Lior Ben Yaakov

Lior Ben Yaakov, 44, from Yesha, was killed on October 7 while battling against the Hamas invasion of southern Israel.

The deputy chief of his community’s local security team, he was posthumously recognized as a fallen soldier with the rank of sergeant major in the reserves.

He is survived by his wife, Revital, their three children, Ella, Ziv and Itamar, his parents, Tzipora and Moshe and his two sisters, Revital and Ilanit. His funeral was held on October 12 in Rehovot, and he was buried in Tzohar.

He was called up to the neighboring Moshav Mivtahim at 6:30 that morning when news broke of a terrorist invasion of the area. There, the small security team encountered dozens of terrorists trying to invade the seven small communities clustered together. Lior was slain there alongside his wife’s cousin-in-law and his close friend, Tal Maman, and the pair were buried side by side. Ultimately, the terrorists abandoned their plans to attack those communities and turned around, though five members were killed in the battles.

Lior owned a company that worked on developing products used in emergency medicine.

His sister-in-law, Aya, wrote on Facebook, “Liori, the man who marveled at combining unfathomable seriousness with a spirit of silliness, the man who was like a son to my parents, the man who I resembled more than I did my own sister, the father of Ella and Ziv and Itamar, the man who my sister loved so much. We are left broken.”

Lior’s brother-in-law, Maoz Degani, wrote on Facebook that the pair hadn’t been best friends from the start, “but with time I discovered a funny man, loving, a wonderful father, protective, who loved rock, kind-hearted, knew everything, a fighter, strong inside and out — did I already say funny?”

In time, he said, they became friends, and “I would call to ask for financial advice and Lior would call to ask for marketing advice. Between couscous and coffee at Tzippy and Moshe’s we would talk about the kids, fight about politics, show each other YouTube videos of [Pink Floyd guitarist] David Gilmour.”

Speaking to Yediot Aharonot, Lior’s sister Ilanit said, “I think the best thing I can say about him is that he was the best brother I could have asked for.”

“He was a good friend, a dedicated family man, a man with values and my partner for doing nonsense,” she added. In a Facebook post announcing his death, Ilanit wrote that “my dear brother — the funny, smart, protective, beloved by me and his big sister — has left us. He leaves behind tons of personal charm, laughter, a spirit of silliness, caring, bravery, a loving wife, three sweet and brave children, a pained mother and father, two sisters with a hole in their hearts and many broken hearts.”

His wife, Revital, told the Kan public broadcaster that Lior was a deeply devoted and involved father.

“He’s incredibly smart, he was the main parent, he changed the diapers and combed the hair and made the ponytails and packed the bag for kindergarten, made the sandwiches for school — everything, all of it was him,” she said.

“He was present, in so many things, for that reason his loss is felt so much,” she said.

