מיה ויאלובו פולו

Cpl. Maya Villalobo Polo, 19, an observation soldier in the Border Defense Corps’s 414th unit, was killed on October 7 when Hamas terrorists overran the Nahal Oz army base next to the Gaza Strip.

Villalobo Polo, a dual Spanish-Israeli citizen who lived in Givatayim, was planning to visit Spain a week after the Hamas onslaught, her family said, to celebrate her father’s birthday. Instead, he flew to Israel for her funeral.

Family and friends remembered Villalobo Polo as loving horse riding and surfing, greeting customers at the local pizza shop where she worked with a smile, and being a dedicated friend.

Her family issued a Spanish-language statement mourning her loss “with much pain and love.”

“She will always be in our memory as a happy girl full of love, a teenager eager to see the world, a young woman in love with Spain and very affectionate with her parents,” the statement read. “We want to thank those who have been watching over her, especially her family and friends.”

In a separate statement, the family wrote that it “cannot find words to describe everything she gave us… Maya will always live in the heart of her parents, in the heart of all of us.”

Her friend Noa Noga wrote in Ynet that the world without Villalobo Polo feels wholly empty: “What is this world worth if you’re not here? How did they pluck such a perfect flower like you?”

“You were the most trustworthy and direct person I knew, the embodiment of the perfection of creation,” Noga added. “Each of your character traits were drawn by God, you had an incredible amount of generosity, you were always here, not just for those close to you.”

Her aunt, Havatzelet Sinvani, wrote on Facebook about the enormous “loss… she left a huge hole in her family when she was killed, there is no comfort, we are all sad.” Sinvani added that her niece “loved her [army] position so much, but they weren’t protected.”

Her father, Eduardo Villalobo, a professor at the University of Seville, shared the adapted lyrics to “He Is Gone” by David Harris on X, writing: “You can shed tears that she is gone, or you can smile because she has lived/ You can close your eyes and pray that she’ll come back, or you can open your eyes and see all she’s left.”

