Orel Alon

Sgt. First Class Shalom Orel Alon, 23, an officer in the Israel Police’s coordination of enforcement operations unit, from Kiryat Ata, was killed battling the Hamas invasion of Kibbutz Be’eri on October 7.

Orel had only returned home early that morning from police activity in Jerusalem, but with the start of the attack he hurried out to join his comrades in the fighting. He arrived first in Sderot, where they engaged in gunfire with a number of Hamas gunmen.

Orel then headed toward the hard-hit Kibbutz Be’eri. He entered the kibbutz with seven other police officers and a civilian, in two armored jeeps.

They were ambushed almost immediately by Hamas gunmen, and seven of the eight police officers were killed after RPG and later gunfire hit their vehicles.

Orel was slain alongside Chief Supt. Avi Amar, Supt. Dan Ganot, Supt. Vadim Blih, Sgt. First Class Mulugeta Gadif, Sgt. Maj. Boris Danilov, Sgt. 1st Class Dor Mangadi, Master Sgt. Eliran Abergel and civilian Ziv Shopen.

He was buried in Kiryat Ata on October 12. He is survived by his parents, Tali and Eli, and his four sisters Koral, Noya, Mori and Esther.

Orel was born and raised in Kiryat Ata where he attended local schools and was a good student, according to a police eulogy. A huge soccer fan, he rooted for the Maccabi Haifa team and also played with a local club.

He was a huge fan of the Israeli musician Ravid Plotnik, even tattooing some of his lyrics on his body, including: “Walking in blind faith and creating a new reality.”

After finishing high school, Orel enlisted in the IDF and served in the Givati Brigade’s Shaked Battalion, taking part in many West Bank operations and also breaking his arm in one incident.

Orel decided that he wanted to continue a security career and join the police, with his sights set on the elite Yamam counter-terror unit. Since he didn’t think they would take him at such a young age, he decided to first gain experience in the coordination of enforcement operations unit, singing up in March 2023, just six months before he was killed.

His girlfriend, Noa, wrote on a memorial page that the pair “were so close even in our thoughts, we dreamed the same dreams at night, we aspired to the same achievements, we were different but similar, soulmates.”

Noa said the phrase “‘guardian angel’ gained new meaning during our time together. Without a doubt we were blessed to have each other, to love and be loved, pure and unconditional love,” she said. “We managed to do and go through in a year and a half what couples don’t manage in 10 years… You’ll always be a hero because you were a hero before, my hero.”

His mother, Tali, told a local news site, “The moment Orel was born I felt that a piece of my heart was torn out and attached to him. We had an incredible connection and a huge love for each other.” Tali said she always thought that she would one day lose her son, even seeking therapy to deal with her fears. When he finished his IDF service she was relieved, she said, and tried to dissuade him from joining the police force.

“We had an inexplicable connection, we would communicate with our eyes,” she said. “I think the fear of losing him was because he was so special and close to me… I think maybe because I had him for such a short time, our connection was so unique, so he could get as much from me as possible.”

Orel, she said, “loved this country and fought for it with pride.”

