Dekel Swissa

Cpt. Dekel Swissa, 23, a platoon commander in the Golani Brigade, from Bar Giora, was killed on October 7 battling the Hamas invasion of southern Israel.

Dekel was stationed at the Paga IDF outpost that Saturday morning, and was the only commander on duty there that day. When he realized that they were under attack and he was in charge, Dekel jumped into action, survivors from the base later said.

“He got his soldiers together, gave them a short speech about how this is what they had been readying for for months, and he fought until his last drop of blood,” Dekel’s brother, Eden, told Ynet.

Around 10:30 a.m., when Dekel realized how outnumbered they were, he ordered most of the soldiers to hole up inside the outpost’s dining hall, which was also its bomb shelter.

But he and Sgt. Roei Peri remained at the main gate of the base, battling the Hamas attackers until they were both slain in the battle.

Ultimately, 14 soldiers in total were killed battling in and near the Paga outpost that day: Dekel, Roei, Staff Sgt. Tomer Barak, Sgt. Lior Azizov, Sgt. Habib Kiean, Staff Sgt. Idan Raz, Sgt. Ido Binenstock, Staff Sgt. Shalev Baranes, Staff Sgt. Yakir Levi, Staff Sgt. Itay Glisko, Sgt. Itamar Cohen, Staff Sgt. Haim Meir Eden, Staff Sgt. Itamar Ben Yehuda and Staff Sgt. Dolev Amouyal.

Dekel was buried on Mount Herzl in Jerusalem on October 12. He is survived by his parents, Gila and Moshe, and his three older siblings, Lital, Eden and Noy.

Born in the small town of Bar Giora just outside Jerusalem, Dekel was the youngest in his family, attending schools in nearby Beit Zayit and Tzur Hadassah, according to a memorial website. Dekel loved coffee, particularly brewing it on an outdoor camping stove, and in his memory his loved ones created a line of coffee liquor.

At age 15, he decided to attend a pre-military dormitory school, joining the Reali School in Haifa. After graduating, he did a year of national service as a Jewish Agency emissary stationed in Atlanta, Georgia.

Neil Kalnitz, whose family hosted Dekel while he was in Atlanta, told a local news station that “he treated people with respect and never raised his voice, and he was just a good soul.” Their son Noah said Dekel “was sweet. He was loving. He was funny. He even came on our family trips with us. We took him down to Florida.”

When Dekel returned to Israel, he attended a pre-military academy in the West Bank settlement of Eli. In March 2020, he enlisted in the IDF, serving first in the elite Maglan unit, then undergoing officer’s training and was appointed as a platoon commander of trainees in the Golani Brigade’s 13th Battalion.

He was also a doting uncle to his nieces and nephews and loved spending time with them on breaks from the army, playing a big role in their lives.

His older sister, Lital, told Army Radio in an interview that despite the 16 years between them, “the connection between us was a special relationship, very united, we were very good friends.”

Even though he was the youngest, she said, “he was the one who always gathered us together, he’d give us instructions and we’d happily carry them out with love. He was someone you could sit with and seek advice from, he had many insights into life.”

During his year in Atlanta, she said, “he totally succeeded in his mission, he had a big influence on the community,” noting some families who had since made aliya and others who were still in contact with the Swissa family, and came specially to pay condolence calls. “He succeeded in touching so many people there.”

