Rotem Dushi

Staff Sgt. Rotem Dushi, 20, a fighter in the Paratroopers Brigade from Shimshit, was killed battling Hamas on October 7 in Kibbutz Kfar Aza.

His family said he was home that weekend and was called to the front line when the attack began. His father dropped him off at a pickup point near their home in the north so he could head south. His father said that Rotem texted him “to take care of [his girlfriend] Adi and not to tell her that he was heading to the south.” That was the last they heard from him.

His unit arrived first near Netiv Ha’asara, before being called to Kfar Aza, the site of some of the worst atrocities. There Rotem was shot dead while battling the Hamas terrorists who had infiltrated the kibbutz.

He was buried on October 12 in Kibbutz Hanaton. He is survived by his parents, Yaron and Dovrat, and his brother Itai, sister Hadar and girlfriend Adi Zada.

Loved ones said he was devoted to the Maccabi Tel Aviv team, and had a special love for malabi — he was even found with an unfinished punch-card for the iconic Middle Eastern dessert on his body after his death.

A volunteer with the Magen David Adom ambulance service, MDA said Rotem “loved to save lives. His friends said he was always the first to volunteer.”

Writing in Israel Hayom, his family said “Rotem was the soul of the family, the mischievous kid with the biggest heart, the funniest, when you were with him there was no room for sadness.”

“Rotem loved life, loved Maccabi Tel Aviv, loved music,” they said. “Anywhere he went he would enter with the most perfect smile into the hearts of everyone. Rotem was the beating heart of every group, the heart of all of us.”

His girlfriend Adi wrote in Ynet: “Rotem, you are the strongest, bravest and kindest-hearted person I’ve ever met… your personal charm, your grace, your beauty, your joy will accompany me forever! Your kind eyes and the most captivating smile in the world are etched into my memory.”

Rotem’s father, Yaron, told a local news site, “Rotem was the joy of the house, he was known in the whole [Jezreel] Valley, everywhere he went he touched people.”

Yaron said that Rotem loved Maccabi Tel Aviv so much that he was always trying to time his army breaks so he could attend games.

“His joy for life was contagious, he connected with people in a minute. He was liked by all and you could never be angry at him. He was funny, mischievous and did pranks… he had a smile that melted everyone,” his father added. Rotem “was so proud to be a combat soldier, he was always the first for everything. The first to charge ahead, the first for everything in his friend group.”

His plan after the army, Yaron said, “was to enjoy life. That’s what he would tell his friends… 20 years he enjoyed life but it wasn’t enough, and 20 years we enjoyed him and that wasn’t enough either.”

