אורן שטרן

Oren Stern, 49, from Netiv Ha’asara, was killed on October 7 battling the Hamas invasion of the town near Gaza.

As a member of the community’s local security squad, he was posthumously recognized as a fallen soldier with the rank of major in the reserves.

Oren set out that morning with his friend and neighbor, Danny Vovk, to fend off the Hamas attack. The pair fought — outnumbered and outarmed — against the invaders until they were both killed.

Oren’s body was not identified for more than 10 days. His funeral was held in Ge’a on October 19, and he was buried in Netiv Ha’asara. He is survived by his parents, Tova and Moshe, and his brother Eyal.

Born and raised in Moshav Ge’a near Ashkelon, Oren worked for the Rav Bariach lock company, and was a well-known and active community member in Netiv Ha’asara. He loved to surf and play basketball, even tried his hand at kayaking and skiing, and was a doting uncle to his nieces and nephews. During his military service, he served as a combat engineer and later studied engineering at the Sapir Academic College in Sderot.

His childhood friend, Keren Madmoni, wrote on Facebook of their memories together in high school, where “you were the Ashkenazi hottie, a gentleman on the one hand, intelligent, wise” who pursued the hardest track in every class “without any effort… and on the other hand a prankster, who ran with the rough and tough and funny crowd.”

“You were beautiful both inside and out, taking care of everyone, if they’d get in fights you were always there to back them up,” she added. “Always supporting and cheering on — you’d go to Zikim with your tractors. Wow, how much nonsense you got up to, how much basketball you played, how many trips you went on, how many injuries, and thankfully they were moderate.”

“You were different from me,” Keren added, “quiet, noble, modest, I appreciated you for your concern, your integrity, your diligence, your realness — you were never about impressing anyone.”

His sister-in-law, Mali, wrote on Facebook that “it’s not logical, it simply can’t be that we won’t see you again. You were so filled with only good, full of endless generosity, a man who didn’t know how to say no!”

“A good man, modest, the salt of the earth with an eternal bashful smile,” she continued. “I want to thank you for who you were to Eyal, to my children, to me — the beloved uncle, the funny guy who was always caring and present, and also in your death you cared for others and not yourself.”

“You and Danny saved the neighborhood, you were always together, even in your bitter death,” she added. “You will be missed in every moment of our lives… You’ll stay forever in our hearts and we will always talk and speak about you.”

