Yehuda Hamami

יהודה, בן נעמי ושלום, נולד ביום כ"ז בכסלו תשי"ג (15.12.1952) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "תורת-משה" בשכונת-התקוה, מקום שם התגוררה משפחתו. אחרי-כן סיים את לימודיו בישיבה בעכו ובישיבה התיכונית "עזתה" באשקלון, שם למד שלוש שנים. יהודה היה טוב לב ונעים הליכות. הוא היה חבר מסור ונאמן והיה מוכן לסייע לחבר בכל עת ואפילו היה הדבר כרוך בקשיים או באי-נוחות. הוא היה אדם ישר דרך ורודף צדק ואמת, נהג ברוח ערכי המסורת היהודית שעל-פיה גדל וחונך. הוא אהב את לימודיו ואחרי יום לימודים בבית-הספר הוסיף ולמד בבית בעיקר לימודי קודש. היו ליהודה שאיפות רבות וגם רצון עז להשיגן. הוא לא נרתע מפני מכשולים והצליח להתגבר עליהם בזכות רצינותו הרבה, שקדנותו וגישתו היסודית והבוגרת לכל בעיה. צעיר נמרץ היה ושנא את הבטלה. לאחר שסיים את לימודיו עבד כנגר וכצבעי במקומות שונים. גם בעת שהיה בא הביתה לחופשות מהשירות הצבאי, היה מקדיש את רוב הזמן לעבודה כדי לסייע בפרנסת המשפחה. יהודה היה ידוע בצניעותו הרבה, שלעתים הגיעה עד כדי ביישנות. הוא אהב לקרוא ובעיקר קרא ספרות צבאית, שעסקה במלחמות הגבורה של עם ישראל. כמו כן היה חובב ספורט והצטיין בעיקר בהליכה למרחקים ארוכים. הוא השתתף בצעדת שלושת הימים בהרי ירושלים ובצעדת אשקלון. יהודה גויס לצה"ל בתחילת מאי 1971 והתנדב לחטיבת חיל-הרגלים "גולני". לאחר סיום הטירונות עבר קורס חבלנים גדודיים ונשלח לגדוד "הבוקעים הראשון". הוא שאף להצליח בשירותו הצבאי ועל כן השקיע מאמצים רבים במילוי תפקידו. הוא היה חייל מסור ונאמן, והקפיד לבצע בדייקנות ובשלמות את כל המשימות שהוטלו עליו. הוא הצליח להתגבר על קשיי האימונים והפעילות המבצעית והקדיש גם מזמנו החופשי כדי ללמוד ולשנן את החומר של הקורס. יחד עם זאת מיעט לספר על מעשיו בצבא, הגם שהיה גאה מאוד ביחידתו ובחטיבתו. במלחמת יום-הכיפורים השתתפו לוחמי גדוד "הבוקעים הראשון" של חטיבת "גולני" בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת הגולן. בקרב נגד כוח סורי שהתחולל ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), באזור הכפר נפח, נפגע יהודה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הזיתים בירושלים. השאיר אחריו הורים, חמש אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הגדוד שלו: "הקרבות בימים הראשונים היו קרבות קשים נגד אויב עדיף, שיצא להשמידנו וכזה היה הקרב עם כוח המחבלים. בנכם, שנפל בקרב זה, לחם יחד עם חבריו כפי שנלחם מי שיודע למען מה הוא נלחם, באומץ, בגבורה, במסירות ובהקרבה. לא ננסה כי לא נוכל לנחמכם על אובדן בנכם, למרות שגם לנו, חבריו בגדוד "הבוקעים הראשון", יש הרגשה של אובדן בן לוחם, הרגשה המלווה בהרגשת כבוד לנו, שזכינו שבנכם נלחם בשורותינו". הוריו תרמו לזכרו ספר-תורה לבית-כנסת בשכונת-התקוה; אחיו קרא את שם בנו שנולד לו - יהודה.