בנם של טלי ואלי. נולד ביום ז' באדר ב' תש"ס (14.3.2000) בקריית אתא. אח לקורל, נויה, מורי ואסתר. שלום אוראל, שנקרא אוראל בפי כול, גדל והתחנך בקריית אתא, למד בבית ספר יסודי ובתיכון המקומי. ילד יפהפה ומתוק, עם חיוך כובש מעוטר בגומות חן, שמיום היוולדו מילא את הבית באור ופיזר סביבו צחוק, שמחה ואהבה. תלמיד טוב, היה אהוב מאוד על מורותיו. מאז ומתמיד אהב כדורגל, היה אוהד של קבוצת "מכבי חיפה" ואף שיחק כילד בקבוצת הכדורגל "עירוני קריית אתא". במרץ 2018 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד "שקד" של חטיבת "גבעתי". תמיד חלם על שירות קרבי, אבל אימו התנגדה לכך בתחילה ורק אחרי מאמץ מצידו השתכנעה. "היה לנו חיבור שקשה להסביר", סיפרה. "היינו מדברים בעיניים. אני חושבת שהפחד לאבד אותו היה בגלל שהיה כל כך מיוחד וקרוב אליי... ביקשתי ממנו שלא יהיה לוחם, אבל הוא התנגד ואמר לי: 'אני רוצה להילחם ולשרת את המדינה שלי'... חשבתי שהוא מפונק ויהיה לו קשה, אבל הוא אמר לי 'אמא את עוד תראי', ושלוש שנים של שירות משמעותי קרבי ולא התלונן פעם אחת". הוא שירת בג'נין ובקבר רחל, סמוך לבית לחם. במהלך השירות יצא לקורס פיקוד ובהמשך שימש כסמל מחלקה. באחד הימים, כשהיה בפעילות מבצעית בג'נין, ילד זרק עליו אבן ושבר לו את היד. בפעילות מבצעית אחרת, צולם מהגב, כשלעברו מתקרבת אישה פלסטינית, והתמונה הפכה לאחת האהובות עליו מהצבא. הוא הראה את התמונה למשפחתו, וסיפר שהאישה הזאת קיללה אותו ואת עם ישראל. כשהם שאלו אותו מה עשה בתגובה, אמר: "דפקתי לה חיוך ועצרתי אותה". לקראת השחרור, במקום לטוס לטייל כמו חבריו, החליט שהוא רוצה להמשיך לתרום למדינה. הוא שם לו למטרה להיות לוחם ימ"מ (יחידה משטרתית מיוחדת ללוחמה בטרור), אך הבין שלפני גיל עשרים וחמש לא יקבלו אותו ליחידה. לפיכך, החליט לנסות להתקבל למתפ"א (מנהלת תיאום פעולות אכיפה) – יחידה משטרתית המשמשת ככוח ראשוני לסיוע באירועים חריגים בתחום החירום והפעילות החבלנית העוינת. משם, כך קיווה, יוכל להיכנס בבוא העת לימ"מ. כבר בחופשת השחרור שלו מהצבא ניגש למבחני הקבלה ליחידה. אלו היו מבחנים קשים ומפרכים והוא נכשל בהם פעמיים, אך בסופו של דבר, בעזרת כוח רצון אדיר והדרכה נכונה, הצליח לעבור אותם והתקבל למתפ"א. לא היה מאושר וגאה ממנו. הוא השקיע את כל כולו בקורס, הגביר את התדירות והקושי של האימונים על מנת להיכנס לכושר שיא והרגיש שהוא מגשים חלום. הרצון לתרום למדינה בער בו, וגם בחייו האישיים היה נחוש לסייע ולתרום לסביבתו. היה לו לב זהב, מלא חסד ונתינה, וכל מי שפנה אליו לעזרה – נענה מיד. שמחת החיים שלו הייתה מדבקת, והוא לא נתן לאף יום בחייו לעבור סתם כך. חבריו מספרים שכל יום איתו היה כמו עשרה ימים. תמיד אהב לצאת, להנות ולעשות שטויות, היה מלא באנרגיה והצחיק את כל מי שסביבו. בכל מה שעשה, דאג להיראות טוב. היה לו חוש סטייל מפותח, הוא אהב מאוד לקנות בגדים חדשים וגם אם יצא מהבית רק לרגע, תמיד הקפיד להיות לבוש יפה. האמן האהוב עליו היה רביד פלוטניק. הוא העריץ אותו, הכיר את כל שיריו בעל פה ושאב ממנו השראה. על גופו קעקע משפטים שאהב במיוחד מתוך שיריו: "הולך באמונה עיוורת ובורא מציאות חדשה" ו"בדיוק כמו שאני". את בת זוגו, נועה, הכיר ב-2016, כשהיה בן שש-עשרה בלבד, אך רק לקראת סוף 2021 הצטלבו דרכיהם שוב, והם התאהבו והפכו לזוג. הייתה ביניהם אהבה גדולה והם תכננו את עתידם המשותף - בחרו שמות לילדים, דיברו על המקום שבו יגורו ועל האולם שבו יתחתנו. אוראל תיכנן להציע לנועה נישואים במרץ 2024. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. אוראל, שחזר לפנות בוקר מפעילות משטרתית בירושלים, הוקפץ לבסיס היחידה עם פרוץ המתקפה. מיד הבין שמדובר במשהו רציני והיה גאה לקחת חלק בלחימה. הוא יצא מהבית במהירות, אסף חברים מהיחידה והגיע איתם לבסיס. אחרי התארגנות מהירה יצאו לשדרות, חוו שם היתקלות קשה וחיסלו מספר מחבלים, ומשם המשיכו לקיבוץ בארי. כשהיה בדרך, כתבה לו בת זוגו, נועה, שישמור על עצמו. הוא הבטיח שיעשה זאת וכתב: "אני עוד חייב לך כמה הבטחות, אני צריך לקיים אותן". הכוח, שכלל את אוראל ושבעה שוטרי מתפ"א נוספים, יצא לכיוון בארי בשני רכבים ממוגנים מסוג "קרקל". מטרים ספורים אחרי שער הכניסה לקיבוץ, נקלעו למארב של עשרות מחבלים שהמתינו בין השיחים. המחבלים ירו RPG