בנם של גילה ומשה. נולד ביום כ"א באדר א' תש"ס (27.2.2000) במושב בר גיורא שבהרי יהודה. אח צעיר לליטל, עדן ונוי. דקל גדל והתחנך במושב בר גיורא, למד בבית הספר היסודי האזורי "עין הרים" בעין כרם והמשיך לחטיבת ביניים בבית הספר "אור" ברנקו וייס בצור הדסה. בגיל חמש-עשרה החליט לעבור ללמוד ב"פנימייה הצבאית לפיקוד" בחיפה, השתלבותו הלימודית והחברתית במקום ובבית הספר התיכון "הריאלי העברי" הייתה מהירה. נער נבון וחרוץ, סקרן מאוד, נהנה ללמוד ולחקור תחומים חדשים. בעל קסם אישי וכריזמה סוחפת, צנוע ועניו. בטקס הצטיינות בכיתה י"ב נאמר עליו: "המצוינות היא חלק מחייו, הוא לא חושש להתמודד עם קשיים ולהעמיס על עצמו משימות... לא ייתן לאף אחד לעמוד בדרכו אל ההצטיינות הבאה ולא משנה המסגרת – כושר גופני, בית הספר או בפנימייה. משימתי, אהוב ומוערך על ידי חבריו, עצמאי ויודע את דרכו, בעל אישיות לדוגמה." חלק קשר חזק ואוהב עם בני משפחתו אשר סיפרו על השילוב המיוחד שהיה בו – היותו מנהיג דומיננטי אך גם צנוע ועדין. אימו סיפרה כי נהג להביא לה פרחים בכל שישי כשחזר הביתה, אחיו סיפרו כי תמיד מצאו בו אוזן קשבת ומקור לעצה ולתובנות טובות על אף פערי הגיל. עם תום לימודיו התיכוניים התנדב לשנת שירות באטלנטה שבארצות הברית דרך הסוכנות היהודית, במטרה לשתף את הסיפור הישראלי ולקרב את קהילת היהודים לאהבת הארץ. הייתה זו תקופה קסומה עבורו, מלאה בהרפתקאות וחוויות ייחודיות. במהלך שנת השירות חקר, למד והתעסק רבות בזהות יהודית. הוא לימד בבית הספר היהודי הגדול (AJA) בבקרים, ובפעילויות אחר הצהריים במרכזי הקהילה השונים. כל פעילות של דקל הייתה לאחר תהליך למידה עמוק על מנת להתמקצע ולהעביר את התכנים בצורה המיטבית שניתן. בסיום שנת השירות, השתלב במכינה הקדם-צבאית "בני דוד" ביישוב עלי, רואה בכך הזדמנות לחיזוק הרוחניות, הנפש והאמונה לקראת שירותו הצבאי. במכינה למד משנה, תלמוד וגמרא, וסיים שתי מסכתות. חבריו תיארו אותו כמי שפעל לאורם של ערכי הנתינה, הענווה והצניעות וסיפרו על האישיות המיוחדת שלו ועל השלווה שהקרין בכל סיטואציה. ביום 29.3.2020 התגייס לצה"ל והתנדב לשירות כלוחם ביחידת העילית "מגלן". סיים את ההכשרה ושימש כסמל בצוות הלוחמים. בהמשך יצא לקורס קציני חי״ר (חיל רגלים) אותו סיים בהצלחה רבה. עם סיום הקורס שובץ לשירות בגדוד 13 של חטיבת "גולני" כמפקד מחלקת טירונים. הוא שמח מאוד על שיבוצו לתפקיד וראה בכך הזדמנות פז להנחיל למתגייסים החדשים ערכים ונורמות שהאמין בהם. אוהביו סיפרו על מפקד "מורעל" וחדור מוטיבציה, דלת חדרו עמוסה בסטיקרים רבים של היחידה. פקודיו סיפרו על מפקד מסור, קשוב ומלא תושייה אשר ערכי הרעות, החברות וההדדיות היוו נר לרגליו – "רצה שנהיה אחים. משפחה" תיארו. בסיום ההכשרה של הטירונים עליהם פיקד, עם תום מסע הכומתה נשא נאום למשפחות ולחיילים שלו ובו סיפר על המוטו לאורו פעל - ״בחיים אתה יכול לבחור בין שני דברים, או להתעסק בעצמך או לעשות משהו טוב יותר. אני רוצה להגיד לכם שהילדים שלכם מהרגע שהם התגייסו עברו תהליך - לעבור מהאני העצמי להסתכלות על הכלל... זה לא מובן מאליו שהם פה. אני מבטיח לכם שאני אעשה הכול כדי להחזיר אותם בשלום הביתה". תיעוד של דקל במעמד זה זמין לצפייה באתר יוטיוב. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. בבוקר המלחמה היה דקל המפקד היחיד במוצב "פגה" – מגן בארי הממוקם מדרום לנחל עוז, בגבול צפון רצועת עזה. את המוצב תקפו מאות מחבלים תוך שיגור בלתי פוסק של פצמ"רים (פצצות מרגמה) ורימונים. גם נוכח המצב המורכב לא היסס לרגע וברוח המנהיגות ובכריזמה האופיינית לו ניהל את הלחימה במוצב בצורה מופתית ומעוררת השראה. סיפרו חייליו: "כבר בדקות הראשונות הסמ"פ (סגן מפקד פלוגה) עלה מול דקל ואמר לו שהוא מפקד המוצב כקצין היחיד בו. מהרגע הזה הוא לא הפסיק לרוץ, לארגן את המוצב, עלה לכל עמדות ההגנה, לחמ"ל (חדר מלחמה), מוודא שהכול מסודר כמו שצריך. כל העת סחב פצועים ודאג לשמור על אחד החיילים שנהרג שלא ייחטף, והכול תוך כדי ירי והפגזה על המוצב. בכל רגע נתון היה יורה חזרה, מדלג, מחלק פקודות, מדבר בקשר ומסדר פצועים. הוא החזיק את כל המוצב. נלחם כמו אריה". סגן דקל סויסה נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן . על מצבתו כתבה המשפחה: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה" (תהילים צ"ב, פסוק י"ג). כתבו אוהביו: "דקל היה גיבור אמיתי, שנלחם עד הסוף והציל חיים רבים, אך מעבר לגבורה בשדה הקרב, הוא הותיר חותם עמוק בלב כל מי שהכיר אותו. חייליו מדברים עליו כעל מפקד נדיר, מודל לחיקוי שלא יישכח לעולם ואדם שידע לגעת בלבבות בצורה ייחודית. דקל היה גם איש משפחה מסור ואהוב – בן ואח נאמן, אחיין שמאחד את המשפחה המורחבת בכל הזדמנות, ודוד יוצא דופן, שהקדיש את עצמו לכל מי שיקר לו. בכל אינטראקציה, הצליח להעניק לכל אדם את התחושה שהוא הכי חשוב בעולם עבורו, מבלי לוותר על ערכיו ומטרותיו, גם ברגעים הקשים ביותר. תחושת החשיבות והקרבה שיצר עם כל אחד ואחת הייתה עדות לאישיותו המיוחדת והמרגשת". דקל מונצח באתר ההנצחה remember.bio, שם ניתן למצוא תמונות מתחנות חייו השונות, קטעי וידאו ודברים שכתבו לזכרו. בני משפחתו הקימו דף הנצחה בשם rememberdekelswissa שם ניתן לקרוא את תמצית קורות חייו ולצפות בכתבות אודותיו. באתר יוטיוב זמינים לצפייה סרטונים ובהם קטעי וידאו וראיונות אודות גבורתו בלחימה וסיפורים על האדם שהיה. בני משפחתו התראיינו על אודותיו בפודקסט "בשבע" הזמין לשמיעה ברשת. אוהביו הקימו לזכרו מיזם בשם "ליקר קפה" כמחווה לאהבתו הגדולה לקפה. על בקבוקי הליקר יש מדבקה עם אחד המשפטים שכה אפיין אותו – "אל תשכחו לחייך כשאתם מתעוררים".