Yedidya Raziel

Moshe Yedidya Raziel, 31, was killed battling Hamas terrorists trying to infiltrate Kibbutz Kerem Shalom on October 7.

A member of the kibbutz’s local security team, he was posthumously recognized as a fallen soldier with the rank of master sergeant in the reserves. He was buried on October 11 on Mount Herzl in Jerusalem.

He is survived by his wife, Shira, their three children, Tzuri, 7, Tair, 5, and Hadar, 2, as well as his parents, Rachel and Yisrael, and five siblings: Noga, Gideon, Tzila, Ariel and Leah.

Raziel and the other members of the kibbutz’s security team gathered early that morning when the rocket fire began, and split up into pairs to battle against the invasion of the Hamas terrorists of the small kibbutz, situated only around 100 meters from the Gaza border.

In the ensuing gun battles, Raziel was slain alongside his friend and fellow local security team member Amichai Witzen, after eliminating terrorists who had holed up inside a family home. The rest of the kibbutz was saved and later evacuated alive, though two were seriously wounded.

“The others told us how Yedidya led them, how he leaped forward without thinking twice,” his wife Shira told Israel Hayom. “He was an exceptional commander, never unwilling to fight. He was a family man with clear priorities, with a sense of humor, with kind eyes. He always did everything as best as he could.”

Raziel grew up in the West Bank settlement of Psagot and studied social work at the Ashkelon Academic College. He worked as a social worker with the Kidum organization which runs a series of rehabilitation programs. He was also pursuing a master’s degree in couples and family counseling.

His family moved to Kerem Shalom as part of a group of religious Zionist emissaries to help shore up the struggling kibbutz, which in 2023 consisted of more than 60 families, compared to around just a dozen in 2010.

His father, Rabbi Yisrael Rosenberg, told a memorial lecture that his son had “two main characteristics: On the one hand, he was a man of religion, of Torah… On the other hand, he had a spirit of freedom, he was great at sports, he loved exploring, swimming, games.”

Several months after he was slain, his wife, Shira, told the Srugim website that being informed that he had been killed that day had seemed surreal.

“He wasn’t in the army or the image of a hero, he’s a social worker, a family man, sensitive, gentle,” she said. “He was also a very heroic fighter [in the army], but that wasn’t in his script. He was suited to be a very old man with grandchildren. He was pursuing a master’s degree in therapy and it was his dream to be a therapist,” his wife said.

“He worked in mental health, he had the soul of a counselor, you could rely on him, we had conversations for hours about everything,” she said.

Months after he was killed, she said, “I’m still in pain and grieving and I’m not looking to leave it — it hurts, it’s hard, he is missing.”

“But I still want to talk about him and to hear about him, that’s where I want to be,” she added. “That’s where I feel I’m in the right place.”