בתם של גלית ואדוארדו. נולדה ביום ט"ז בתשרי תשס"ה (1.10.2004) בתל אביב. בת יחידה להוריה. מַיה בילתה את ילדותה המוקדמת בתל אביב עם אימה בבית סבה וסבתה, ובסביליה שבספרד. כשמלאו לה שלוש שנים הן עברו למושב רינתיה שבמרכז הארץ. מיה למדה בבית הספר היסודי במושב בני עטרות, נהנתה מהטבע שחיי המושב הציעו לה והייתה מוקפת חברים רבים. לעיתים קרובות טסה לעיר סביליה שבספרד, שם גר אביה, ומגיל עשר החלה לטוס לשם בלי ליווי מבוגר הודות לאומץ ולעצמאות שאפיינו אותה. הוא ביקר אותה בארץ ככל שיכול. כשהיו רחוקים זה מזה – היא בישראל והוא בספרד – שוחחה עימו בטלפון בשיחות ארוכות ותכופות. ספרדית הייתה שגורה בפיה, והיא קראה ספרים וצפתה בסדרות טלוויזיה בשפה זו. בהיותה בת ארבע-עשרה עברה עם אימה לגבעתיים, בסמיכות למשפחה המורחבת. מיה השקיעה והצטיינה בלימודיה בבית החינוך על שם א"ד גורדון ובתיכון "אורט קרייזמן", שבו למדה במגמות ביולוגיה וספרדית. שנים אלה היו מלאות חוויות, ובמהלכן קשרה קשרי חברות אמיצים. בשעות אחר הצוהריים התנדבה כחונכת לילדים בקבוצת "אח בוגר" במרכז הנוער "ביתריש" שבמרכז התרבות והקהילה "בית ראשונים" בגבעתיים. כושר גופני היה חשוב לה, ולכן התאמנה במגוון ענפי ספורט בארץ ובספרד – שיחקה כדור עף, טניס והוקי, שחתה, רצה, גלשה בים, רכבה על סוסים ועל אופניים והתאמנה בחדר כושר. אופנה הייתה מתחומי העניין שלה, והיא נהנתה לקנות בגדים יפים. גם בילוי במסיבות, יין טוב ואוכל איכותי היו חביבים עליה, ובמיוחד אהבה את האוכל שאימה הכינה והתאימה לדיאטה שלה כצליאקית. כחובבת מוזיקה האזינה למגוון סגנונות מוזיקליים משלל תרבויות, ובייחוד אהבה את להקת "קווין". כנערה חרוצה ואוהבת ילדים עבדה בשמרטפות. כן עסקה במלצרות במסעדת "פיצה פורטו" בגבעתיים. גם בעבודות הפשוטות ביותר ידעה למצוא הנאה ומשמעות, ותמיד התמסרה לעבודה וחשה מחויבות ואחריות. היא חלמה להיות רופאת ילדים או אחות מיילדת ורצתה להקים בעתיד משפחה גדולה. מיה הייתה מרכז חייהם של הוריה, אהבה אותם מאוד וחיברה בין הצד הישראלי לצד הספרדי של משפחתה. היא אהבה לבקר את סביה ולבלות עם בני דודיה. "בת, נכדה ובת דודה יוצאת דופן וייחודית", נכתב עליה. עם אביה חלקה את האהבה הגדולה למוזיקה, ויחד הם האזינו, רקדו ושרו. כן אהבה לנסוע עימו למדריד, העיר שריתקה אותה. חברוּת הייתה עבורה ערך עליון. לחברותיה שימשה אוזן קשבת בכל שעה ובכל נושא והייתה להן כמו בת משפחה. בוגרת ואימהית אך גם שטותניקית וקלילה, מצד אחד ידעה לייעץ להן, להכווין, לעודד, לבנות ביטחון, ללבן ולפתור בעיות ומצד שני אהבה פשוט לבלות עימן יחד. מיה, ילדה של אור, שִמחה ואהבת החיים, בורכה במבט אופטימי על העולם והדביקה אחרים בתפיסה זו. טוּב ליבה הופנה לכל אדם באשר הוא אדם, ובכל אחד ראתה את הצד החיובי. "מיה הראתה לנו שאפשר לאהוב בלי שום סיבה, בצורה נקייה וקסומה", תיארו חברותיה. ילדים ומבוגרים התחברו בקלות לאישיותה הכריזמטית והכובשת. יפה עם תלתלי זהב, קטנטונת וקופצנית, נמרצת ואנרגטית, ידעה להעלות חיוך ולהצחיק את כולם עד דמעות, ועצם נוכחותה עשתה טוב לסובביה. יושר, אמינות ונתינה אפיינו אותה אף הם. בסיום לימודיה ולפני הגיוס נסעה עם