נועם אלימלך רוטנברג

בנם של אריה ואביגל. נולד ביום ז' בשבט תשנ"ט (24.1.1999) בבית חולים "שערי צדק" בירושלים. ילד שני במשפחה. אח לאשר, ציפורה, שמעון, מנחם, משה, ישראל, יוסף, חנה, יהונתן, נעמי, יהודית, שלמה וידידה. נקרא על שם ספרו של רבי אלימלך מליז'נסק, "נועם אלימלך", חיבור מרכזי של החסידות המוקדמת, שראה אור ב-1787, ובו מנוסח רעיון הדבקות בצדיק בהיותו חוליה מקשרת לאלוהות. נועם אלימלך גדל בבית חרדי בשכונת רמות בירושלים. ילד חכם מאוד, סקרן ובעל חוש טכני מפותח. בני משפחתו אמרו בחיוך שהוא יכול לשבור מכשיר רק כדי לבדוק איך הוא פועל, ואז להרכיב אותו מחדש. בורך בקסם אישי רב, טוב לב ואכפתיות. בעל מידת החסד, שהתחבב במהירות על רבים, יצר בקלות קשרי חברות, התמיד בהם והיה חבר אמת. למד בתלמוד תורה בשכונה, והמשיך את לימודיו בישיבה בשכונת שערי חסד בירושלים ובישיבות נוספות בעיר. עבר ללמוד בישיבה החרדית-ליטאית "תושייה תפרח", השוכנת במושב החרדי תפרח בצפון-מערב הנגב. ישיבה זו מתאפיינת בלימוד מעמיק בקצב מתון, בהקפדה בנושאי הלכה ובאווירה של הסתפקות במועט והתרחקות מחדשנות. לאורך שנות התבגרותו היה נועם שרוי בלבטים רוחניים, שגרמו לו סערת רגשות ורצון לחפש תשובות לשאלות הנוקבות שהתעוררו אצלו. אביו, הרב רוטנברג, סיפר כי נפשו של בנו הייתה צמאה למענה על תהיות רבות שנגעו בענייני אמונה, במשמעות קיומו על פני האדמה ובמהות ייעודו כאדם. לאט-לאט החל נועם לחפש לעצמו מסלול ייחודי השייך רק לו. "כהורים לא יכולנו לשלוט בזה", הודה האב. "ניסינו לכוון אותו, אבל הבנו שבסופו של דבר, הבחירה היא שלו". נועם עבר לגור עם חברים קרובים מהישיבה, בתחילה במושב תפרח (סמוך לבית משפחת ריבלין אשר שניים מבניהם נהרגו אף הם ב-7.10.23). לאחר מכן עבר להתגורר בבאר שבע ואחר כך באשקלון. היה נחוש בדעתו לסלול לעצמו דרך חדשה, ופעל לשם כך באופן נמרץ, כשהוא שלם עם עצמו. במשך הזמן הציב לעצמו יעדים חדשים, ועשה מאמץ לעמוד בהם. ידע להתחבר עם אנשים בעלי דעות שונות, ליבו היה פתוח לכל אדם באשר הוא, והוא קירב אליו דתיים וחילוניים כאחד, ללא שיפוטיות. התהליך המורכב שעבר, והמהפך שהתחולל בחייו, למרות הקשיים הרבים שהיה שרוי בהם, לא יצרו אצלו תקופה של משבר, אמר אביו. הוא לא שקע במרה שחורה, אלא היה חדור מטרה, וגייס כוחות נפש כדי להצליח בנתיב החדש שגיבש לעצמו. בין השאר שיפר את שליטתו בשפה האנגלית בעזרתה של אימו, כי סבר שיידרש לאנגלית טובה בעתיד. לאחר שאביו התייעץ עם ראש ישיבת פוניבז' בבני ברק, הרה"ג גרשון אדלשטיין זצוק"ל, מנהיג הציבור החרדי-ליטאי, החליטו הוריו של נועם להמשיך כמקדם לתמוך בו באהבה, וללא סייג, ולשמור איתו על קשרים הדוקים, למרות הקושי שהתהליך שעבר עורר אצלם. בעקבות החלטה זו שימשה לו משפחתו עוגן יציב, ובביקוריו בביתו התקבל תמיד בברכה ובשמחה. האהבה ששררה בינו לבין אחיו נשתמרה במלואה, ואף העמיקה. כשנפגש עם אחיו, שוחח איתם ארוכות, הקדיש זמן לכל אחד מהם, שיחק איתם, ואף עזר למי מהם להתכונן למבחן בגמרא או במתמטיקה. כששאלו אחיו על עולמו ועל אורח חייו, ענה להם בפתיחות ובכנות. "הילדים הבינו שזו הדרך שלו, ואנחנו בחרנו אחרת", ציין אביו. נועם החליט להתגייס לצה"ל כדי לתרום למדינה, ובו-בזמן ראה בשירות הצבאי דרך לרכוש מקצוע. גם על צעד זה שנקט הוריו היו לצידו, לסייעו במה שהיה ביכולתם לעזור לו ואף ביותר מכך. ביום 19.12.2021, כחודש לפני יום הולדתו העשרים ושתיים, התגייס לצה"ל ושירת בחיל הקשר והתקשוב. עבר טירונות, סיים בהצלחה רבה קורס תכנות מחשבים, ושירת כמתכנת במפקדת פיקוד ההכשרות והאימונים, במחנה בר לב שליד קריית מלאכי. פיקוד זה, שנפתח בשנת 2020, נועד