Roi Nahary

Cpt. Roi Nahary, 23, an officer in the Paratroopers Brigade, from Moshav Ora, just outside of Jerusalem, was wounded while battling Hamas terrorists in Kibbutz Kfar Aza on October 7 , and died of his wounds two days later.

He was buried on October 13 on Mount Herzl in Jerusalem.

He is survived by his parents, Iris and Ronen, his twin brother Bar, and his younger siblings Rotem and Omer.

He studied at Jerusalem’s Boyer School, and, determined to enlist in a combat unit, underwent surgery for a sports injury, which involved a long rehabilitation.

According to Hebrew media, his family donated five of his organs, each of which was transplanted into a different patient, believing that this would have been his wish.

Nahari’s mother Iris issued a statement describing her son as an “esteemed officer,” who was “handsome and brave in every way.”

His little brother, Omer, wrote that two months after his death, “I am still waiting. Still waiting for you to come home and say it was a mistake and that it was somebody else. Waiting for one more basketball game with you, one more time we work out together, one more time I’ll see you come home from the army after a month.”

“I always thought we were the four perfect siblings,” he said. “Your eyes would fill with pride every time one of the names of your siblings came up in conversation. The pride I had in being part of this foursome, the unique connection we all had despite the age gaps, the promising future the four of us had together, all the experiences we were supposed to still have. Each of us filled a part of that foursome, four of us together. Now we are three.”

Roi’s younger sister, Rotem, wrote online about “20 years of being privileged to live beside you. My heart refuses to believe that you won’t be here any longer. You always defended me and protected me, I was always your little sister and you my big brother. Everywhere I went I shouted your name with pride… Conversations with you gave me strength and a hug from you filled me up.”

“Nothing prepared me for the understanding that you won’t be at my wedding, I won’t see your face anymore and your perfect smile. My heart is shattered into a thousand pieces, everywhere I go reminds me of you. If you were by my side now… I would tell you that you were the best brother I could ask for, and I had the privilege of being your sister,” she wrote.

Marking 30 days since he was killed, his family gathered at his graveside in Jerusalem to unveil his headstone.

“At the start, we were two, and now I am one,” his twin brother Bar said at the memorial service. “We walked together, hand in hand, with a lot of faith in our path,” he said.

“Justice. Is it just that you are not with me? That you were taken from me? Is it just that you have only a past and no future? Is it just that you will never get to stroke the hair of your children? To embrace and adopt my family as your own family? To celebrate with you, to live with you and to die with you?” Bar said at his twin’s graveside.

“Is it just that I wasn’t there then to protect you?” he continued. “How, out of everyone, was it you? And how out of everyone was it me?” He noted that their “love for the State of Israel is endless… Roi is missed, he has been missed already for a month and he will be missed my entire life.”

“I remember us as two little kids, two chicks, with little and strong hands and legs, running in tall grass, climbing hills, one with brown eyes and the other with curls. A duo… speaking in a language all our own, seeing the world through our eyes. I will remember us loving, growing up, laughing, being angry, leaving, returning, forgiving. I remember the connection we had — only us and nobody else… because you are me and I am you,” he said. “At the start, we were two. And now I am left as one.”

