Amitay Granot

Cpt. Amitay Zvi Granot, 24, a commander in the 7th Armored Brigade, from Tel Aviv, was killed on October 15 in a Hezbollah missile strike.

Amitay was struck and killed by an anti-tank guided missile fired from Lebanon at an IDF outpost in the north.

He was buried on October 16 on Mount Herzl in Jerusalem. He is survived by his fiance Roni, his parents, Avivit and Tamir, and his siblings Halel, Tama, Yehuda, Eliya, Hadar and Chana.

His family said Amitay loved to always be out in nature, at springs and streams, especially as he struggled in school. He was diagnosed with dysgraphia, completing his high school matriculation exams orally, but began to write and express himself during his years in yeshiva. He was also a talented piano player, his family said, and would arrive home from the army, drop his belongings on the floor and immediately start playing.

Two weeks before he was killed, he and Roni got engaged, and were planning their wedding for a few months later. With the start of the war on October 7, the couple decided that they would simply get married the next time Amitay had a break from the army — but they never managed that either.

His older sister, Halel, wrote on Instagram ahead of Memorial Day that she wasn’t sure how to memorialize Amitay, “but in my heart you have already taken hold.”

“You are present in my conversations with myself, you are part of the decisions I make, the things I try to understand,” she wrote. “I feel you with me and I believe that you are here.” During the shiva mourning period, she said, the family heard “what we already knew — how wonderful you were, how calm, sure of yourself, how you achieved what you wanted and did what you believed.”

All that, she said, despite his struggles over the years in school and at home, “I remember you searching for your place, fighting for it… but I think you didn’t allow external things to control you. You chose your place for yourself, without outside voices, without bells and whistles.” He was controlled only by “an inner truth. I learned from you how to listen, and to be honest, to set yourself in the place that is right and good for you, to not get confused and to not give up.”

Amitay’s father, Rabbi Tamir Granot, the head of the Orot Shaul hesder yeshiva in Tel Aviv, said at his funeral that for “24 years and four months he only created light, all of his life he created light, everyone who knew him knew that it’s not a cliche. His face, his heart and every fiber of his being were filled with light. Light and light and light.”

His mother, Avivit, told Channel 14 that he was, like his name, “a man of truth, the truth was very important to him.”

Avivit went on to read from his journal, where he wrote that “the people of Israel are not afraid of anything. And even if we’re at the lowest place, without faith, where everything is superficial, there too God is with us, and we are still his people, and nothing can take down the Jewish people.”