חברותיה הטובות נועה, מאיה ולוטם לספרד, שם ביקרו את אביה בסביליה וטיילו במקומות שהיא אהבה – במדריד ובמאיורקה. כן בילתה עם אימה בטיול לאתונה לפני הגיוס. לקראת הגיוס חשבה להיות מדריכת ספורט. כשקיבלה זימון לתפקיד תצפיתנית, מתוך האופטימיות שאפיינה אותה ראתה בשיבוץ זה הזדמנות פז לתרום למדינה והחליטה להתמסר לתפקיד ולעשות כל שביכולתה כדי להצליח בו. ביום 17.4.2023 התגייסה לצה"ל ומייד החלה בהכשרה למקצוע בַּקרית איסוף יבשתי (תצפיתנית) ביחידת "נשר" של חיל הגנת הגבולות. בטירונות ובקורס הצטיינה וסומנה לפיקוד, ובני משפחתה הבחינו שבתקופה זו התבגרה, התפתחה ונפתחה, וגם נהנתה. היא בלטה ביכולותיה הספורטיביות במיוחד בהגיעהּ ראשונה בין החיילות במבחני הריצה. בסיום הקורס, כמחוות הוקרה מרגשת, העניקה לה מפקדת המחלקה שלה את הכומתה שלה עצמה. מאחר שמיה הצטיינה בהכשרה, ניתנה לה הזכות לבחור שיבוץ. מתוך מסירותה ומפאת המוטיבציה הגבוהה להשפיע ולתרום, בחרה במוצב "נחל עוז", מוצב קדמי שידעה שבו תפקיד התצפיתנית מעניין ומשמעותי במיוחד. ואכן, היא הוצבה במוצב "נחל עוז" והצליחה לסיים את החפיפה כעבור זמן קצר. הודות לקסמה האישי רצו חיילות המוצב להיות בחברתה ולהכיר אותה, ועד מהרה נקלטה מבחינה חברתית ורכשה חברות טובות שהיו לה כאחיות. התצפיתניות דאגו זו לזו, העניקו תמיכה הדדית בתוך תנאי השירות הקשים שלהן ובנו לעצמן מסורות והרגלים, למשל ארוחות שבת במוצב, ארוחות במשמרות הלילה, שירים ואירועים חברתיים. "כמו כפר קטן", כדברי בת דודתה. היא הייתה שבעת רצון מהשירות הצבאי וחשה באופן יומיומי את חשיבותו של התפקיד. למשל, במשמרת ביום 25.9.2023 זיהתה חוליית מחבלים בגזרה וכך סייעה במניעת פעילות טרור. לאור זאת צפויה הייתה לקבל תעודת הצטיינות ממפקד אוגדת עזה ביום 10.10.2023. היא תכננה שלאחר מכן, בחופשתה, תיסע לבקר את אביה בספרד כדי לחגוג לו את יום הולדתו. נקבע כי בנובמבר של אותה שנה תצא לקורס פיקוד, ותקוותה הייתה לצאת לקורס קצינות בהמשך דרכה. ביום 1.10.2023 חגגה את יום הולדתה התשעה-עשר עם חברותיה מגבעתיים – נועה, מאיה ולוטם. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. מיה וכמה מחברותיה עלו בשעה ארבע לפנות בוקר למשמרת בחמ"ל של מוצב "נחל עוז", ובשש וחצי זיהו את המתקפה. למרות האירועים הקשים וסכנת החיים, קולה היציב בדיווחיה העיד על קור רוחה של מיה ועל מקצועיותה, בגרותה ומסירותה: היא דיווחה על הדחפור הפורץ את גדר הגבול ועל מחבלים רכובים על אופנועים הנכנסים לשטח ישראל. הדיווח שלה ברשת הקשר ניתן להאזנה באינטרנט. בשעה 6:40 פרצו עשרות מחבלים למוצב, וקרב התנהל בינם ובין חיילי גדוד "גדעון" של חטיבת "גולני" וכוחות נוספים שהיו במקום. במשך שעות אלה הסתגרה מיה בחמ"ל עם תצפיתניות, סמב"ציות וכמה קצינים וחיילים. "אני בטוח שהיא וחברותיה היקרות תמכו זו בזו ברגעים אלה", כתב אביה. בשעה תשע וחצי שלחה הודעה לאימה הדואגת מטלפון לא שלה: "אימא, זו מיה, אני בסדר, מוגנת בינתיים... אוהבת. מקווים שייגמר מהר". החל מהשעה 11:00 לערך ובמשך כחמישים דקות של לחימה קשה ניסו המחבלים לחדור לתוך החמ"ל ולהשתלט עליו אך נהדפו בידי לוחמים. גם כשאזלה ללוחמים התחמושת, הם הצליחו לבלום את המחבלים, ולכן אלה השליכו רימונים לתוך החמ"ל והציתו אותו. מקצת החיילים הצליחו לברוח מחלון השירותים, אחרים ובהם מיה לא הספיקו לצאת ונהרגו בחדר. טוראי מיה ויאלובו פולו נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת תשע-עשרה בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק שבגבעתיים. הותירה הורים. