גיל אביטל

Gil Avital, 56, from the town of Yesha, was killed on October 7 while fighting the Hamas invasion of southern Israel.

When the rocket fire began, Gil and his family went to their reinforced room, but as a member of the community’s local security team, Gil was summoned to battle the Hamas invasion. He put on his vest and helmet and headed out the door to meet up with Lior Ben Yaakov, the only other member of the team present in the town that day.

Gil, Lior and an off-duty soldier from Yesha, Staff Sgt. Itay Nachmias, headed to the entrance of the town and met up with the local security team from the neighboring Mitvahim moshav, and began to battle the Hamas gunmen who were attempted to attack the towns. There Gil, Lior and Itay were slain alongside Tal Maman and Dan Asulin, but succeeded in preventing the terrorists from entering the towns.

A member of his community’s local security team, Gil was posthumously recognized as a fallen solder with the rank of sergeant major in the reserves. He was buried on October 15 in Tzohar, following a funeral in Even Yehuda. He is survived by his wife, Racheli, their three children, Nitzan, Raz and Omer, his parents, Aliza and Eli, and his four siblings, Avi, Benny, Orit and Michal.

“As the head of the local security team for 30 years, I feel some sort of guilt that Gili followed in my footsteps,” his father, Eli, told the Kan public broadcaster. “My son is really a hero, a hero who saved this whole area and all of our families including his children.”

His son, Omer, told Channel 12 news that “anyone who knows him — that’s my dad, the first to jump into action, the first to come and defend and and not give up. If there’s something that can give a little sense of pride, it’s that he went out and protected our lives, and we’re here and the whole town is here because of my dad, and Itay and Lior, and everyone in Mivtahim. It fills me with pride, but nobody will bring my dad back.”

Gil’s nephew, Dolev, wrote on Instagram that he “was a beloved family man, funny, sharp and charismatic who touched so many people on a personal level. He was a person who you could rely on with your eyes closed and someone who made you feel comfortable talking to him about any problem or topic.”

His son, Raz, wrote on Facebook marking a year since he was killed, “a year with a hole in my stomach, pain that can’t be healed that just changes shape as time passes.”

“Dad, I feel you with me every moment, in the best moments and in the hardest, when the pain and longing overwhelm me, and in moments of joy and uncontrollable laughter… you’re with me everywhere, guiding me every step of the way. But the truth is I feel your absence so much, a phone call, good advice, your concern or just saying that I’m a jerk for not sending photos or calling.”

“I hope you will keep visiting me in my dreams at every step — we’ll meet again Dad, I’m sure of it.”

