Ilay Bar Sadeh

Sgt. Ilay Bar Sadeh, 19, a soldier in the Golani Brigade, from Ramat Gan, was killed on October 7 fighting the Hamas attack on the Yiftah IDF outpost.

Ilay was stationed at the base that morning, next to Zikim, and was awakened by the sirens which marked the start of the war. When he heard the gunfire, Ilay headed to the main gate of the base to join the battle against the Hamas invaders, according to an IDF eulogy.

He refused to leave the position even when his commander told him to, and continued to battle against the Hamas gunmen until he was shot and killed in the fighting.

Ilay was slain defending the gate to the IDF outpost alongside a number of other soldiers, including Staff Sgt. Yuval Ben Yakov, Cpl. Naama Bony, Staff Sgt. Ido Harush, Lt. Yoav Malayev and Sgt. Nathanel Young.

He was buried in Tel Aviv on October 9. He is survived by his parents, Limor and Uzi, and his brother Omri.

Born and raised in Ramat Gan, Ilay attended local schools, focusing his studies on biology and business. He loved sports, and played basketball and soccer as well as surfing and running. He was also a devoted fan of the Maccabi Tel Aviv soccer and basketball teams.

Ilay loved nature, music and art, and taught himself how to play the classical guitar, acoustic guitar, electric guitar and even an electric organ.

After graduating high school, Ilay traveled to Colombia and then Sri Lanka, before returning to Israel and enlisting in the IDF in December 2022, joining Golani.

“He was a talented boy, hardworking, hungry for life,” his mother, Limor, told the Kan public broadcaster. “He loved people, loved nature, music, art, he was an excellent sprinter, was an athlete in other sports, a musician, he taught himself three different types of guitars, also the piano.”

Limor described him as “a perfect boy – that’s how I feel. All the people who came to the shiva here – I see that I had so much more to learn about him. It will take a long time for me, as a mom, to learn and to understand more things about my son, the incredible, totally perfect, kind soul, a seeker of peace, who loved justice – and so much more.”

His childhood friend, Eylon Levi, wrote online about their memories together from preschool through middle and high school: “I was privileged to be by your side for almost all of life.”

Eylon said Ilay “taught me so much, you taught me that there can always be happiness even when things are bad. You had a different way of looking at things, you always found the good, always smiling, you were pure, you only had good intentions.”

Ilay would “make everyone laugh, was full of hope and took things lightly… I think everyone can learn from you, about your perspective, your courage, your endless joy.”

