Yaron Victor Shahar

בנם של אסתר ומאיר. נולד ביום ב' באייר תשל"ב (16.4.1972) בקיבוץ רעים. אח ללילך ולירן. ירון גדל בקיבוץ רעים שבחבל אשכול, במערב הנגב הצפוני. התחנך במוסדות הלימוד האזוריים. ירון היה מצחיק, מוכשר וחכם, שמר תמיד על רוח אופטימית ואהב את החיים. מילדות אהד את קבוצת הכדורגל "הפועל תל אביב". הוא עקב אחר משחקיה של הקבוצה וכל שיחה איתו נפתחה בניתוח מצבה. בכל פעם שעבר ליד אוהדי הפועל בקיבוץ היה מניף את ידיו בתנועת הפטיש והמגל, סמל הקבוצה. אחרי שירות צבאי קרבי שב לקיבוץ. הוא נישא לעינת, בת קיבוץ ניר יצחק שבנגב המערבי, גובל בדרום רצועת עזה, והם בנו את ביתם בניר יצחק. במרוצת השנים נולדו להם שלוש בנות: זוהר, ענבר ואופיר. משפחתו הייתה הדבר היקר ביותר לליבו, והוא תואר כבן זוג ואב רגיש ואוהב. ירון היה חבר פעיל בקיבוץ ניר יצחק, בשנת 2021 מונה לתפקיד רכז הביטחון השוטף (רבש"צ) של הקיבוץ. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. באותה השבת ירון היה בביתו. לאחר מטח הרקטות הראשון הוא הקפיץ את כיתת הכוננות שתחת פיקודו והם יצאו לסריקות ברחבי הקיבוץ, מתוך תחושת מחויבות ושליחות להגן על קהילת הקיבוץ ועל משפחותיהם. בשעה תשע עשרים וחמש ירון הגיע לשער הקיבוץ כדי לסייע בקרב נגד מחבלים שניסו לחדור פנימה. לאחר כחצי שעה של קרב קשה הצליחו חברי כיתת הכוננות להדוף את המחבלים, אך במהלך הקרב ירון נהרג. רב-סמל ראשון ירון ויקטור שחר נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן חמישים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בניר יצחק. הותיר אחריו אישה, שלוש ילדות, אב, אחות ואח. כתבה בתו זוהר: "אבוש, אני מתגעגעת אליך ברמות מטורפות. אתה אפילו לא יכול לתאר כמה. אתה לא מבין כמה קשה בלעדיך. בלי הצחוק שלך, החיוך שלך, הבדיחות, החידות, המוזיקה, הנסיעות, הספורט. כל כך הרבה דברים שפשוט אי אפשר בלעדיך. זוכר שרצינו לטוס להופעה של בילי אייליש (אני רציתי ואתה זרמת) ואז לאיזה משחק כדורגל או משהו? אבל עכשיו אני לא יכולה לשמוע אותה בלעדיך, או את אמינם, שאתה הכרת לי ... אבא, אני מתגעגעת אליך. אין יום שעובר ואני לא חושבת עליך ועל מה היית עושה או אומר אם היית פה איתי. אין יום שאני לא חושבת על מה שעבר עליך שם באותו יום, על כמה הצלת אותנו ואת כולם. אתה הגיבור שלי, אין ספק. אתה החבר הכי טוב שלי, האבא הכי טוב שאפשר לבקש. זכיתי לארבע-עשרה שנים מושלמות, וחבל ושלא יותר".