בנם הבכור של טובה ומשה. נולד ביום ה' באייר תשל"ד (27.4.1974) במושב גיאה. אח לאייל. גדל במושב גיאה שליד אשקלון, למד בבית הספר היסודי "ניצן" שבקיבוץ ניצנים ובבית הספר החקלאי "כפר סילבר" הסמוך לאשקלון. עם סיום לימודיו בבית הספר התיכון התגייס לצה"ל ושירת בחיל ההנדסה. הוא סיים בהצלחה את מסלול ההכשרה ובהמשך יצא לקורס קצינים. היה לוחם, קצין ומפקד מקצועי ומוערך. לאחר שחרורו משירות סדיר המשיך לשרת במילואים בפלוגת החבלה וההנדסה (פלחה"ן) של חיל ההנדסה הקרבית. אורן למד לימודי הנדסת אלקטרוניקה והוכשר כמהנדס אלקטרוניקה ובקרה. מאז שנת 2014 עבד כמהנדס אלקטרוניקה בחברת "די אר יוטילייט", ותואר על ידי חבריו לעבודה כ"חבר אהוב, מקצוען, והראשון לעזור בכל דבר". הוא היה אדם שמח וחיובי. הוא אהב את החיים, תמיד חייך והיה נכון לעזור בכל עת. הפיץ אור בכל מקום שאליו הגיע, ובזכות השילוב הנדיר של חוכמה, נחישות ומנהיגות שקטה וצנועה – היה אהוב על כולם. אף פעם לא חיפש את אור הזרקורים, אבל תמיד היה שם – נוכח, תומך ועושה את מה שצריך מאחורי הקלעים. אורן היה קשור במיוחד לאחיו אייל. מאז ילדותם בילו יחד וחלקו חברים ותחביבים משותפים. כשבגרו עברו שניהם לגור במושב נתיב העשרה שבצפון הנגב, סמוך לגבול עם עזה. הם גרו דלת מול דלת ובסוף כל יום ישבו יחד במרפסת ושתו בירה. הם נהגו לטייל יחד, לשחק כדורסל ולגלוש, ופיתחו תחביבים נוספים משותפים. אורן היה רווק, והילדים של אחיו היו כמו ילדיו שלו. הוא אהב לבלות איתם ולימד אותם לגלוש. אחייניו ראו בו אב שני והעניקו לו שם חיבה – "מוקיס". אורן ואייל, חובבי בירה ויין, החליטו להגשים חלום ולהקים יקב. במאי 2023 הם שתלו את הגפנים הראשונות בנתיב העשרה וכבר חלמו על היין שיפיקו בעתיד מפרי עמלם. כדי לא להמתין עד אז רכשו בינתיים ענבים, ובספטמבר חנכו את היקב והחלו בייצור היין הראשון. אורן היה מפקד כיתת הכוננות בנתיב העשרה. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. באותו בוקר בשעה שש וארבעים יצא אורן, מפקד כיתת הכוננות, מביתו והצטרף אל התושבים שיצאו להדוף את המחבלים. בעת שרדפו אחרי המחבל שניסה להיכנס לבתים, מחבל נוסף שחיכה להם מאחורי הבית הסמוך פתח עליהם באש ממקום מסתור ואחרי קרב ארוך, הצליח להכריע את אורן. רב-סרן אורן שטרן נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן ארבעים ותשע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בנתיב העשרה. הותיר אחריו הורים ואח. כתבה גיסתו מלי: "אורן, במותך שמרת על נתיב העשרה. גיסי האהוב, האח היחיד של אייל, הלב מרוסק, כואב ומתעקש לא להאמין. עברו יומיים מהבשורה הרעה, אנחנו על אוטומט, כי זה לא הגיוני, פשוט לא הגיוני שלא נראה אותך יותר. כולך היית מלא רק בטוב, מלא בנתינה אינסופית, אדם שלא יודע להגיד לא! איש טוב, צנוע, מלח הארץ עם חיוך נצחי וביישני. רוצה להודות לך על מי שהיית עבור אייל, עבור הילדים שלי, עבורי. הדוד האהוב, המצחיק שתמיד דואג ונמצא. גם במותך דאגת לאחר ולא לעצמך, גיבור אמיתי. אתה ודני הצלתם את השכונה, הייתם תמיד יחד וגם במותכם המר. תחסר לנו בכל רגע בחיינו. תחסר לברי שלי שהעריץ אותך מאז ומתמיד, שלא מצליח להבין איך הלכת, לנוני ששיגעה אותך, לטל בגלישה ולגלגול שתמיד פינקת. מה אייל יעשה, לא יודעת. אוהבים אותך, לא מבינים ומפחדים מהרגע שהאסימון ייפול. לנצח תישאר בליבנו ותמיד נדאג לדבר ולספר עליך. אוהבים לנצח, כולנו". בחודש פברואר 2025 השיקו אייל ומלי אשתו את "יקב אורן" לזכרו. התווית על בקבוקי הבירה הנמכרים במקום נושאת את תמונתו של אורן, והאורחים המגיעים למקום נהנים מיין ובירה ושומעים את סיפורו של אורן. אורן, כתבו אוהביו, ייזכר תמיד בליבם של המשפחה והחברים כאיש גדול עם לב ענק. בני המשפחה קעקעו את דמותו על גופם - אורן עם גלשן ביד וכובע על הראש.