בנם הצעיר של צפורה ומשה. נולד ביום א' בטבת תשל"ט (31.12.1978) בבאר שבע. אח לרויטל ואילנית. כשהיה ילד עברה משפחתו ליישוב להבים שליד באר שבע, שם גדל והתחנך. ניחן בחוש הומור ייחודי, בחיוך כובש ובזיק של שמחה בעיניים. היה חבר אמת וישר שידע להשיא עצה טובה לחבריו ולבני משפחתו. בנערותו הדריך בתנועת "הצופים" בשבט "נופר" בלהבים. לאחר סיום לימודיו בבית הספר "אשל הנשיא" התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון בפלוגת הסיור (פלס"ר) של חטיבה 7. גם בצבא המשיך להיות הרוח החיה של הצוות, זה שנרתם לכל משימה ומסייע בלב חפץ לחבריו. לאחר שירותו הצבאי, עבד באבטחת הקהילה היהודית בווינה שבאוסטריה ובשובו לארץ סיים בהצלחה לימודי תואר ראשון במחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ליאור נישא לרויטל. הם גרו במושב ישע שבמועצה האזורית אשכול, בגבול דרום רצועת עזה. נולדו להם שלושה ילדים: אלה, איתמר וזיו. היה איש משפחה מסור ואוהב. אב מעורב, מחנך ומגונן. ליאור היה מעורב מאוד בחיי המושב וקידם ערכים שחשובים לו – כיהן כיו"ר האגודה הקהילתית, פעל לקידום תחום החינוך והגיל השלישי ושימש סגן רכז הביטחון השוטף (רבש"צ) של המושב. אהד את קבוצת הכדורסל "הפועל אשכול" והיה דמות משמעותית בחיי הנוער המקומי. כמו כן היה בעלים של חברה לפיתוח מוצרים בתחום רפואת החירום. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. עם הישמע האזעקות יצא ליאור, סגן רכז הביטחון, מביתו והיה בין הראשונים שחשו להגן על התושבים מחשש להיתקלות עם מחבלים. ליאור עסק בו-זמנית בהגנה על היישוב, בטיפול בפצועים ממסיבות הטבע שהגיעו למושב ובשיח בטלפון עם חברים לכוח, עם תושבים מודאגים ועם אימו. לכולם ענה בסבלנות רבה, הסביר על המצב ונתן הנחיות להתנהגות. באותה העת חוליית מחבלים נכנסה למושב מבטחים הסמוך, וכיתת הכוננות של מבטחים ביקשה מליאור וחבר כיתת כוננות נוסף לחבור אליהם. לכוח הצטרף גם חייל ממושב ישע שהיה באותה העת בחופשה מהצבא. יחדיו נלחמו בחירוף נפש במחבלים, מנעו כניסתם למושבים והצילו את חיי התושבים. אחרי זמן קצר של לחימה נהרג בחילופי האש, ואיתו נהרגו ארבעה חברים נוספים. רב-סמל ראשון ליאור בן יעקב נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן ארבעים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בצוחר. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים ושתי אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם. על מצבתו נכתב: "תודה על האור, החוכמה והצחוק. נותרנו מלאים בך וחסרים אותך". ספדה לו אשתו רויטל בטקס האזכרה: "שלושים וארבעה ימים. נצח של זמן שעמד מלכת. ימים שעוברים על אוטומט. במנהלות, פגישות, ניירת, צבא, משרד הביטחון, ביטוח לאומי. חיבוקים, ניחומים, סיפורים, תמונות וזיכרונות. אנשים טובים, בכמויות, שמנסים לעזור ולהקל על הכאב. לפעמים זה קצת מצליח, אבל רק לרגע. המציאות דואגת להזכיר שהיא כאן להישאר. כשצריך לספור כמה צלחות לשים על השולחן. כשצריך לסמן בטופס מצב משפחתי. כשצריך להחליט אם לומר 'ליאור אוהב' או 'ליאור אהב' לעשות כך או אחרת. כשמגיעה שקית החפצים שלך. עם הטבעת, השעון ומשקפי השמש. כשמגיע הבוקר ... ביקרת אותי כבר שלוש פעמים מאז בחלומות. גדול, יפה מחייך ומואר. גם בחלומות האימה. ואני מחבקת ומנשקת אותך ומתקשה לעזוב. אני מתגעגעת אליך. כולנו. שקט ומשעמם יותר בלעדיך. אם היית יודע כמה אתה אהוב ומשמעותי לכל כך הרבה אנשים. איזה חלק גדול יש לך