Menahem Haiman

מנחם, בן אירמה ומשה, נולד ביום י"ד באדר תש"ז (6.3.1947) בקיבוץ עין-חרוד ולמד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון שבמשק. בד בבד עם הלמודים, טיפח מנחם את תחביביו, שהפכו במשך הזמן לחלק בלתי נפרד מחייו: ידיעת הארץ, טיולים במדבר ובנופים שונים, צלילה, צילום וארכיאולוגיה תת-ימית. מנחם גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1965. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם במקצועות הטנק בבית-הספר לשריון, מונה כמפקד טנק. הוא שאף ללכת לקורס קצינים, אולם מפקדיו לא הסכימו לוותר על שירותו בתפקיד שהצטיין בו למופת. במסגרת שירות החובה השתתף מנחם בפעולות תגמול, וזכה לשבחים רבים על כושר הלחימה ועל התושייה שלו. חבריו זוכרים בעיקר את פעולת התגמול באזור יריחו, שהשתתף בה. "מפקד המחלקה של מנחם איבד את הצפון", סיפר אחד החברים. "מנחם, בשקט האופייני לו, נטל את הפיקוד, עלה לעמדת ירי ותוך זמן קצר העלה שני טנקים ירדניים באש. כעבור זמן מה נודע כי את שני הטנקים הללו 'חיפש' צה"ל זמן רב, היות שבעבר פגעו אלה בכלים שלנו. רק אדם בעל קור-רוח, כושר ראייה ופיקוד כמו שהיו למנחם, יכול היה לבצע משימה כזאת..." לאחר שסיים את שירות החובה בצה"ל, הצטרף מנחם לקיבוץ אילות שליד אילת. הוא בחר במקום זה בשל קרבתו לים ובשל הנוף הפראי סביבו. אהבת הטבע ואהבת הארץ שהיו טבועות במנחם, קבלו ממד נוסף כשחי בקיבוץ אילות. הוא החל לעסוק בהתמדה בצילום תת-מימי והשתתף במספר משלחות לחקר ארכיאולוגי תת-מימי לאורך חופי הארץ. "בזמן שהותו במשק", ספרה אחת מחברות הקיבוץ, "הספיק מנחם לעבוד כמעט בכל הענפים. במיוחד אהב והצליח בכל מה שקשור בטכנאות ובטכניקה. כאן השתלבו כישרון הידיים והתפיסה הטכנית, הדייקנות והעבודה הנקייה... מנחם היה אדם שידע להנות מן החיים. הוא עצמו אמר פעם: 'אי אפשר לחיות תמיד בחששות ובבריחה מסכנות. כשעושים מה שרוצים - גם אם יש בזה סכנה - נהנים..." כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה מנחם בשארם-אל-שייך והוא מיהר לבסיס של יחידתו בצפון. משם נשלח לרמה כמפקד טנק, והשתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד הסורים. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), בקרב שהתחולל ליד חאן-ארנבה שברמת הגולן, נפגע הטנק שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בקיבוצו, עין חרוד. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.