Amir Eyal

Sgt. Amir Eyal, 19, a surveillance balloon operator in the Border Defense Corps’s 414th unit, from Haifa, was killed on October 7 while battling the Hamas invasion of the IDF Nahal Oz outpost.

Amir – who was stationed on guard duty – was one of five balloon operators on base that morning at the Nahal Oz post, along with Staff Sgt. Daniel Shperber, Sgt. Shimon Lugasi, Staff Sgt. Alroy Ben Shitrit and Staff Sgt. Neta Baram.

The five, who were responsible for operating a large white surveillance balloon that was supposed to collect information from deep inside Gaza, were waiting for a repair crew to arrive and fix the malfunctioning balloon when the Hamas invasion began.

The IDF has said it is investigating whether the balloons were merely malfunctioning or had been sabotaged by Hamas as part of its advance preparations for the onslaught.

“We’re at war,” he texted his family WhatsApp group that morning. “They’re firing at us a ton… it’s going to end badly.”

Amir was wounded in the initial attack and ran for shelter, where he joined up with his other four comrades. The five balloonists fought back against the mass invasion of the outpost by Hamas terrorists, but heavily outnumbered, all five were slain in the battle waged from inside an on-base shelter.

Amir was buried in Haifa on October 13. He is survived by his parents Sharon and Shay, and his siblings Shahar and Shir.

The middle child in the family, Amir was born and raised in Haifa, attending local schools and pursuing a number of sporting loves, according to a eulogy on the Maccabi Haifa website.

He played basketball, tennis and ping pong and was also a devoted fan of the Maccabi Haifa basketball and soccer teams, cheering them on at every opportunity, and also enjoyed catching NBA games. He also had two beloved cats named after pudding cups, Milky and Carlo.

After finishing high school, Amir enlisted in the IDF in August 2022, and after his basic training was stationed as a balloonist at Nahal Oz, a position his loved ones said he enjoyed.

Marom, his commander during basic training, said she could see “that his values came from a good home,” according to a local Haifa news site. “He always had the best manners in every situation, even when he was stressed or things were needed immediately, he always respected those around him, helped everyone and volunteered for everything he could.”

His father, Shay, told the Kan public broadcaster that “Amir was a big homebody, he would come home from the army – [he was] a kid who loved his big duvet and his cats and chocolate chip cookies, he loved all the creature comforts.”

Amir “loved to sit in bed with his cell phone,” he added, and the pair would also regularly relax together on the couch in front of a sporting game and enjoy a hamburger. “He wasn’t looking to be in [an elite unit], but he enjoyed the fact that he was a combat soldier and was on the Gaza border – he loved his job as a balloonist.”

