללן. בהיותו בד' אמותיה של הצוללת אמנם הלך והקשיח פי כמה מפני האחריות שהוא חש כלפיה. אולם כשהצוללת היתה בדרכה הביתה ונמצאה בנתיב-הים שבין גיברלטר לחיפה, נותק לפתע הקשר עמה ושוב לא נתחדש. זה היה ביום כ"ד בטבת תשכ"ח (25.1.1968). הרבנות הצבאית הראשית קבעה כי תאריך-פטירתו של דן, בשעת מילוי תפקידו יחד עם השאר, הוא יום כ"ט בטבת תשכ"ח (30.1.1968). הניח אשה ושני ילדים - ואת הבן השני ילדה אשתו בהיעדרו, כי היא חזרה לארץ ללדת אותו; הוא היה כבן שלושה חדשים בלבד בנפול אביו. כיון שדן נמנה עם חברי-הצוות הנעדרים הוצבה לו מצבת זיכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי "דקר" בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. ביום י"ג בסיוון תשנ"ט (28.5.1999), בתום שנים של חיפושים, נמצאה הצוללת אח"י "דקר" על קרקעית הים התיכון, בעומק 2900 מ' בנתיב הפלגתה המתוכנן ובמרחק 250 מייל מנמל חיפה. החלל הינו מקל''ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.