Eliran Ben-Lulu

בן שושנה ומרדכי, נולד ביום כ"א בחשוון תשמ"ב (18.11.1981) בבית-החולים 'קפלן' ברחובות, אח לאבי וליהודה. גדל והתחנך בבית שמש, למד בבית-הספר היסודי 'לוין' ובמגמת החשמל בבית- הספר התיכון 'אמי"ת פירסט'. אלירן היה חבר בתנועת 'בני עקיבא' ואוהד נאמן של בית"ר ירושלים. בשעותיו הפנויות התנדב במד"א והשתתף בקורס חובשים. טרם גיוסו נסע אלירן, שחבריו הרבים נהגו לכנותו בחיבה "פילילן", לעבוד בצרפת יחד עם חברו הטוב חנן, אך בתום חודש גברו עליו הגעגועים למשפחתו ולחבריו, והוא מיהר לשוב הביתה, עמוס במתנות. אלירן התגייס לצה"ל בנובמבר 1999, שובץ בחיל-האוויר ועבר קורס הסמכה לציוד קרקע בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר בחיפה. הוא הוצב בבסיס רמון ולאחר כחצי שנה בגף שירותי קרקע הוצב בטייסת 113 כמכונאי ציוד קרקע. בזכות יכולתו המדהימה להצחיק ולהתבדח ובזכות בת הצחוק שתמיד היתה שפוכה על פניו והפכה לסימן ההיכר שלו, תפס לו במהירות מקום בקרב חיילי הגף. חבריו מספרים כי אהב את החיים, אהב לבלות וליהנות מכל רגע. ביום ז' באייר תשס"א (2.3.2001) נפל אלירן בעת מילוי תפקידו, בתאונת-דרכים שאירעה קילומטרים ספורים מביתו, בעת שעשה דרכו הביתה מבילוי של יום שישי. יום קודם לכן בילה עם בני משפחתו במעין מסיבת פרידה. בן תשע-עשרה היה בנופלו. אלירן הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בבית שמש. הותיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. מפקד הטייסת ספד לו: "חצי שנה בטייסת, ומצאת לך מקום מרכזי וחשוב בגף ציוד קרקע. חברותי ואהוד בקרב החיילים, חבריך. תמיד ביצעת את המשימות בחריצות וביעילות, גם אם לא תמיד היו נעימות. טייסת 113 נפרדת ממך, אך לעולם תמשיך להיות בלבנו." מפקד היחידה שבה שירת, סא"ל צביקה, מציין ש"אלירן הוביל את חבריו ביושר, אמינות ומקצועיות ומצא את מקומו בטייסת. חוש ההומור הבריא שלו וצחוקו תרמו לאווירה טובה ויוצאת דופן במחלקתו." והוא מוסיף שהליכתו ללא עת פערה חלל עצום בלב כולם. משפחתו הוציאה חוברת לזיכרו ובה דברי חברים ובני משפחה. הם מזכירים את חיוכו המבויש, את העזרה שאף פעם לא היסס להגיש ואת הרגישות הרבה שלו. אמו כותבת שהיא אינה מאמינה שהמלים שאמר לה רק שבועיים קודם - "אמא, נכון שאת לא יכולה בלעדי?" - התאמתו. חבריו ובני משפחתו התארגנו בכל שבת לקריאת תהילים לעילוי נשמתו. דודו של אלירן כותב לפי אותיות שמו: "א- אחיין אהוב, ל- לא צפוי, י- יפה תואר, ר- רואה את הנולד, נ- נשמה טהורה. ב- בדחן, נ- נעים הליכות, ל- ליצן החצר, ו- ותרן, ל- לבבי, ו- וישר כפיים". יצחק ואילנית כותבים: "אלירן נער החלומות, בחור יפה, עלם חמודות, על אהבה ושמחת חיים יש להודות. חיוך תמידי ושובה לב וכל שיחה איתך הופכת לבדיחה... מצווה גדולה להיות תמיד בשמחה - מצווה שקיימת בטבעיות רבה באופיך בלי מאמץ רב. יום חמישי האחרון, שבו חשת בתורך שהנר, נר נשמתך, הולך ודועך, דאגת לבוא ולהיפרד. פניך זהרו כפני מלאך, שפעו חיוכים ואהבה לכולם יותר מתמיד." שכנתו שריתה כותבת: "את אלירן הכרתי כשהיה בן תשע בלבד, ילד ביישן, עיניים שאומרות הכל ולחיים תמיד ורודות. ילד שאף פעם לא התחצף, תמיד כיבד ושמר על דיסטנס עם מבוגרים ממנו... ילד רגיש מאוד, בוגר מאוד נפשית, אפילו כנער צעיר ידע לתת את העצה הנכונה... אלירן זכור לי כשובב שעשה הרבה מעשי קונדס, אך עם כל השובבות היתה בו אחריות עצומה כלפי וכלפי משפחתו וחבריו... ההומור שלו עדיין שגור בפי כל ילדי השכונה." חברו הטוב אורן כותב לו: "אלירן, ניחנת בתכונות ומעלות שלא הרבה בני אדם אם בכלל ניחנים בהם. טוב הלב שלך, האהבה לאנשים ולחברים, הכבוד הרב שרכשת לאנשים. הכשרון להצחיק ולצחוק על הכל. אנשים אהבו להיות בחברתך ואם היית חסר מיד הרגישו בחסרונך. 'הילד' שאיחד בין כל החברים. 'אלירן. נו, ההוא הרזה, המצחיק הזה'. ככה זיהו אותך. בכל מקום שדרכת תמיד נכנסת ומיד היית מוצא את עצמך מוקף באנשים ואתה בתוכם כרגיל מצחיק אותם." בני המשפחה כותבים: "אלירן, זוכרים אותך הוריך, אחיך, דודים, דודות, שכנים, וחברים בכל עת ואתה איתנו לעד."