בעבר שלהם וכמה תקוות וחלומות תלו בך לעתיד שלהם. בכל מי שנגעת השארת משהו. משהו בנו מת איתך ומשהו ממך ממשיך לחיות בנו. אוהבת אותך צ'וקו. מאז ולתמיד". כתבה אחותו אילנית: "ליאורי, האח הכי אחי. יחידי. מלאחי. תודה על מי שהיית בשבילי – שומר, שותף לחדר אי שם בחדר ילדותנו בבאר שבע, מדריך הכושר, קואצ'ר, שותף לשטויות, חבר. החיים סטו ממסלולם, מי שהיינו לא נהיה יותר. הלוואי והיית כאן שוב לרגע, יש לי כל כך הרבה מה להגיד לך. לחבק. מתגעגעת אליך. כל יום שעובר, אתה הולך איתי". אחותו רויטל כתבה בהספד: "אני זוכרת את הלילה שבו בישר לי אבי שנולד לי אח. לא הצלחתי להירדם כל הלילה מרוב התרגשות ונשארתי ערה עד הבוקר. אחי ליאור נולד בנר שביעי של חנוכה ומילא את חיי וחיינו באור גדול. אפרוח בלונדיני עם עיני תכלת, שבגר והפך לגבר שובה לב, חתיך ויפיוף, עם קסם אישי שמתפזר למרחקים, הדבק שמחבר בין החברים. חוש הומור שאין כמותו עם ציניות, חכם וידען, וסקרן, אנציקלופדיה מהלכת. איש ישר שנאמן לאמת. לוחם מקצוען, לא מתפשר ושאינו הולך בזרם ולא מפחד ממה שיגידו. ורגישות שאין לתאר מאחורי שריון ברזל. אישיותו הכל כך מיוחדת, הרב ממדית, וכל מה שהתקפל בה בכל 44 שנות חייו, התגלתה לנו מהמוני האנשים שאהב ושאהבו אותו, שמשתפים אותנו בליאור שלהם, העידו כמה האיש הענק הזה היה אהוב ונאהב. הוא היה הדבק המאחד של החברים מלהבים, מפלס"ר 7, מהמושב, מאיפה לא... ואנחנו, גדלנו להיות שלישיה אוהבת ומחוברת - אני אחותי וליאורי. כאחות בכורה מצאתי את עצמי לא פעם מתייעצת, שופכת בפניו את ליבי, מתפקעת מצחוק מהבדיחות שלו, מהשנינות, ותמיד יודעת שהוא שם בשבילי, בשבילנו לא משנה מה. והוא היה דוד מהאגדות לילדיי. הוא התמסר לתואר במלואו והיה לדוד הכי הכי הכי שאפשר לבקש. דוד שהוא מנטור, השראה, שמאמן בהגנה עצמית, שדוחף קדימה, שמאמין בך, שעושה איתך שיחות נפש, שמאיר לך את הדרך כשהיא חשוכה, ומלמד אותך להאיר אותה בעצמך. דוד שכיף להשתגע איתו, ואיתו לומדים את רזי החיים. ויכולתי להרחיב ולהוסיף לפאר ולהלל וכל מילה הייתה מקבלת אישור של המוני אנשים, שלא הגזמתי, לא דמיינתי... ויש את ליאור של רוי, אהבת חייו, אהבה שהפכה לבית, בית שהתמלא בשלושה ילדים מלאי קסם. אבא הכי מיוחד, מעורב , מסור וגאה שיש. כמה רחוק היית מגיע אם היית יכול לקיים את כל מה שתכננת, שחלמת, כפי שדמיינת. טיפסת וטיפסת בדרך לפסגה הכי גבוהה שיש, ובדרך אליה כבשת המון פסגות בשרשרת ההרים שנקראת החיים. ואז, באופן שהדעת לא יכולה לעכל - נלקחת מאיתנו במהלך קרב חסר סיכוי בידי כוחות האופל והרשע ונהרגת בקרב על הבית שלך ועל המושב כולו. ליאורי, אחי אהוב ליבי, אני מתבוננת קדימה, רחוק ותוהה איך ייראו חיינו מעתה בלעדיך. יידרשו חיים שלמים כדי למלא אותנו בהיותך ללא היותך. דמותך הכובשת והנוכחות שלך יחסרו לנו בכל יום, בכל שעה בכל דקה. תודה שהיית הזכייה שלי בפרס האח המושלם – לא יכולתי לבקש יותר". תחנת הרדיו "אשל הנשיא" ערכה משדר מיוחד לזכרו. במשדר השתתפו אשתו, ילדיו, הוריו ואחיותיו. בעקבות משדר הרדיו הפיקו תלמידי מגמת התקשורת בבית הספר אשל הנשיא סרטון לזכרו. בנו של גיל אביטל שנפל בקרב יחדיו עם ליאור, יצר עם חבריו במגמת התקשורת של בי"ס נופי הבשור את הסרט "אביר לילה ג'", המספר על הקרב במבטחים וגיבוריו. לצפייה: youtu.be/WCWZgSR7VfA?feature=shared ליאור מונצח ב"כיכר הגיבורים" במבטחים לזכרם של חמשת הלוחמים שנפלו בהגנת המושב, באנדרטת הנופלים במושב ישע ובאנדרטת חללי חטיבה 7.