עילי, בנם של לימור ועוזי ואח צעיר לעמרי. נולד ביום שבת, י"ג בניסן תשס"ד (3.4.2004) ברמת גן. גדל והתחנך בעיר רמת גן, למד בבית הספר היסודי "מורדי הגטאות" ובתיכון "בליך" במגמות ביולוגיה ומנהל עסקים. עילי היה חרוץ ואחראי, כבר בכיתה י"א החל לעבוד בעבודות שונות – בשבוע הספר בתל אביב ובפיצרייה "ברוקלין" ברחוב דיזנגוף בתל אביב. עילי, נהנה מהעצמאות הכלכלית ומהעבודה לצד חבריו אשר סיפרו על טוב ליבו, מסירותו ועל כי בכל עת התנדב בשמחה לגבות אותם במשמרות. עם סיום לימודיו בתיכון ועוד בטרם התגייס לצבא יצא עילי לבדו לטיול בקולומביה ובסרי לנקה וצבר חוויות, ראה נופים והכיר אנשים חדשים. כל האנשים הצעירים שפגשו בו נפעמו מהעובדה כי יצא לבדו בגיל צעיר ולפני צבא שכן חשבו שהוא עושה את "הטיול הגדול" של אחרי הצבא. בכל מקום אליו הגיע ופגש אנשים התחבר אליהם כדרכו במהירות ובחן שכה היו אופייניים לו והם מצדם התאהבו בו בשנייה. עילי היה אדם נפלא, אוהב חיים, צנוע, איכותי, חבר טוב ואיש של אהבה ונתינה. עילי עזר תמיד לכל מי שנזקק לעזרה, הושיט יד ופעל למען משפחתו וחבריו. עילי הפיץ את האנרגיה הטובה שלו לכל עבר, שימח והצחיק את כל מי שסביבו. השקט שלו בלט בעשייה שלו ומעולם לא היה צריך לבקש ממנו דבר, שכן תמיד היה נכון לסייע לכל אחד ובכל עת. עילי היה שמח, תאב חיים, מוכשר ויצירתי ואישיותו הייתה חיובית וקורנת. את הלב הגדול והרחב שלו עטפו כנות, כבוד וערכים. עילי היה ספורטאי מצטיין, שהרבה להתאמן בריצה, במשחקי כדורסל, בכדורגל ובגלישה. עילי היה אוהד מושבע של קבוצת "מכבי תל אביב" בכדורגל ובכדורסל. בחתונה של בת דודו פגש את "השועל", ראש מועדון אוהדי "האולטראס" של מכבי ת"א בכדורסל, שראה אותו, נכבש בחיוך הכובש שלו והעניק לו את צעיף ה"אולטראס". עילי אהב טבע, מוזיקה ואמנות. הוא ניחן בכישרון מוזיקלי יוצא דופן, ולימד עצמו לנגן בשלושה סוגי גיטרות – קלאסית, אקוסטית וחשמלית – וכן באורגן חשמלי. עילי היה קשור מאוד למשפחתו והקפיד לדרוש בכל שיחת טלפון עם המשפחה בשלומה של סבתו. עילי התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 13 בחטיבת "גולני". עילי בחר להיות לוחם מתוך הערכים בהם האמין – אהבת אדם, ערבות הדדית והגנה על המולדת. לאורך מסלול ההכשרה גילה נחישות ומוטיבציה לביצוע כל המשימות, כשהוא חדור מטרה. מעולם לא ויתר לעצמו גם נוכח הקשיים המנטליים והפיזיים. עילי ראה חשיבות גדולה במתן עזרה ובתמיכה בצוות שלו, תמיד סייע לחבריו, חיזק אותם והתנדב לכל משימה. בזכות ערכיו ומעשיו אלו קיבל בטקס סיום מסע הכומתה את אות "מצטיין מופת פלוגתי" והכומתה החומה הוענקה לו על ידי מפקד חטיבת גולני. חברים לפלוגה מעידים על עילי שהיה מלא בקסם אישי, באהבה רבה לזולת וביכולת מדהימה לראות כל אחד ולהושיט יד בשקט ובצניעות. עילי נהג לנגן לחבריו לפלוגה בגיטרה כדי להעלות את המורל, להצחיק ולתת מוטיבציה במשימות הקשות. בתמונות רואים את החבר'ה בסיומם של מסעות ארוכים ומפרכים עם פנים מותשות, ורק עילי מחייך. עילי ניחן בעוצמה פנימית ובכושר מנהיגות. הוא הקפיד לראות את הטוב והחיובי שבכל מצב. חבריו קראו לו "try hard" – אדם שבוחר בדרך הקשה והמאתגרת ונצמד אליה. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. עילי, אשר הוצב באותה השבת באבטחת מוצב זיקים-יפתח, קם עם חבריו לבוקר של מלחמה. את המוצב תקפו עשרות מחבלי חמאס תוך שיגור של מאות פצמ"רים (פצצות מרגמה) ורימונים. הלוחמים נערכו לקרב וניהלו בגבורה ובאומץ לב קרבות פנים אל פנים עם המחבלים הרבים מולם. במהלך הקרב הקשה ותחת אש עילי קיבל בקור רוח שלוש החלטות אמיצות וגורליות. עילי ידע, בגבורה עילאית, כי הוא עלול להקריב את חייו ושם באחת בצד את ביטחונו וטובתו האישית. כל זאת כי ידע שעליו לנהוג לאור הערכים שלו ולהגן על המדינה שכה אהב, על המוצב ועל החיילים והאזרחים ששהו בו בעת המתקפה האכזרית. ההחלטה הראשונה - מיד כששמע את היריות החליט לרוץ מעמדת הש"ג האחורי שבה שמר לאזור הש"ג הקדמי בו התנהלה הלחימה, ולחתור למגע עם המחבלים שהגיעו לשער