Yehsaayahu Van-Frank

בן שמחה ודינה. נולד בחמישה-עשר בשבט תש"ט (14.2.1949) בחדרה. למד בבית הספר "תחכמוני" בחדרה. אחרי שסיים את הלימודים היסודיים המשיך ישעיהו ללמוד בבית הספר התיכון שבכפר בתיה ליד רעננה. במוסד "נעורים" שבכפר ויתקין למד, בקורס טכני, הפעלת כלים מכניים-הנדסיים. היה חבר בתנועת "בני עקיבא". בבית הספר התיכון השתתף בצעדות הגדנ"ע. הוא אהב מאוד לטפל בבעלי חיים והרבה לטייל בארץ, כי הטבע היה אהוב עליו מאוד. הוא לחם בעקשנות נגד אי צדק שנעשה לכל אדם, לעצמו או לזולתו, אך דרך הלחימה שלו הייתה מיוחדת במינה: הוא הסביר - ובדברי נועם שכנע את שומעיו. הקשר שלו עם ביתו היה הדוק ביותר. יושרו ונאמנותו היו ללא דופי ולא היה קץ למסירותו לבני משפחתו. אמנם לא תמיד הזדהו דעותיו ומעשיו עם אלה של בני הבית, אך כשרונו לוותר מצד אחד וכוח השכנוע שלו מצד שני, היו כה רבים שהחיים בבית התנהלו בשלווה ובהבנה. היה קשור לעמו ולארצו וגאה כי יליד הארץ הוא: הוא לא הבין כיצד יכול יהודי לחיות מחוץ למדינת ישראל. שנתיים לפני גיוסו הצטרף לצופי אש (שעל ידי מכבי האש בחדרה). באוגוסט 1967 גויס לצה"ל. הוא שירת כמפעיל ציוד טכני והנדסי והצטיין כבעל מקצוע מעולה וחבר למופת. יחסו לאדם באשר הוא אדם היה מתכונותיו הנפלאות. הוא ריחם על הפלחים הערבים ועל החיילים המצריים והיה סבור כי ראויים הם לסיוע מבחינה סוציאלית והומנית, אך בטרם גמר את שירות החובה שלו נפצע בקרב באזור תעלת סואץ (פורט תאופיק). בשכבו בבית החולים היה מדבר והוזה בחום גבוה, ואביו סיפר, כי דבריו היו על הצלת יהודים מן הגולה והבאתם למולדת, כיהדבר היה חשוב מאוד לישעיהו. ביום כ"ט בתמוז תשכ"ט (15.7.1969), כעבור חמישה חדשים בערך, מת מפצעיו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בחדרה. המחנכת שלו בבית הספר "תחכמוני" כתבה עליו כי "לרוב היה חיוך ביישני נסוך על שפתיו. - - גם חיוך של תרעומת היה, כאשר חרה לו היטב. אך היה זה חיוך של תוכחה בעיניים. - - לעתים קרובות היה לו חיוך של תום לב שנסך בו חום ואהבה. גם חיוך של אושר היה לו וכאשר שמח בהצלחתו, או בהצלחת עמיתיו, היה חיוך רחב מתפשט והולך ועובר אליך וכופה גם עליך את החיוך ועיני התכלת זהרו באורן של שבע השמשות. גם חיוך של עצב ותוגה היה לו - - ואף חיוך של אהבה, של קבלת פני הבא, חיוך של בקשה ושל הכרת תודה לאלה שטיפלו בו. חיוך לידיד ולחברה, אשר בפניהם ראה את החרדה לשלומו - וחיוך של דאגה לאחרים בשכבו שסוע וכואב. 'אולי תנוחי מעט שם בכורסא הנוחה ממול: את נראית עייפה.. . ' כך לחש לי באחד הימים. כל מי שהכיר אותו, כל אשר היה קרוב אליו, ישא וינצור בקרבו את חיוכיו הצעירים, הרעננים ומשיבי הנפש". לאחר נפילתו יצא לאור קונטרס לזכרו - נר נשמה לישעיהו - ועליו רשום כינויו "ששה".