David Yanai Yina

בן משה ואסתר. נולד ביום כ"ז במרחשון תש"ט (29.11.1948) מול חופי חיפה באנית המעפילים "פן יורק". כשהמשפחה הגיעה לחוף הארץ עברה לגור ללוד ושם התגוררה עד לשנת 1958. בילדותו היה חלש אך הכל הלך באין מפריע. ככל ילד למד בבית הספר וכבר אז התגלו בו כמה מתכונותיו הטובות - אהבת הזולת ואהבת החיים. בשנת 1958 עברה המשפחה לגור בחיפה, ואבי-דויד, שסבל ממחלה ממושכת, אושפז בימים ההם בבית חולים מיוחד. למשפחה היו איפוא קשיי קיום ודויד נאלץ לצאת למוסד, אך את לימודיו לא זנח. ראשו היה בענייני חברה שם. את אהבתו לים הראה עוד בהיותו בן עשר, בהשתתפו בתחרות שחייה. ביום שנכנס לעול מצוות הלך דויד לבקר את אביו בבית החולים ומצא אותו בגסיסתו, כשהדיבור ניטל ממנו וכמעט ללא הכרה; ביקור זה השפיע עליו מאד ולבו ניבא לו כי לא ירחק היום והוא יתייתם מאביו - ולמחרת היום אמנם נפטר האב. אמו, שהיתה גרה אז ברמות רמז, החזירה אותו מן המוסד שבו נמצא ודויד החל ללמוד בבית הספר היסודי "הבונים". שם הכיר את חבריו החדשים ומיד התבלט בחברה. ברמות רמז החליט להצטרף לקבוצת נוער אשר חבריה השתייכו לתנועת "השומר הצעיר". מתנועה זו למד לאהוב את הקיבוץ ולאחר מספר ביקורים בקיבוצים החליט לצאת ולהצטרף לקיבוץ איזשהו בסיימו את לימודיו היסודיים. כבר אז ברור היה שהחלטתו נחושה - ודויד אמנם יצא לקיבוץ שמרת הנמצא בקרבת עכו. מיד התאקלם בחברה החדשה ותמיד היה שם כעין ציר מרכזי אשר הכל מסתובבים סביבו. כעבור שנתיים, בהשפעת אחד מאחיו, עזב את הקיבוץ כדי ללמוד מקצוע להסתדר בחיים האזרחיים. בשובו העירה עבד וחסך מכספו ואת השאר מסר לאמו. אך באחד הימים נתקל דויד בהודעה בעיתון הקוראת לצעירים בגיל י"ז ומחצה להתגייס לפנימייה של חיל הים. דויד היה אז בשורות גדנ"ע-ים. ללא מחשבות מרובות והתייעצויות ניגש דויד ללשכת הגיוס באוקטובר 1966. בגמר הטירונות, אשר עבר בקלות, חזר דויד לבסיס ההדרכה בחיל הים ושם נשאר כארבעה חודשים. לאחר מכן ביקש לעבור לקורס האלחוט ובקשתו זו אושרה - והוא היה לאחד התלמידים הטובים ביותר בו. באחד הימים בא דויד הביתה וסיפר כי עבר את כל המבחנים והבדיקות כדי להתקבל לצוללות - וזו היתה הפתעה לבני הבית, כי עם איש לא התייעץ בעניין זה (דויד שאף לשרת בצוללת עוד בהיותו בשירות גדנ"ע-ים). הוא אמנם אמר לאמו שיש לה, כמו להורים אחרים במקרים כאלה, אפשרות לדרוש שלא ילך לצוללת, אבל יחד עם זה ביקש אותה שתעשה עמו חסד ולא תעשה כן. הוא הוסמך כצוללן ואחרי שיצא לאנגליה צורף לצוות "דקר". במכתבים שנתקבלו משם לא היה סגור כמו שהיה בעבר וסיפר לבני משפחתו על חייו ועל אימוניו אשר קיבל באהבה. אך כשהצוללת היתה בדרך הביתה, בנתיב הים שבין גיברלטר לישראל, נותק הקשר עמה ולא נתחדש שוב; זה היה ביום כ"ד בטבת תשכ"ח (25.1.1968). הרבנות הצבאית הראשית קבעה שתאריך פטירתו של דויד, בשעת מילוי תפקידו יחד עם השאר, הוא כ"ט בטבת תשכ"ח (30.1.1968). כיון שדויד נמנה עם חברי הצוות הנעדרים הוצבה לו מצבת זיכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי "דקר" אשר בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספרו של ערן שורר "ששה ימים ב'דקר'" הובאה תמונתו. ביום י"ג בסיוון תשנ"ט (28.5.1999), בתום שנים של חיפושים, נמצאה הצוללת אח"י "דקר" על קרקעית הים התיכון, בעומק 2900 מ' בנתיב הפלגתה המתוכנן ובמרחק 250 מייל מנמל חיפה. החלל הינו מקל''ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.