בנם הבכור של איריס חנה ורונן. נולד ביום כ"א בניסן תש"ס (26.4.2000) בבית חולים "הדסה" בירושלים. אח תאום לבר, ושניהם אחים גדולים לרותם ועומר. רועי גדל במושב אורה שליד ירושלים. למד בירושלים, בבית הספר היסודי "עין כרם" ובבית הספר התיכון "בויאר". גדל במשפחה חמה ומלוכדת עם הרבה אהבה, אנרגיות טובות ושמחת חיים. המשפחה הייתה ערך עליון עבור רועי והאחדות המשפחתית הייתה חשובה לו מכול. בנוסף לקשר המשפחתי ההדוק עם הוריו ואחיו, הצטיין בקשרים חברתיים ענפים. היה ילד צנוע, חכם ורגיש, בעל חוש הומור ושמחת חיים. חבר אמת ואכפתי, שתמיד ראה את טובתו של האחר לפני טובתו שלו ועזר לכולם. בזכות זאת היה אהוב מאוד על חבריו ועל הסובבים אותו. התאפיין מגיל צעיר בכריזמטיות ובכושר מנהיגות, יחד עם חוש אחריות מפותח. רועי אהב ספורט והיה שחקן כדורסל מוכשר. הוא החל להתאמן כבר בילדות בנבחרת הקט-סל ובנערותו שיחק בקבוצת "הפועל ירושלים" וסומן כאחת ההבטחות של המועדון. כמו כן היה קפטן נבחרת הכדורסל של בית הספר. הוא חונך ברוח ערכי הציונות ואהבת המולדת. לכן ויתר על קריירת כדורסל ובחר להתגייס לשירות קרבי. לאחר סיום התיכון עבר בהצלחה את הגיבוש לצנחנים, אך בשל בעיה בכתף נאלץ לעבור ניתוח והורד לו הפרופיל הרפואי. אולם רועי לא ויתר ועשה הכול כדי להיות חייל קרבי. במשך כשנה עבר תהליך שיקום, ובסופו הועלה הפרופיל. ביום 8.8.2019 התגייס לצה"ל ושירת בגדוד 202 של הצנחנים. הוא יצא לקורס מפקדי כיתות ולאחר מכן לקורס קצינים, שאותו סיים בהצטיינות. השירות הצבאי חיזק מאוד את הקשר של רועי עם בר, אחיו התאום, ששירת גם הוא בגדוד 202. הם התייעצו זה עם זה ודאגו האחד לאחר. גם בצבא באו לידי ביטוי תכונותיו של רועי – הוא היה רגיש וקשוב לחיילים והוביל את הצוות שלו על פי הערכים שהאמין בהם. חייליו העריכו אותו והעריצו אותו. הם ראו בו מפקד שהוא גם אבא, חבר ואף פסיכולוג. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. בשבת רועי והצוות היו במוצב ביישוב צור הדסה. כשהחלו להגיע הידיעות מהדרום רועי הבין מהר מאוד את המצב. הוא מיהר להעיר את חייליו והאיץ בהם להתארגן בזריזות באומרו "יאללה, רוצו, אנשים נהרגים שם". בשמונה בבוקר יצא עם הצוות שלו לכיוון יישובי עוטף עזה. התחנה הראשונה שאליה הגיעו הייתה שדרות. משהסתבר שלא היה צורך בהם שם הצוות נשלח לחוף זיקים, וכשפינו מהחוף שני דייגים פצועים וכמה חיילים נחשפו לממדי ההרג. לאחר מכן נסעו לקיבוץ כפר עזה, ומשעות הצוהריים נלחמו בעוז במחבלים וחילצו עשרות משפחות מבתיהן. בשעת לילה נתקלו באחד הבתים במארב של מחבלים. כמו בבתים הקודמים, גם בבית זה רועי לא חשש והיה הראשון להיכנס. הוא נפגע כשמחבלים ירו על הכוח אש תופת מנשק קל ורימונים נזרקו עליהם. למרות הפגיעה רועי הצליח להתפנות באופן עצמאי לרכב. הוא נפגע בלסת ולא הצליח לדבר, אך הרים אגרוף כדי לסמן לחייליו להמשיך להילחם ולהישאר מאוחדים. לאחר מכן הובהל לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע, שם מצבו הידרדר והתברר כי נגרם לו נזק מוחי בלתי הפיך. כעבור יומיים מת מפצעיו. סגן רועי נהרי נפל בקרב ביום כ"ה בתשרי תשפ"ד (9.10.2023). בן עשרים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן. משפחתו של רועי החליטה לתרום את איבריו, שהצילו חמישה אנשים. מחלקת הנוער של הפועל ירושלים בכדורסל החליטה לקרוא לאחת מקבוצות הנוער על שמו של רועי. שמה החדש של הקבוצה באיגוד הכדורסל הוא "הפועל רועי ירושלים". חברתו ללימודים שחר יעקב כתבה יחד עם המלחין יובל בן דוד שיר לזכרו בשם "אתה איתי כאן". השיר בביצועה ניתן להאזנה באתר "יוטיוב", הוא גם בוצע בטקס זיכרון בבית הספר "בויאר" שבו רועי למד. מתוך השיר:

"לא זה לא הגיוני, החצי שלי אהוב ליבי, היית השמש שלנו רועי, עכשיו הכול אפור אצלי.
למה טעו בגורל שלך, חלמנו על נצח אז איפה אתה, שמרתי לך מקום לידי, כשאבא מקדש בלילה בשישי.
ואתה נפש תאומה שלי, השארת נפש יתומה, כל שיר ומנגינה מזכירים אותך.
הלב השבור שלי מחכה לסימן, לעוד זיכרון שלא עוזב עם הזמן, מלאך שלי, אתה איתי כאן".

לזכרו הוקם עמוד הנצחה באינסטגרם, "זוכרים את רועי" (remember_roi).