Balfur-Victor Cohen

בן רג'ינה ויוסף, מראשוני הציונים, מייסד המרכז לתרבות צרפתית בירושלים, נולד ביום י"ב בסיוון תרפ"ה (4.6.1925) בירושלים. (שמו העברי היה רפאל שלום חי, על שם אבי אביו, הרב הראשי ליהודי תוניס). כאן למד בבית-הספר לבנים ואחרי מות אביו בשנת תרצ"ז למד שנה בבית-ספר תיכון בפריז, במלגה של אשת ליאון בלום, ראש ממשלת צרפת בזמן ההוא. עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה חזר הביתה ולמד בבית-ספר תיכון בבית הכרם, ואחרי סיום בית-הספר - בפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית. שם למד ספרות ערבית וצרפתית וכן סוציולוגיה. בכל שנות לימודיו הצטיין בשקידתו. בענוותנותו האצילית לא התגדר מעולם בידיעותיו ונמנע מהתבלטות יתירה כדי שלא לפגוע ברגשות חברים המפגרים אחריו. בלפור הגיע לבקיאות רבה בערבית הספרותית והמדוברת ובענייני הערבים בכלל. כחבר "הגנה" עבד במחלקה הערבית של הסוכנות ובש"י של ה"הגנה". בשנת 1941 התגייס לחי"ש, וב-1944 עבר קורס מ"כים ופעל כמדריך, מאמן ומפקד. עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, הפסיק את לימודיו ועמד בקווי-האש הראשונים. השתתף כמ"כ ואף כמ"מ- בפועל בקרבות ובחבלות בבסיסי האויב בכפר השילוח, שייח'-ג'ראח, קסטל ועוד. בינתיים הכין את עבודת-הגמר בספרות ערבית, שלדעת מוריו הגיעה לרמת דיסרטציה לדוקטורט, והוסמך במדעי-הרוח. בתקופת הקרבות סירב לעזוב את חבריו בקו-האש ולקבל תפקידים בעורף, שבו היה צורך בידיעותיו. משהוקמה המשטרה הצבאית בירושלים נתמנה בה לשלישו של המפקד. בהפוגה הראשונה היה קצין-קשר ליד קציני או"ם בליווי שיירות המזון שעלו לירושלים דרך לטרון. גם בהפוגה השנייה מילא תפקיד זה, והתנדב מחוץ לתורו לשמש מפקד השיירה הראשונה של מזון ונוסעים, שעמדה לעלות לירושלים ולהשתמש - בהסכמת קציני או"ם - בדרך לטרון על אף התנגדות הלגיון הערבי. מכוניתו הותקפה ליד תחנת-השאיבה שליד לטרון ושם נפל, ביום י"ח באלול תש"ח (22.9.1948). באותו יום הביא לו הדואר כתב-מינוי לשמש נציג משרד המיעוטים ברמלה. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. אחרי נופלו הועלה לדרגת סגן.