בנם האמצעי של שרון ושי. נולד ביום י"א בטבת תשס"ד (4.1.2004) בחיפה. אח לשחר ושיר. אמיר נולד בחיפה בחורף 2004, תינוק רגוע, חייכן וזהוב שיער. הוא החל את לימודיו ב"בית הספר הריאלי העברי" בחיפה ב"ריאלי גן" בסניף אחוזה, והשלים שתים-עשרה שנות לימוד בבית הספר במחזור ק"ג ב-2022. כבר מילדות בלטה חיבתו הרבה לפעילות גופנית ובעיקר למשחקי כדור. שיחק טניס שולחן בגינה הביתית עם שי אביו ואחיו שחר והיה אלוף בית הספר מספר שנים ברציפות, השתתף בנבחרת הבית-ספרית ובתחרויות שונות ואף סייע לנבחרת בית הספר להביא מדליה בטורניר האחרון בו השתתף, בשנת לימודיו האחרונה. כן היה טניסאי מצטיין ושחקן כדורסל מצוין, שיחק בקבוצת הנוער של קבוצת הכדורסל "מכבי חיפה", נהנה מהישגים בתחום זה. סיפר מאמנו: "אמיר היה ילד מדהים, אדיב וחברותי מאוד. אהב כדורסל ולא פספס אף אימון. היינו מתאמנים ארבע פעמים בשבוע. ילד מתוק וחביב על כולם. שחקן טוב, שאהב לזרוק שלשות והיה טוב בזה. אהב לקלוע מרחוק". נהנה מאוד מטיולים בחיק הטבע, היה פעיל במש"צים (מדריך של"ח צעיר) של בית הספר ואהב נסיעות עם משפחתו המצומצמת והמורחבת לטיולים ברחבי העולם ולנופשים בארץ, היה לו קשר חזק ואוהב עם בני דודיו, אותם ביקר בחופשות מבית הספר. על פניו של אמיר היה נסוך תמיד חיוך רחב. לעיתים הוא חטא במעשי קונדס ושובבות. חבריו לכיתה סיפרו במהלך השבעה על מקרה (שאף תועד על ידם בסרטון) שבו תוך כדי אחד השיעורים המורה לא אפשרה לתלמידים לצאת לשירותים. אמיר שלא השלים עם רוע הגזירה התגבר על האיסור בדילוג קליל דרך חלון הכיתה, לקול צהלת חבריו המשועשעים. אמיר היה נעים הליכות ואהוד מאוד על כל סובביו, תמיד סייע ונחלץ לעזרת חבריו ואף גיבש סביבו קבוצת חברים טובים עמם המשיך לבלות בסופי שבוע גם לאחר גיוסו. אמיר היה ילד של בית. אהב לבלות בחיק המשפחה, להתכרבל במשך שעות מול מסכים, בעיקר תוך צפייה בענפי ספורט שונים כשהוא מלטף את שני החתולים הבריטיים שלו ומנשנש דברי מתיקה שונים. תחביב הצפייה בספורט היה משותף לו ולאביו. אמיר נהג לזפזפ בין כל ערוצי הספורט הקיימים בשלט כאשר אירועי הספורט המועדפים עליו היו כדורסל מה- NBA ותחרויות אופניים, בעיקר ה"טור דה-פראנס" אותו גם אהב לפרשן באוזני אביו. הייתה לו חיבה גדולה לדברי מתיקה. עם אחותו שיר היה הסכם, היא מפנקת אותו בעוגיות שוקולד צ'יפס ופנקייקים מעשה ידיה והוא בתמורה מסיע אותה לאימוני כושר ולחברות. חברותיו לספסל הלימודים הביאו לו לאחד מימי ההולדת צנצנת ענקית מלאה בסוכריות גומי. באזכרה לגילוי המצבה שחזרו אותן חברות את האירוע והניחו על קברו צנצנת זהה. כשהיה יוצא לחופשה הביתה מהצבא נהגה אימו שרון לאסוף אותו מהרכבת ובדרך לעצור במסעדת המבורגרים קבועה, להשביע את רעבונו בהמבורגר נטול כל ירק ומלא בקטשופ. בחודש אוגוסט 2022, כחודש לאחר סיום לימודיו, התגייס אמיר ולאחר סיום הטירונות יצא לקורס לוחמי איסוף קרבי, במסגרתו הוכשר כמפעיל בלון תצפית ("בלונאי"). הוצב בגדוד 414 (גדוד נשר) ושובץ בבסיס נחל עוז הנמצא על גבול רצועת עזה. הוא אהב את תפקידו, חש שהוא תורם לביטחון המדינה ומעולם לא התלונן על תנאי שירותו. בני משפחתו ביקרו אותו מספר פעמים, במהלך פריחת הכלניות ב"דרום אדום" והתחושה בבסיס הייתה שלווה. בשיחה האחרונה עם משפחתו שהתקיימה בערב שישי 6.10.23 הוא סיפר בשעשוע כי צה"ל מוטרד מאוד מכך שהבסיס הותקף לאחרונה ע"י צבא עכברים, ושלח צילום של עכברון קטן מסתובב במטבח הבסיס אותו כינה בשם "ג'רמי". בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. בבוקר המלחמה, אמיר אייש את הכניסה העורפית לבסיס נחל עוז, כאשר לצדו בעמדה מכשיר הקשר בו דיווחו התצפיתניות על המתרחש באזור הגבול. בשעה 6:40 בבוקר, זמן קצר לאחר שהחלה מתקפת הטילים, החל לדווח בקבוצה המשפחתית על המתרחש סביבו והתנהל כ"שדר מקצועי המתאר אירוע מרוחק" כלשון אביו, עד שאבד עמו הקשר. ב-6:40 כתב: "התחילה מלחמת עולם פה. מאות רקטות, הם עוברים את הגדר, תוקפים את המוצב מחבלים". 