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת רב-טוראי. על מצבתה חקקו הוריה: "אחת ויחידה, כליל השלמות, היית כל אושרנו ועולמנו, 2004–לנצח". מיה הייתה בת מושלמת לאימה, והחברה הכי טובה שלה. הייתה כל עולמה, סיפרה האם. האב כתב: "סופה הטרגי קורע את ליבי לאלף חתיכות. אני מרגיש ריקנות גדולה עד כדי כך שהעולם נראה קטן, כי האובדן שלה מילא בכאב את עולמי ואת עולמם של רבים אחרים ... הידיעה שלא נוכל עוד לעולם לומר 'אני אוהב אותך כל כך' שוברת את הלב. מייסר להבין שהעתיד לא יביא עימו רגעים מאושרים ... אני מלא הודיה על שהייתה לנו מיה, האדם החשוב, המיוחד והנפלא ביותר שהכרתי אי פעם ... מיה, זו עם השיער המתולתל היפה, החיוך היפה ביותר בעולם, נחמדה, חברותית, מתבדחת, תומכת, נועזת, אינטליגנטית, שקדנית, חרוצה, חביבה; צעירה מלאת חיים עם כל הכוח שבעולם. היא הייתה ותמיד תהיה בת יוצאת מן הכלל וחברת אמת". כתבה חברתה נועה: "כל כך ריק לי בחיים בלעדיך. תמיד הספיקה לי החברות הקרובה שלנו, לא הייתי צריכה לרדוף אחרי אף אחד בחיים כי היה לי אותך. את היית תמיד, בכל הרגעים את היית אחותי, אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות בלעדייך ... התגלמות של שלמות הבריאה. כל חלק בך מדויק. שורטטת על ידי אלוהים בכל אחת מתכונות האופי שלך. הייתה בך מידת נתינה מדהימה, את תמיד היית פה, ולא רק בשביל הקרובים שלך ... את היית הכול בשבילי, את חצי ממני ותמיד תהיי בלב שלי, לנצח ... אני אוהבת אותך, מיהל'ה, כמו שלא אהבתי אף אחד בחיים האלה". מעיין, חברה להכשרה ולחמ"ל, כתבה: "כבר בהכשרה היית מלאת אור והפצת אותו לכל מקום שהגעת אליו. תמיד היית שמחה, והיה לך צחוק חמוד ומיוחד רק שלך. הגענו ביחד לחמ"ל, ועם כל הקושי שהיה, הצלחת להיות טובה ולעבור חפיפה ראשונה מכל הבנות בפסקל שלך". לאחר נפילתה ניתנה להוריה תעודת ההערכה ממפקד אוגדת עזה, התעודה שהייתה אמורה לקבל בטקס, ובה נכתב: "על גילוי תושייה ומקצועיות בזיהוי מחבלים במרחב קרני. בפועלך הפגנת מקצועיות ונחישות אשר אפשרו פגיעה במחבלים תוך שמירה על ביטחון כוחותינו. יישר כוח". בחודש מרץ 2024 התקיים מרוץ לזכרם של בוגרי בתי הספר התיכוניים בגבעתיים, בהם מיה. באוניברסיטה העברית בירושלים הושקה מלגה על שמה במסגרת מיזם "אחוות לוחמות" של חברת "כלל ביטוח". דפי אינטרנט הוקדשו לה באתר בית הספר "אורט קרייזמן" שבו למדה ובאתר "גיבורות ישראל", שבו הועלו תמונות לצד תולדות חייה ונסיבות נפילתה. גם ברשת "אינסטגרם" הועלה דף להנצחתה – remember_maya_villalobo, המכיל תמונות, סרטונים ודברים שנכתבו עליה. מוקירי זכרה הוציאו מדבקות ועליהן תמונתה והכיתוב: "תמיד עם החיוך הכי מושלם". כן הוצאה מדבקה עם תמונתה לצד יתר התצפיתניות שנפלו במלחמה, עם הכיתוב: "נחל עוז זה הבית".