המוצב. ההחלטה השנייה - החליט לבצע התקדמות נוספת לעבר עמדת הש"ג כדי לבלום מקרוב את המחבלים ולמנוע מהם לחדור למוצב. וההחלטה השלישית וההרואית - כאשר התקדם לעמדת הש"ג שבה הייתה באותה עת חיילת, ולמרות שהמפקד שלו אמר לו לחלץ עצמו לאחור תחת חיפוי אש שהציע לו, עילי החליט להישאר להגן עליה. וכך אמר למפקדו: "אני לא עוזב אותה. אני שומר עליה. אני פה בשביל לשמור על מדינת ישראל. אני לא עוזב אותה לא משנה מה קורה. אני שומר עליה. היא איתי. אני מגן עליה". מרבית הלחימה במוצב הייתה בעמדת הש"ג ומסביב לגדר המוצב. במהלכה עילי הספיק להתקשר למ"פ ולמ"מ, מפקדיו בגולני שהיו בדרכם לעוטף, ולדווח להם בקור רוח ותוך כדי הקרב על הנעשה. במהלך הקרב עילי התקרב למחבלים והצליח לפגוע ברבים מהם ובכך לבלום את כניסתם למוצב, עד שנהרג. בזכות מעשי הגבורה של עילי וחבריו שלחמו לצידו ונפלו בקרב נמנעה כניסת מחבלים לבסיס ובכך ניצלו חייהם של למעלה משבעים חיילים ואזרחים ששהו באותה העת בחמ"ל המוצב. רב-טוראי עילי בר-שדה נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול, תל אביב. הותיר אחריו הורים ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. אישיותו האוהבת, הערכית, המוסרית והאצילית של עילי מלווה את המשפחה והחברים. סיפר עליו אביו: "ילד מושלם שלי, כליל השלמות. יפה נפש. אוהב צדק. בפועלו הוא מימש את הטוב שבו ומימש ערכים ואידיאלים טובים ונאצלים... האובדן קשה מנשוא, חיינו קיבלו תפנית מרה וכואבת אך נזכור כולנו שבמותם ציוו לנו את החיים. נבחר בחיים מתוך תחושת גאווה בבנים ובבנות שלנו שהלכו אחר האמת שלהם במותם כמו גם בחייהם". סיפרה עליו אימו: "עילי היה ילד מאוד שמח, תאב חיים, מוכשר, יצירתי. הייתה לו נפש טובה וחפצת חיים. ילד שאהב לעזור ולתת מעצמו, לא שאל שאלות. אדם של שמחה, של חיוך, של עידוד. אהוב על כולם. אישיותו הייתה חיובית וקורנת". סיפר עליו מפקדו: "בחור זהב, בעל ערכים שיש ללמוד ממנו. על מעשיו בלחימה הוא ראוי להערכה אין סופית. הוא הקריב את עצמו למען החברים שלו, למען כל המוצב, בלם אותם עד הרגע האחרון ופשוט לא ויתר. זה סיפור שאסור שיישכח". סיפר עליו חברו: "עילי אחי היקר, אני לנצח אזכור את הנחישות שלך, את רוח השטות שלך, את המנטליות החזקה ואת קור הרוח שלך. אתה לנצח תהיה בליבי, אתה חבר אמת ואישיות נדירה. זכיתי להיות חבר שלך, אני רוצה שתדע שאני מקדיש לך את הניצחונות בכל משחק שלי ולוקח איתי את התחרותיות והווינריות שלך, את טוב הלב שלך וערך החברות שהיה ראשון בסולם הערכים שלך". חבר נוסף סיפר עליו: "עילי אחי, היית אדם מיוחד, אדם של נתינה, אדם של מעשים, אדם של אמת. השירות הקרבי הוא סך הכול ביטוי לאדם שאתה, מאז ומתמיד היית לוחם, אחד כזה שידע לכבוש את פסגת ההר כשצריך ותמיד בשקט ובענווה אחת גדולה. לא אשכח את הרגעים הקשים שלנו, את העזרה שלך בגיבוש ולצערי לא המשכנו יחד בצבא ולא יכולתי לעזור לך חזרה ועל זה אני מבקש ממך סליחה. סליחה על שדרכינו נפרדו בצבא, סליחה שלא עשיתי כל מה שאני יכול בשביל להגן עליך, כי אנשים כמוך צריך לשמור מכל משמר. אתגעגע אליך אחי, אתה מלאך. נוח על משכבך בשלום". חבר אחר סיפר עליו: "הוא נכנס ללב של כולם. לא מפתיע אותנו שכך בחר לפעול בקרב הקשה, בחר בערכים שהוא האמין בהם מתוך ערכים שדבק לאורם – דאגה לחברים שלו ואהבת המולדת". באתר יוטיוב זמינים לצפייה כמה סרטונים הכוללים ריאיון עם אביו בשילוב תמונות וקטעי וידאו מתחנות חייו השונות של עילי – www.youtube.com/results?search_query=עילי+בר+שדה כן זמינים לשמיעה ראיונות שערכה אימו עם תחנת הרדיו "כאן ב' (רשת ב')" ו"כאן 11". עילי מונצח באתרים שונים, בהם: למלא את החלל – male-halal.co.il/fallen/עילי-בר-שדה/?ue-search-phrase= ריממבר - remember.bio/he/remember_pages/סמל-עילי-בר-שדה/ אתר תיכון בליך - blich.tik-tak.net/memorial/עילי-בר-שדה-2/ ואתר בית הנשיא – www.president.gov.il/memory/תמונתו-של-סמל-עילי-בר-שדה-זל-אוחז-במגן-ה/ אשכול גנים אשר הוקם ברמת גן, העיר בה גדל, נקרא על שמו - "אשכול עילי".