Eitan Eldar Dalal

בן ויקטוריה ונחום, נולד ביום י"ב באב תשט"ז (20.7.1956) ברעננה. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "ברנר" בהרצליה, אחר-כך עבר לבית-הספר המקצועי אורט "יד גיורא" שבהרצליה, ושילב בו לימודים במגמת החשמל עם לימודים עיוניים. מטבעו היה איתן בעל אופי שקט, צנוע וענו, ואת מטרותיו בחיים תכנן בקפידה, ובמחשבה תחילה. הוא ידע לנתח את צעדיו, לבחון את האפשרויות ולהסיק מסקנות כיצד לנהוג ומתי לפעול. איתן היה ספורטאי מצטיין ונמנה עם נבחרת הכדור-יד של בית-ספרו. בשנת 1974 הוא זכה עם קבוצתו באליפות הארץ לבתי-ספר תיכוניים, ונשלח לייצג את המדינה בגרמניה בתחרות לקבוצות אלופות של בתי-ספר. הוא היה חבר בתנועת הנוער "המחנות העולים", וברבות הימים שימש בה כמדריך. בחברה היה איתן אהוב ומקובל בזכות אופיו הטוב ושמחת החיים שלו, ובזכות נכונותו לעזור תמיד לזולת, הן בעצה והן במעשה. חבריו נהגו להיוועץ בו ולבקש את חוות דעתו. תמיד פנו אליו, כי ידעו שאצלו ימצאו אוזן קשבת, נכונות ופתיחות, ומעל הכול ידעו חבריו כי דבריו ברורים, נבונים וממצים. איתן גויס לצה"ל בתחילת ספטמבר 1974, ויחד עם חבריו לגרעין הוצב לשרת בנח"ל. לאחר הטירונות הוא נשלח לקיבוץ צובא לתקופה של של"ת. באוגוסט 1975 עבר קורס בחיל-השריון ושירת בחיל החינוך, השריון, בנח"ל והיה לתותחן בטנק. הוא היה חייל טוב, ממושמע ואחראי. את תפקידו ביצע בשלמות ולשביעות רצון מפקדיו. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר, החל איתן לעבוד כסוכן מכירות של בית אופנה בתל-אביב. לימים התקדם בתפקידו, והיה למנהל המכירות ולאחראי על צוות העובדים. הוא נשא לאשה את חברתו מימי תנועת הנוער, והקים איתה בית ומשפחה. כבן זקונים היה קשור מאוד לבני משפחתו, להוריו ולאחיו ולאחיותיו. בכל ערב שבת היו בני המשפחה מתכנסים לארוחה משותפת אצל ההורים, ואיתן שמר על מנהג זה בקפידה. מקץ שלוש שנות נישואין, נולדה בתו היחידה והוא היה אז המאושר באדם. הוא היה בעל אוהב ואב למופת, מסור ודואג למשפחתו. ככל צעיר בישראל, נקרא גם איתן לתקופות של שירות מילואים, ותמיד מילא את המוטל עליו ברצון ובמסירות. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, נקרא איתן לשירות. יחד עם חבריו יצא להילחם בלבנון. ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) נפל איתן בקרב בבקעת הלבנון במלחמת שלום הגליל. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית שאול. הוא השאיר אחריו אשה, בת, הורים, שני אחים ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "...איתן היה תותחן בטנק שלי, טנק המג"ד. הוא הצטיין בתפקידיו והיה איש צוות למופת. באימון שעברנו לפני כשנתיים, הגיע איתן למקום הראשון בקליעה למטרה מבין כל תותחני החטיבה. לקרב יצא כשידו חבושה והיה בטיפול רפואי. הוא לא ראה בכך סיבה מוצדקת לא להתייצב ביום הפקודה. הוא ניחן בראייה חדה ובקור-רוח, אלה הפכוהו לתותחן מעולה. באומץ לב ובשלווה, האופיינית לו, יצא תחת הפגזה כבדה לזהות מטרות מבעד למשקפת, ולאחר שזיהה אותן לא הייתה מטרה שעמדה בפניו. בכך נתן ביטחון לכל אנשי הצוות...".