בנם של רחל וישראל חנוך רוזנברג. נולד ביום ט"ז בתמוז תשנ"ב (17.7.1992) בפסגות. אח לנגה, גדעון, צילה, אריאל ולאה. בעלה של שירה ואב לצורי, תאיר והדר. ידידיה גדל ביישוב פסגות שבהרי בנימין. למד בבית הספר היסודי שביישוב ולאחר מכן ב"ישיבה התיכונית קריית ארבע" (יתק"א). בהמשך עבר ללמוד בישיבת בית אל ובישיבת ההסדר "אלון מורה" שבאלון מורה. בסוף שיעור ג' בישיבה התגייס לחטיבת הנח"ל. במהלך שירותו הצבאי יצא לקורס מפקדי כיתות והיה מפקד בנח"ל בגדוד 931. בתום שירותו הצבאי חזר ללמוד בישיבת אלון מורה ונישא לשירה. הם התגוררו באלון מורה. בקיץ 2018 התקבלה החלטה בקיבוץ כרם שלום שבמועצה האזורית אשכול, הגובל בדרום רצועת עזה, להפוך את הקיבוץ למעורב ולקלוט אליו משפחות דתיות. ידידיה ושירה עברו לגור בקיבוץ. במרוצת השנים נולדו לבני הזוג שלושה ילדים: צורי, תאיר והדר. ידידיה היה איש משפחה למופת, בן זוג אוהב ואב מסור ודואג. המשפחה הייתה חשובה לו יותר מכול. ידידיה שאף מאז ומעולם לעסוק במקצוע שיתרום לחברה, ולכן פנה ללימודי עבודה סוציאלית ב"מכללה אקדמית אשקלון". לאחר שסיים את לימודי התואר הראשון החל לעבוד במרכז לבריאות הנפש בנתיבות כמטפל בחברת "קידום", המעניקה שירותים לתחלואה כפולה של מתמודדי נפש. ידידיה היה מטפל אהוב ומוערך, מסור מאוד למטופליו. החשיב מאוד את העזרה הראשונה הנפשית במקרי חירום. כדי להתמקצע עוד יותר בתחום החל בשנת 2021 ללמוד לתואר שני בעבודה סוציאלית קלינית ב"אוניברסיטת אריאל", במסלול עם התמחות בטיפול זוגי ומשפחתי. חבריו ללימודים מספרים על אדם מיוחד, עדין ושמח, בעל אמונה חזקה העומד על עקרונותיו. ידידיה בדק כל נושא לעומק וניסה להגיע לחקר האמת, ובלט גם בכישרון הכתיבה שלו. הוא היה חבר טוב שאהב לשוחח עם חבריו, להתייעץ בהם ולייעץ להם. הוא השתדל להקשיב באמת וללמוד מכל אדם. היה מלא שובבות ושמחת חיים וניחן בחוש הומור משובח. השילוב בין הרצינות והקלילות גרם לכולם לאהוב אותו ולרצות את קרבתו. נוסף על עבודתו ולימודיו ידידיה לא זנח מעולם את לימודי התורה – ביקש להעמיק בלמידה, וחלומו הגדול היה לסיים מבחני רבנות. הוא כתב ספר של דרשות לפרשת השבוע לפי "פירוש אברבנאל על התורה" והיה מאושר על העיסוק בקודש לצד העבודה המקצועית. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה. המתקפה החלה עם מטח טילים כבד על קיבוץ כרם שלום. לאחר כמה דקות של התרעת צבע אדום ברחבי הקיבוץ החלו להישמע גם קולות של ירי. אז הבין ידידיה שמשהו אינו כשורה. בהיותו חבר בכיתת הכוננות יצא מיד מביתו כדי להגן על הקיבוץ ותושביו. ידידיה היה הראשון שנתקל בחוליית מחבלים שחדרה לקיבוץ בסמוך לביתו. בקור רוח ובחדות שאפיינו אותו ויחד עם שאר חברי כיתת הכוננות שחברו אליו הם הצליחו לנטרל את כל המחבלים שנכנסו בגל הראשון. בתום ההיתקלות עבר מתחת לחלון הממ"ד בביתו בו שהו אשתו והילדים וצעק לשירה: ״אני בסדר, כולם בסדר!״ לאחר עוד שעות לחימה רבות בהן הצליחו חברי כיתת הכוננות וכמה חיילי סיירת נח"ל ששהו בקיבוץ, ללא תגבור, למנוע את חדירת המחבלים לקיבוץ ולהרוג רבים מהם, בעשר וחצי בבוקר נתקבלה קריאה מאחת המשפחות בקיבוץ על חדירת מחבלים לביתה. לוחמי כיתת הכוננות רצו למקום וחתרו למגע על מנת להציל את המשפחה. המחבלים הניחו מטען על ידית דלת הממ"ד ובזמן הפיצוץ ברחו לסלון בבית המשפחה. באותו זמן הגיעו בריצה צמד ראשון מלוחמי כיתת הכוננות המחבלים הבחינו בהם וירו לעברם. אחד מהם, עמיחי ויצן, נהרג במקום. מיד אחריהם הגיעו ידידיה והצמד שלו, גם בהם הבחינו המחבלים וירו לעברם. ידידיה נהרג במקום. המחבלים הבינו שכוחות נוספים בדרכם למקום ולכן נמלטו מהבית. במותם הצילו ידידיה ועמיחי את בני המשפחה. רב-סמל משה ידידיה רזיאל נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים וחמישה אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון. כתבה רעייתו שירה:

"ידיד שלי
גיבור // זה כזה לא מתחבר
ידיד שלי הוא מצחיק ושנון וחכם ונבון ואמיתי וישר ועניו
ורגיש ואהוב ואוהב // וגיבור // תודה שנהרגת גיבור
תודה שהצלת את החיים שלנו
תודה שהצלת כל כך הרבה אנשים
תודה שלא ראינו זוועות
תודה שיש פשוט אינסוף ניסים ועל מה להודות // אפילו שנהרגת
גיבור // כי אתה ה' עליון
מחסי שמת מעונך
לא אונה לנו רעה
ונגע לא קרב לאוהלינו // גיבור שלי
ידיד // עוד אין הספדים ואין לוויה
ואין מה להגיד
תשמור עלינו בדרכך
בכנפיך הגדולות חבק אותנו // כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך // ידיד שלי
מלאך
גיבור".

בחודש מאי 2024 נחנך באלון מורה סניף "יד שרה" לזכרו של ידידיה. בספטמבר 2024 הוקם מיזם "יד לנפש" במועצה אזורית בנימין לזכר ידידיה. המיזם נותן מפגש עם מטפל מוסמך לעזרה נפשית ראשונית במקרה הצורך. כתב ידו של ידידיה מונצח על ידי מיזם "אות.חיים" – עיצוב גופנים על פי כתב ידם של הנופלים והנרצחים במלחמה.