בנם של דברת וירון. נולד ביום כ"ה בניסן תשס"ג (27.4.2003) ביישוב שמשית בגליל התחתון. אח לאיתי, הבכור, ולהדר, הצעירה ממנו. רותם גדל והתחנך ביישוב שמשית. בן אהוב על הוריו ואחיו. ילד מלא אור, שמחת חיים, טוב לב ואהבת אדם. תמיד ראשון לעזור לזולת, לתת עצה טובה, חיוך וחיבוק. בכל מקום אסף חברים קרובים שאהבו אותו, ביקשו את חברתו וראו בו "הלב הפועם של החבורה". בעל חוש הומור נפלא וכישרון להצחיק את כולם וליצור אווירה נעימה. שובב, פעלתן, חובב הרפתקאות ואתגרים, "קונדסון על מלא", לדברי הוריו. רותם נהנה להאזין למוזיקה, אהב לרקוד ולהשתתף במסיבות. אין מסיבה בעמק יזרעאל שלא רקד בה, אמרו מכריו. למד בבית הספר "העמק המערבי" בקיבוץ יפעת, במגמת תיאטרון, שם הביא לידי ביטוי את החוש התיאטרלי והקומי שלו כששיחק בהצגות ובמערכונים. במסיבת סיום לימודיו בתיכון גילם בכישרון רב את דמותו של נהג המונית מהתוכנית "ארץ נהדרת", וגרם לקהל להתגלגל מצחוק. היה חניך בתנועת הנוער "בני המושבים" ונהנה מהפעילויות ומהטיולים. אוהד נלהב של קבוצת "מכבי תל אביב" בכדורגל, והשתדל לא להחמיץ אף משחק של הקבוצה. נהג לומר בחיוך, "אני מכבי (תל אביב)... מי אתם בכלל!" התנדב בסניף מגן-דוד-אדום (מד"א) במקום מגוריו, שם מימש את נטיית ליבו להירתם לכל מי שנזקק לסיוע. ביום 16.12.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 890 ("אפעה") של חטיבת הצנחנים. בתום המסלול ומסע הכומתה שובץ בתפקיד לוחם בחפ"ק (חבורת פיקוד קדמית) של מפקד החטיבה. במהלך שירותו הכיר את עדי והם הפכו לזוג אוהב. החיוך שהאיר את פניו בכל פעם שפגש אותה, העיד כי היה מאוהב ומאושר. ביום שישי, 6 באוקטובר 2023, שהה בביתו בחופשת סוף שבוע ויצא לבלות במסיבה שנמשכה עד ארבע לפנות בוקר. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. רותם נקרא בבהילות מביתו באותו בוקר, ואביו הסיע אותו למקום מפגש, שבו חבר לשני לוחמים בדרכם לחפ"ק מפקד חטיבת הצנחנים. כתב האב: "בשבת בבוקר הוקפצת, לקחתי אותך לבסיס אליקים, ונפרדנו בחיבוק חזק ונשיקה. אמרתי לך, 'תשמור על עצמך'. כשצעדת לכיוון הג'יפ, הסתובבת אליי, חייכת, עשית לי סימן של לב ושלחת נשיקה". בצומת שער הנגב נקלעו רותם וחבריו לקרב יריות קשה עם מחבלי חמאס. הם צלחו אותו ונקראו לסייע בקיבוץ כפר עזה, אך בדרכם נחלצו לעזרת הכוחות בשטח, באזור אנדרטת "חץ שחור" שליד מושב נתיב העשרה, והשתתפו בקרב יריות נוסף. בד בבד נשמעו הקריאות לסיוע מיידי לאזרחים בכפר עזה, והם המשיכו בנסיעה. רותם ואחד הלוחמים נכנסו בשער הראשי של הקיבוץ, בלוויית כוח מאולתר של לוחמים, ונקלעו מייד לקרב יריות עם מחבלים שארבו להם. רימונים הושלכו לעבר הכוח, אך לא פגעו בו. רותם הסתער על המטרה, רץ קדימה, וחיסל כמה מחבלים. הוא נלחם בגבורה עד שנפגע ממחבלים שהסתתרו בין השיחים ונהרג במקום. סמל רותם דושי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ חנתון בגליל התחתון. הותיר הורים, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון. ללוויה הגיעו מאות בני משפחה וחברים. כמו כן השתתפו בה נציגי קבוצת מכבי תל אביב ואוהדים, שהביאו איתם צעיף של הקבוצה, בצבע צהוב-כחול, שאיתו הצטלם רותם במהלך מסע הכומתה שלו. נציגי קיבוץ כפר עזה ביקרו את בית המשפחה כדי להוקיר את רותם שנלחם, הציל אזרחים ומנע קורבנות נוספים, וכדי להכיר את סיפור חייו, מתוך שותפות של צער וכאב. ספד לו אביו: "רותם, קשה להכיל את זה. אנחנו לא מאמינים שלא תגיע בסופ"ש ותאיר את הבית. יש את החיים לפני רותם, ויש אחרי. היית רק בן עשרים... זהו, עכשיו הכול יהיה אחרת. קשה לעכל, מסרבים להאמין. הלב שלי נקרע לשניים, הלב שלי מרים ידיים. כבר מועד, לא עומד על הרגליים. ורק אתה מבין איך לגשת ללב שלי, משכך כל כאב שבי, מרפא את הלב. רק אני מול ים שלם ולב שבור. רותם, אולי זה עוד מעשה קונדס שלך, ותכף תיכנס ותגיד שלום, 'עבדתי עליכם'?" ספד אחיו, איתי: "רותם, תודה על עשרים השנים הכי טובות בחיים שלי. תודה שהפכת אותי לאח בפעם הראשונה. תודה שהיית נוכח בחיים שלי. עכשיו אתה מצטרף למלאכים שלנו שבשמיים: דוד חיים, פאפא