שפגע במנוע הרכב שבו היה אוראל, והשבית אותו. אוראל דיווח בקשר: "נפצעתי, אבל אני ממשיך". רגע לאחר מכן, גם הרכב השני חטף RPG ועלה באש. אוראל ושלושת השוטרים שהיו איתו ברכב הראשון המשיכו להילחם בחירוף נפש עד שנפלו בקרב. מתוך שמונת הלוחמים בכוח שרד רק אחד. סמל ראשון שלום אוראל אלון נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושלוש וחצי בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקריית אתא. הותיר אחריו הורים וארבע אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל. על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "מה הולך מלאך, טוהר עיניך וחיוך על פניך" וכן את המשפט: "שלווה מרחפת מעליך, שלווה בארמונותיך" (מתוך השיר "שלווה בארמונותיך" של רביד פלוטניק). נויה, אחותו, כתבה: "יושבת וחושבת איך אפשר להנציח אותך, כמה מילים טובות לא באמת יכולות לתאר את הבן אדם שהיית אוראלי. אתה הבן אדם עם הלב הכי טוב שהכרתי, תמיד דואג, חושב על כולם, תמיד החיוך על פניך עם הגומות היפות והצחוק המתגלגל. אני רוצה להגיד לך תודה. תודה עליך אוראל. תודה שאלוהים בחר בי להיות אחותך הקטנה. תודה על הדאגה שלך. תודה על הצחוקים שלנו. תודה על האוזן הקשבת שנתת לי כל פעם. תודה שנתת לי את העצות הכי טובות לחיים. פשוט תודה. זכיתי להיות אחות של גיבור!" "אוראל שלנו היקר, ילד שכולו לב ונתינה", כתב דודו של אוראל, דוּדוּ. "חייך רצופים בחיוך אחד גדול כלפי כל אדם שפגשת... ילד בן עשרים ושלוש ללא אגו, שדואג לאחר בכל מהלך או בכל צעד שפנית, דבר נדיר בהחלט... החלטת בגיל צעיר שהייעוד שלך הוא לתרום לאחר ולהגן על המדינה בכל מחיר, מהצבא ועד יחידת מתפ"א, שהתגאית כל כך בשירות שלך ביחידה הזו. כשנקראת לדגל כמובן לא היססת. במקום שרבים עצרו אתה הסתערת קדימה. אני יכול לנחש שידעת שזה במחיר חייך אבל כנראה ששוב טובת האחר וההגנה על המדינה היו בסדר עדיפות קודם... הזיכרונות והאהבה אליך יישארו בליבנו לנצח". "אוראלי היה בן דודה שלי", כתבה רותם, "אבל עבורי בשלוש השנים האחרונות הפך להיות החבר הכי טוב, אוזן קשבת, שותף לשטויות וסודות. אין באמת מילה בעולם או משהו שיסכם את האדם שהיית. דוגמה לאנושות, מלח הארץ, תמיד אוהב את כולם, דואג לכולם, מצחיק את כולם, שם בשביל כולם לפני עצמו! אני מודה לך שהיית חלק מהחיים שלי, מודה לך על חוויה משותפת איתך, כל זיכרון מתוק או עצוב, שזכיתי להכיר אותך, כי אתה אחד ויחיד. תמשיך להיות הגיבור שלי ולהתקיים עמוק בתוך הלב שלי לנצח". "הייתה לנו זוגיות שאיחלתי לכל בן אדם לחוות", כתבה נועה, בת זוגו. "הבנתי שכשאומרים 'כשזה זה – זה זה' זו לא קלישאה, באמת מרגישים. אוראלי היה זה. אוראלי היה הבן אדם הטוב ביותר שפגשתי, הוא הגיע אלי בתקופה הקשה ביותר בחיי והרים אותי למעלה. הוא היה מצחיק, חייכן, ביישן, טוב לב. הוא היה הכול. הוא היה הגיבור שלי למשך שנתיים ואז הפך לגיבור של כולם ברגע... זכינו להיות נאהבים ואוהבים, אהבה טהורה ללא תנאים. כזאת שלא כל אחד חווה לקבל בחייו... חיינו את הזמן האחרון שלך כאילו כל דקה היא הדקה האחרונה ועל זה אני הכי מאושרת בעולם. אתה נצור בליבי תמיד, אני אוהב אותך תמיד". "אני לא מתכוון לדבר עליך בלשון עבר כי מבחינתי אתה תמיד תהיה חלק מהצוות", כתב סשה. "ב-7 באוקטובר, כשהוקפצנו ליחידה, שאלת אותי: 'סשה, הספקת להתפלל היום?' עניתי לך שלא, ואז עשינו 'שמע ישראל' יחד ומשם יצאנו לשטח. אני תמיד אזכור את הצחוק שלך, את השטויות שכל הזמן אתה עושה ולא משנה מה מצב הרוח שלך או של אחרים. אתה תמיד תישאר עם החיוך היפה שלך שכל כך מתאים לך". אוראל מונצח באתר גלעד המשטרתי, באנדרטת החללים הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש, באנדרטה ובחדר ההנצחה בבסיס יחידת מתפ"א. עמוד לזכרו נפתח באתר שהקימה קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה" לזכר אוהדי הקבוצה שנפלו במלחמה. טורניר כדורגל לזכרו נערך בקריית ביאליק הסמוכה לעיר מגוריו. משפחתו יצרה מותג בגדים תחת השם "בדיוק כמו שאני ככה זה טוב". המותג כולל דגמים של חולצות וכובעים עליהם מוטבעים סמלים ומשפטים שאפיינו את אוראל וקועקעו על גופו. עמוד לזכרו נפתח באתר remember.bio ועמוד נוסף נפתח באינסטגרם, תחת השם remember_orelalon. העמודים כוללים תמונות, סרטונים וסיפורים מתחנות חייו השונות.