בנם של עליזה ואלי. נולד ביום ט' בניסן תשכ"ז (19.4.1967) במושב ישע שבדרום גבול רצועת עזה. בן בכור במשפחה, אח לאורית, מיכל והתאומים אבי ובני. הוא למד בכפר הנוער "סילבר", שם הכיר את רחלי, לימים אשתו, כששניהם היו בני חמש עשרה. לאחר סיום לימודיו התיכוניים התגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר. סיפרה רחלי אשתו: "אחרי השירות הצבאי והלימודים התחתנו. גרנו במטולה, כי קיבלתי מלגת לימודים בתמורה להתחייבות לעבוד באזור ספר. אבל אחרי שצה"ל יצא מלבנון, החיים עם חיזבאללה על הגדר הפכו להיות בלתי נסבלים והחלטנו לעבור, צחוק הגורל, לישע, המושב שבו גדל גיל". נולדו להם שלושה ילדים: ניצן, רז ועומר. גיל היה איש משפחה למופת שאהב את משפחתו והקדיש את חייו לרווחתה. אב מסור לילדיו, בן תומך להוריו, אח גדול מעורב לאחיו ולאחיותיו ודוד מצחיק ושופע תשומת לב לאחייניו. כמושבניק מושבע, הוא אהב את השקט של חיי הכפר לצד טיולים ברחבי העולם, שאליהם יצא עם רחלי ועם ילדיו. הוא היה הראשון להתנדב לכל משימה ולסייע בכל מה שנדרש. הענווה, האחריות והמקצועיות שלו ניכרו בכל עשייתו ופעולותיו. שנים רבות עבד כמנהל מכירות ועסק בקשרי לקוחות בחברת "קבוצת יהודה", המשווקת רשתות ופלדה. הוא אהב את עבודתו, שהעניקה משמעות לחייו, והעריך את חבריו לעבודה ואת צוות ההנהלה. כאדם חברותי במיוחד, תמיד היה במרכז העניינים, פעיל ויוזם, חייכן, קשוב ואיש שיחה מרתק. סיפר אחיינו: "גיל היה איש משפחה אהוב, מצחיק, חד וכריזמטי, שנגע בהרבה אנשים ברמה האישית. אדם שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות ואחד כזה שגורם לך להרגיש בנוח לדבר איתו על כל נושא או בעיה". מתוך תחושת שליחות עמוקה, אומץ ושאיפה להגן על ביתו ועל משפחתו, גיל התנדב לכיתת הכוננות של מושב ישע. בנוסף, הוא גם היה מתנדב במתמ"יד (יחידת מתנדבים במדים) מטעם משטרת ישראל. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. למושב ישע שוגרו עשרות רקטות. התושבים ששהו בבתיהם הסתתרו במרחבים המוגנים. גיל הוביל את משפחתו לממ"ד. סיפרה רחלי אשתו: "הוא הגיע לממ"ד ואז התחיל לקבל בטלפון הודעות להגיע לכיתת הכוננות. הוא אמר לי 'קוראים לי, אני חייב ללכת'. אמרתי לו 'חכה רגע, יש מטחים, אתה שומע נפילות'. ואז הוא יצא מהממ"ד והלך ללבוש את המדים של כיתת כוננות, את האפוד, הקפל"ד (כובע פלדה) והנשק". ביחד עם שאר חברי כיתת הכוננות של מושב ישע ומושב מבטחים הסמוך, גיל יצא להגן על התושבים. בשעה 8:30 בבוקר הוא שלח את ההודעה האחרונה למשפחתו. חברי כיתת הכוננות נתקלו בחוליית מחבלים שניסתה להיכנס למושב וניהלו מולם קרב יריות ממושך. כמה מהלוחמים ובהם גיל נפלו בקרב, אך הצליחו למנוע מהמחבלים כניסה למושבים ישע ומבטחים. לחימתו הנחושה של גיל נגד המחבלים מנעה פגיעה קשה באנשי המושבים והיא משקפת את ערכיו, את אהבתו למדינה ולמושב ואת אישיותו הייחודית. רב-סמל מתקדם גיל אביטל נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן חמישים ושש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בצוחר. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים, שני אחים ושתי אחיות. על מצבתו כתבו אוהביו: "במסירות נפש ובגבורה הגנת על הבית והמשפחה שאהבת – לנצח נזכורך". כתב רז בנו: "אבא יקר שלי, ידעתי שלא תהסס לרגע לצאת לקרב. ככה גידלת אותנו וככה נזכור אותך. מתגעגע לנצח". כתבה ימית גיסתו: "כל כך קיווינו שזה ייגמר אחרת. כל כך חיכינו לך שתחזור הביתה לאדמה שלך, למשפחה שלך, ואלינו. היית אדם יקר ומלא בטוב. הדוד של כולנו. הלב נשבר. נזכור אותך תמיד". כתבה אחייניתו: "אתה איש טוב וחזק, והיית האיש הכי טוב בעולם. אני לא אשכח את כל מה שהתחיל בעזה, בגלל שאז נהרגת. אני יודעת שניסית לשמור עלינו ועל סבא וסבתא, על אורית, מיכל, עומר, רחלי והילדים במושב, והצלחת כי אתה ממש חזק. אני בטוחה שאתה שומר עלינו ועליהם גם עכשיו". כתב הקולנוען רני בלייר, שגדל איתו במושב: "הייתי גדול מגילי בשלוש שנים, אבל היינו קבוצה קטנה של ילדים וכולנו היינו מאוחדים. אין זיכרון ילדות שלי במושב שגילי לא היה נוכח בו. את כל ההרפתקאות, האגדות והסיפורים טוויתי איתו... להורים שלנו היה משק משותף. מה שיפה בחברות במושב, שיש כל כך מעט ילדים, שאין עניין של גילאים וכולם ביחד .גילי נישאר במושב לצד הוריו, הקים משפחה למופת, הפך אדם צנוע, חייכן, עוזר, נותן מעצמו עד אין קץ לכל מי שמבקש. גילי נהרג כשהגן על המושב בגופו. כיתת הכוננות שכללה את בני הכפר, שישה במספר, שאליהם הצטרפו גם בני מבטחים, הצילה את גוש המושבים מטרגדיה... הלב בוכה". לזכר גיל, החליטו בעלי מלון ״קדם״ וחברת בנייה לקרוא לבניין שהם בונים בחיפה "מגדלי גיל".