שלמה, סבא יורם וסבתא פרידה האהובים שלנו! רותם, תבטיח לי שתשמור עלינו מלמעלה, ואני מבטיח לך שאשמור על אבא, אימא והדר. מבטיח שנהיה מאוחדים וחזקים בשבילך. רותם, בחיים שלי לא דמיינתי סיטואציה שאני אצטרך לקבור אותך בגיל עשרים, כשכל חייך לפניך". ספדה אחותו, הדר: "רותם, לא מאמינה שאני חושבת עליך בלשון עבר. קשה לי לעכל את זה. אתה היית הבן אדם הכי שמח מצחיק ומלאך שהכרתי. מרגע שהקפיצו אותך עד הרגע שהודיעו לנו את הבשורה, כל הזמן דאגתי לך ושלחתי לך הודעות שלצערי לא הספקת לקרוא. ברגע שהודיעו לנו, לא הצלחתי להגיב, פשוט קפאתי במקום. התפללתי כל הזמן שזה חלום, ופתאום תדפוק בדלת ותגיד את השלום השמח הזה שלך, שתמיד העלה לנו חיוך על הפנים. לא מאמינה שמחמישה במשפחה הפכנו לארבעה, ושמשלושה אחים הפכנו לשניים. אני מתגעגעת ואוהבת אותך מאוד". כתבה עדי, בת זוגו: "רותם שלי, אהוב ליבי, החבר הכי טוב שלי בעולם. זכיתי לאהוב בן אדם שפוגשים פעם בחיים. זכיתי להיות האהבה הראשונה שלך. רותם דושי, תודה שהיית אהבת חיי. תודה שלימדת אותי מהי אהבה אמיתית. אהבת אמת! תודה שסירקת אותי בכל פעם שלא היה לי כוח, שלמדת לעשות לי קוקו וצמה. תודה על כל התקופות והרגעים הבלתי נשכחים איתך. רותם, אתה הבן אדם הכי חזק, אמיץ וטוב לב שאי פעם הכרתי. היית גבר שבגברים, נשמה טהורה שלי. המוח עוד לא מעכל שאתה כבר לא פה. הלב שלי נשבר לשניים. הקסם האישי, החן, היופי ושמחת החיים שלך ילוו אותי לעד! העיניים הטובות שלך והחיוך הכי כובש בעולם חרוטים לי בזיכרון". ספדה דודתו, מעיין: "כשאמרו שאתה שובב מדי, אני אמרתי שאתה הילד הכי שמח ומצחיק, וייעדתי אותך לגדולות. אז אכן הגעת לגדולות, אתה גיבור. ביקשתי ממך בתחילת דרכך הצבאית, 'רותמי, חיים של דודה, חזרה נעימה ובטוחה לשגרה שלך. מבקשת שתשמור על עצמך כמה שניתן. לא חובה לרוץ קדימה בכל משימה. נאהב אותך בכל מקרה. אוהבת אותך ומברכת שתחזור בריא ושלם הביתה'. אמרת: 'תודה רבה, מעייני, אוהב ומעריך מאוד. אשמור על עצמי כמה שיותר וגם על המדינה'. אבל אתה שמרת על המדינה לפני ששמרת על עצמך". כתב איתי (שוורצי), חבר ילדות: "אני זכיתי. זכיתי לקבל אח. אח שלא נולד לאותם הורים. אח שאהבתי יותר מכול. אח שהצחיק אותי, אח שחיבק אותי, אבל גם לפעמים דאג להציק. אח שאיתו חוויתי כל רובד של חיי מאז שאני זוכר את עצמי, אח שהיה הלב של החבורה, שגם היא הפכה למשפחה. אני חושב שאנצל את ההזדמנות פשוט לומר לך תודה. תודה על כל מה שהיית בשבילנו. תודה על החיוך שלך שהחדיר אור ללבבות של כולם. תודה על הדאגה התמידית שהפגנת כלפינו. תודה על השיעורים שלימדת אותנו. תודה על השנים שעברת איתנו. תודה עליך. אז דושי, החיים לא ממשיכים. הם עוצרים. ואז מתחילים מחדש, אחרת. אני מבטיח לך בשם כולנו – אנחנו נמשיך את דרכך בכל עת ובכל דרך, עם חיוך ענק, כמו שהיית מצפה מאיתנו". לזכרו של רותם נתרם אמבולנס לתחנת מד"א שבה התנדב, במקום מגוריו ביישוב שמשית. ב-27.4.2024, יום הולדתו העשרים ואחת של רותם, ערכו משפחתו וחבריו טורניר כדורגל לזכרו במגרשי הספורט של כפר הנוער ויצו נהלל, בהשתתפות קהל של אלף איש. בטורניר התחרו עשרים וארבע קבוצות מעמק יזרעאל, ובאחת מהן שיחק אחיו של רותם, איתי. לרגל הטורניר הוכנו מאות חולצות לזכר רותם, ועליהן הכיתוב: "בעוז, בענווה ובחיוך". חבריו של רותם הפיצו כובעים שהמילים "לזכרו של רותם דושי" רקומות עליהם, והפיקו מדבקות שעליהן מוטבעות תמונתו והמילים "תמיד עם החיוך הכי מושלם", שאפיינו אותו. המדבקות הוצמדו למכוניות בארץ ובעולם – בניו יורק, תאילנד, סרי לנקה, בודפשט, מדריד ועוד. בחנוכה הוכנו חנוכיות רבות שעליהן מתנוססת תמונתו של רותם, להפצת האור שהקרין. הצגה לזכרו הועלתה בבית הספר "העמק המערבי" בקיבוץ יפעת, שבו למד. איתי, אחיו, קעקע על גופו תמונה שלו עם רותם ומתחתיהם הכיתוב "לנצח אחי". דף הנצחה לרותם, remember_rotem_dushi, הוקם באתר אינסטגרם. דף לזכרו הוקם גם באתר remember.bio. כתבו בני משפחתו: "אנו נמשיך לשמוח, לשמח, להצחיק, והכי חשוב – תמיד להושיט יד ולעזור. הלב הענק והחיוך של רותם לא ימושו מליבנו לעולם ועד".