לאגד את כלל ההכשרות והאימונים בזרוע היבשה במקום אחד, שיהפוך לליבת הידע בכל הקשור לתחום. נועם הצטיין מאוד בתפקידו, זכה להערכת מפקדיו, ושבועות ספורים לאחר השיבוץ התמנה לראש צוות. בזמנו החופשי, לאחר שעות השירות, הקים אתרי אינטרנט לאנשי עסקים, התמקצע בכך וזכה אף בכך להצלחה רבה. כמו כן, עוד הרבה לפני כל המהלך שעבר בחייו, למד בעצמו לנגן במגוון כלי נגינה, כמעט ללא עזרה, ובמיוחד נהנה לנגן בגיטרה. במסגרת רצונו לתרום לקהילה התנדב ללוות צעירים אוטיסטים ועזר להם להתנהל בדירת שותפים. בדירתו שלו גידל חתולה. כשנשאל על דרכו בעתיד, הצהיר על כוונתו ללמוד לתואר הנדסאי תוכנה ולעבוד בחברת היי-טק. במהלך חופשת סוף שבוע מהצבא, ב-6 באוקטובר 2023, נסע לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" ליד קיבוץ רעים בעוטף עזה, כדי לעבוד שם כאיש צוות ההפקה. כשהגיע למתחם עבד בו בחברת חבריו הטובים, ארבעה אחים לבית משפחת ריבלין, ונהנה מהמוזיקה ומהאווירה. על פי התכנון, היה אמור לשהות במקום עד שבת הצוהריים, לסייע בפירוק ההפקה ולחזור לביתו. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. בשעה 6:29 בבוקר נשמעו אזעקות במתחם פסטיבל המוזיקה עקב מטחי רקטות שנורו מרצועת עזה. כמה דקות לאחר מכן הוחלט על סגירת האירוע, ושוטרים החלו בפינוי אלפי הצעירים שבמקום. בשעה שבע הגיעו למתחם מחבלים רבים והחלו לירות במשתתפי הפסטיבל. אחרי הבהלה הראשונית, נועם התעשת, ובמקום לברוח מהמקום, התחיל להרגיע את האנשים שסביבו, שנראו מבוהלים מאוד, והגיש להם מים. כשקולות הירי הלכו והתקרבו, הסביר נועם לשתי צעירות איך להיכנס מתחת לבמה שבמתחם ולהסתתר שם. הן עשו כדבריו והמחבלים לא איתרו אותן. שתיהן ניצלו בזכות העצה הטובה שנתן להן. ברגעיו האחרונים, כשהוא מוקף פצועים, אמר נועם ביחד איתם את תפילת "וידוי", הנאמרת לפני המוות ("אִם אָמוּת, תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי") ואת תפילת "שמע ישראל". באמירת התפילות התכוון כנראה להעניק לצעירים מעט נחמה והקלה לפני מותם. דקות אחדות לאחר מכן ירו בו מחבלי חמאס והרגוהו. סמל נועם אלימלך רוטנברג נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו הורים ושלושה-עשר אחים ואחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון. נועם היה אהוב על אנשים רבים, מכל קצוות החברה הישראלית. ללוויה שלו, שהתקיימה בלילה, הגיעו כשלושת אלפי איש, ובהם חבריו מתלמוד תורה ומהישיבות, חיילי צה"ל וצעירים וצעירות חילונים. במתחם הפסטיבל אותר מכשיר הטלפון הנייד של נועם, והוא הובא להוריו. כשפתחו את המכשיר ראו כי בחר לכתוב בסטטוס שבוואטסאפ את הפסוק מהמשנה, מדברי הלל הזקן: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" (מסכת אבות, ב, ד). אמרה זו מייצגת את גישתו של נועם לזולת, שבמרכזה הכלה של האחר, ללא כל שיפוטיות. כל אימת שהבחין באדם הנכשל במעשיו, נמנע מלדון אותו לכף חובה, אלא ניסה להבין את מניעיו, את מחשבותיו ורגשותיו, ואת האפשרויות שעמדו לפניו. ספדו לנועם משפחתו וחבריו בכל מקום: "נזכור אותך לעד, קדוש יקר שלנו, ובע"ה 'הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר' (ישעיהו כו, יט) ו'אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה' (תהילים קכו, ב)". ספד אחד מחבריו: "מעטים האנשים שיכולים להיכנס ללב בקלות ובמהירות כפי שאתה נכנסת. החיוך שלך, הצחוק, הציניות והאור שקרן ממך החוצה, תמיד יישארו איתי בלב. אני לא אשכח אותך ואת מי שהיית. תודה על הזכות להכיר אותך". לעילוי נשמתו של נועם פועלים הוריו לחיזוק מורשתו ודרך חייו, להתחבר לכל אחד על עצם היותו בן אדם ויציר כפיו של הקב"ה.