6:59 – "הם הגיעו ליישובים". 7:03 – "מלחמה פה אחר כך אכתוב". בשעה 7:15 כתב – "חדירה מהים יבשה ואוויר", ואז ניתק הקשר. אמיר נפגע מירי של מחבל לעבר העמדה אך לא ויתר, חיסל אותו באומץ לב וחילץ עצמו לאחור עם מכשיר הקשר לתוך מיגונית פנימית יותר בתוך הבסיס שם שהו ארבעת חבריו הבלונאים. יחד הם נלחמו בגבורה לצד כוחות נוספים מול עשרות מחבלי חמאס שתקפו את העמדה שלהם, עיכבו את התקדמותם ובכך הצילו חייהם של רבים. גופותיהם של חמשת לוחמי יחידת "נשר" נמצאו מוטלות יחד בתוך מיגונית בשבת אחר הצוהריים, כשהבסיס טוהר ממחבלים, אך רק כעבור ארבעה ימים הם זוהו בוודאות. רב-טוראי אמיר איל נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. אמיר הועלה לדרגת סמל אחרי נפילתו. בהלווייתו השתתף הזמר שלמה ארצי אשר שר את שירו "מלך העולם", השיר שגם ליווה את המצגת בבר המצווה של אמיר. מתוך הדברים שנשא שי, אביו של אמיר, באזכרה במלאת שנה לנפילתו: "אינסוף פעמים חלמתי בהקיץ, איך אני בא בלילה ומציל אותך מאותו בוקר ארור, חושב מה יכולתי אני לעשות כדי לשנות את הגורל האכזר, מדמיין איך בשש בבוקר אני מפתיע אותך בתחילת המשמרת ומשכנע אותך לקפוץ איתי לשתות קפה באשקלון, כמה קילומטרים מהבסיס במרווח ביטחון ממחבלי הנוחבה, אבל אז נגמר הדמיון והמציאות טופחת ומכה. הכול השתנה, שום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה וחסרונך ממלא את לבבות כולנו, מציף אותם עד גדותיהם בריק מכאיב ומצמית". שחר אחיו כתב: "אמיר אחי הקטן, האובדן בלתי נתפס לנצח נזכור אותך". אחותו שיר כתבה ליום הולדתו: "אמירי, היום אתה אמור לחגוג עשרים. במקום לחגוג את היום הזה אתך, אנחנו מבקרים בבית העלמין. לא עובר יום בלי שאחשוב עליך, בלי שאצפה להודעה ממך ובלי שאתגעגע אליך. איך חוגגים יום הולדת בלי ילד יומולדת? עברו תשעים יום מאז שהלכת לנו, ואנחנו מחכים שתחזור. בא לי להכין לך עוגת ביסקוויטים שאתה הכי אוהב אבל אתה לא פה בשביל לטעום אותה. מתגעגעת, שיר אחותך הקטנה". בת דודתו תמר הספידה במלאת שנה: "אני רוצה שהזמן יעצור כי בעוד שלושה ימים אני אהיה בת 19, בגיל שלך. והפעם לא תהיה גדול ממני בשנה אמיר. ואני לא רוצה להיות בגיל שלך, אם אני בת 19 אתה בן 20 וככה העולם הזה אמור לעבוד ,ועדיין – בעוד שלושה ימים שנינו נהיה בני 19". מרתה ידידתו כתבה: "בנכם האהוב, חברנו האהוב והיקר שתמיד היה לצידי לאורך כל הדרך שעברנו. היה בן אדם כל כך טוב וטהור, תמיד עוזר לכולם, תמיד מרים את כולם למעלה ועושה רק טוב. כל מקום שהגיע אליו, האופי המיוחד והיפה שלו הורגש חד משמעית. אי אפשר היה לפספס את הבן אדם הזה שהוא פשוט לב אחד גדול". אלמוג ידידתו כתבה: "אמירוש שלי, הבן אדם הכי טהור שהכרתי, הבן אדם עם הלב הכי טוב שקיים, הילד הכי אופטימי ותמים שהכרתי שכולו עשוי מזהב. רק לפני יומיים דיברנו, יום שישי לפני שהכול התחיל, דיברנו שעתיים בטלפון כמו תמיד, בכיתי לך... אמרתי לך שאני דואגת ושהבטן שלי כואבת, אמרת לי, 'אלמוג אל תדאגי אני מבטיח לך שיהיה טוב שהכול יסתדר'. בבוקר כבר התחיל כל הבלאגן, שאלתי אותך מה קורה שם ואמרתי לך שתשמור על עצמך, ענית לי שתדבר איתי אחרי זה כי תוקפים את המוצב שלך ומאז שבת בשעה 6:45 בבוקר נעלמת לי". נועה ידידתו כתבה: "חצי שנה שהחבר הכי טוב שלי לא כאן. חצי שנה שרציתי לכתוב לך כבר אלפי פעמים ולהתקשר אלייך כל יום. חצי שנה שלמדתי מהן פרופורציות.מי שלא הכיר אותך לא יבין לעולם איזה בן אדם היית. כמה טוב ורוגע ותמימות היו בך". לזכרם של הבלונאים הכינו משפחותיהם ספר אודותיהם, "מעשה בחמישה בלונאים" על משקל סיפור הילדים הידוע, כאשר אמיר זכה בבלון הירוק בשל היותו אוהד שרוף של מכבי חיפה. אביו, שי, מנציח את זכרו בהשתתפות בתחרויות ריצה ברחבי הארץ כשהוא לובש חולצה עם תמונתו וכן מספר את סיפור גבורתו במפגשים שונים. לזכרו של אמיר פתחה המשפחה דף זיכרון באינסטגרם: remember_amir_eyal.