בנם של אביבית ותמיר יעקב. נולד ביום י"ד בתמוז תשנ"ט (28.6.1999) ביישוב נופי פרת הסמוך לכפר אדומים. אח להלל, תמה, יהודה, אליה, הדר וחנה. אמתי צבי גדל בנופי פרת עד גיל שש, אז עבר עם משפחתו למושב יונתן ברמת הגולן. הוא למד בבית הספר היסודי האזורי ובישיבה התיכונית בחיספין, שמדרום ליונתן. ילד שקט, צנוע ואמיתי, עם עיניים כחולות עמוקות ונפש עדינה ואצילית. אהב לשיר ולנגן, לעבוד עם הידיים ולטייל ברחבי רמת הגולן. עם סיום לימודיו בישיבה התיכונית, עברה המשפחה להתגורר בתל אביב, ואמתי התחיל ללמוד בישיבת "נחלת יהושע" בבית שאן. במשך שתים-עשרה שעות מדי יום ישב ולמד תורה, ומילא מחברות בסיכומי שיעורים. באותה התקופה התחיל גם לכתוב יומנים, בהם העמיק וחקר את ערכיו, את משמעות קיומו ואת דרך חייו. הייתה לו יכולת להיכנס לעומקם של דברים ולהגיע לתובנות עמוקות על החיים, האדם, הצבא והתורה, על חירות ועל אהבה. יומניו נכתבו בכנות ובתבונה נדירה, שיקפו את עולמו הפנימי הייחודי ואת הרף המוסרי הגבוה שהציב לעצמו. באחד הקטעים ביומן סיפר על סבו, הסופר דוד בן יוסף, שהשפיע עליו עמוקות. בין היתר, כתב כי סבו לימד אותו על עוצמתו של העולם הפנימי, והודה לו על כך שבזכותו, במקום להשקיע אנרגיה כדי לגרום לאחרים להבין אותו, הוא דואג קודם כל להבין את עצמו. עוד כתב, כי בכל דבר שנבקש בחיים יהיו קשיים, אותם לא נוכל לעקוף, והשאלה היא מה קורה בתוך הקושי והמשבר: "הסימן לאדם שהוא רוצה משהו אמיתי, זה שבקושי ובשבר הוא לא יכעס ולא ימאס בדרך, אלא יוצף בגעגוע, געגוע עמוק של הנשמה, המבקשת תמיד להיות גדולים יותר, מלאים בטוב". לקראת גיוסו לצה"ל כתב טקסט בשם "עשרת הדיברות לחייל בצבא", בו דיבר על חשיבות השמחה ועל הבחירה בשירות מתוך רצון, ולא רק מפני שזהו שירות חובה. בין הדברות שכתב, התחייב להתנדב לפחות פעם אחת ביום, וכתב כי "הצבא לא שייך לרמטכ"ל יותר מאשר לי. פשוט כל אחד והתפקיד שלו. והצבא שלי הוא באחריות שלי". ב-18.6.2020 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון. בהמשך, יצא לקורס קצינים. במסגרת הקורס, קיבל משימה ובה נדרש לתאר בפרוטרוט יום קרב היפותטי, מנקודת מבטו של מפקד. הוא כתב על קרב שמתחיל בשבת, בתאריך השביעי ביולי, ושאליו הוא מוקפץ מביתו, לוקח איתו את הציוד הנדרש וספר קטן "שיזכיר לי מאיפה באתי". לצד פירוט המהלכים הטקטיים, כתב כי ביום הקרב תחושת השליחות ברורה מתמיד - תחושה של מטרה גדולה ממנו, ושל מוכנות למסור את החיים למען הקיום, ההתפתחות והשגשוג של עם ישראל ומדינת ישראל. הקרב הדמיוני שתיאר התרחש בגבול הצפון והסתיים בירי טיל נ"ט (נגד טנקים) על הטנק, כשהוא פוקד על הנהג: "נהג, אחורה מהר", בלי שסיים את התיאור. לאחר סיום קורס הקצינים בהצלחה, שימש כמפקד צוות בגדוד 75 של חטיבת השריון 7 ("עוצבת סער מגולן"). אמתי היה אדם רגיש מאוד, נבון ומלא אמפתיה, שאהב כל רגע בחיים. באחד הקטעים ביומן דמיין כיצד ייראו חייו בעוד חמישים שנה, ותיאר כיצד הוא יושב בחצר ביתו עם שבעה-עשר נכדים וילדים בעוד אשתו הולכת לקראתו, והיא, כלשונו: "הכי יפה בעולם". כשהכיר את בחירת ליבו, רוני, התאהב עד עמקי נשמתו והיה המאושר באדם. השניים אהבו לבלות יחד כל רגע פנוי, וחלמו על עתיד משותף. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל הערים הסמוכות, על מְבַלי מסיבות טבע באזור, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. בבוקר זה החלה מלחמה. מיומה הראשון של המלחמה היא התפשטה לצפון, לגבול לבנון. אמתי לחם כמפקד צוות בחטיבה 7 באומץ ובגבורה בהגנה על גבולה הצפוני של המדינה. בסיס הפעילות היה במוצב "נורית" הסמוך למושב שתולה, הוא השתתף במספר קרבות ואף חיסל למעלה מעשרה מחבלי חיזבאללה. בבוקר ה-15.10.2023, יומה התשיעי של המלחמה, שוחח עם חברתו רוני והבטיח לה כי ביציאה הקרובה שלו מהצבא - יתחתנו. שעות ספורות לאחר מכן התייצב בעמדה הסמוכה למוצב, והוביל את צוות הטנק בקרב עיקש, במסגרתו הצליחו לחסל ולנטרל חוליות של מחבלי חיזבאללה שזממו לכבוש את מוצב נורית ולפגוע באזרחים במושב שתולה. במהלך הקרב, נורה לעבר הטנק טיל נ"ט ואמתי שחשף את עצמו כדי לזהות מחבלים נוספים ולחסלם - נפגע ונהרג. סגן אמתי צבי גרנות נפל בקרב ביום ל' בתשרי תשפ"ד (15.10.2023). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ושישה אחים ואחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן. אביו, הרב תמיר יעקב, ספד לו: "בן שלי אהוב יקר, מלאך טהור... עשרים וארבע שנים וארבעה חודשים הוא רק יוצר אור, כל החיים שלו הוא יוצר אור. מי שמכיר אותו יודע שאין בזה שום מליצה... אמתי שלנו היה יהלום מלוטש, הוא היה היהלום והוא היה המלטש. כל החיים שלו את הנשמה היהלומית שלו הוא ליטש... שאב מהמחנכים, שאב מאיתנו, אבל הכול לבד בעצמאות מופלאה, בדיוק מופלא, ברגישות מופלאה. "כמו השם שלו אמתי, היה גוש של אמת בלתי מתפשרת... בחיים לא יצא ממנו דיבור מזויף, הוא בחיים לא נתן שמישהו לידו יגיד איזה דיבור שהוא לא לגמרי קולע עד הסוף, נכנס פנימה. הוא לא יכול לסבול את זה. שום קליפה... שום הגזמה... "ואיזה עבודה על המידות, איזה רצון ברזל היה לו, לאיזה הישגים הוא הגיע עם הרצון ברזל שלו... איזו ענווה, איזו יכולת להקשיב, איזו תשומת לב לחברים, לאחים, הוא לא היה מפספס לשלוח ברכה, לשלוח עידוד, איזו נדיבות, איזו נעימות, איזו אצילות נפש. מלאך אלוקים היה לי". אמתי מונצח באתר ההנצחה לחללי חיל השריון, "יד לשריון" בלטרון. כתביו אוגדו לספר הנקרא "חולם ולוחם". לצד הטקסטים, כולל הספר ביאורים ומחשבות של אביו על הקטעים שכתב, וציורים שיצרה אימו בשבועות שאחרי נפילתו, בהשראת מילותיו. אביו יזם את "אמנת בראשית" – מפת דרכים לחידוש האחדות והשותפות בין חלקי העם. משפחתו של אמתי פתחה ערוץ יוטיוב בשם "שירים של אמתי", עם הקלטות שירים שאמתי שר בקולו, בצירוף טקסטים שכתב. אחיו של אמתי, הדר, וחבר נוסף, עיבדו את השירים לאחר נפילתו והוסיפו להם ליווי של כלי נגינה. אחד השבילים בהם אהב לטייל, סמוך למושב יונתן ברמת הגולן, נקרא על שמו – "שביל אמתי". עמוד לזכרו נפתח באתר memoriz.plus.