Mahmad Haib

בן סעיד. נולד בשנת 1928 בישראל. את אויר הארץ נשם ובאווירתה גדל - ולעיניו עברו כל מאורעות הדמים והכרזת המדינה ועוד לפני קומה קשר את גורלו עם הישוב היהודי. הוא היה בן שמונה-עשר שנה בלבד כאשר התגייס לשורות יחידתו של השיך אבו-יוסף, לחם בחזיתות מספר ובייחוד נגד סוריה בפיקודו של יגאל אלון. אחרי קום המדינה השתחרר וחזר לעבודה חקלאית ולרעיית צאן. אך כשפשטו מעשי הטרור וההסתננות התגייס שנית: הצטרף לצבא הקבע בראשית ספטמבר 1968 ושירת בחיל הרגלים ובחיל מערך הגנת הגבולות - ובשבעה עשר ימי שירותו אלה בצבא הקבע הספיק מחמד להוכיח את עצמו כחייל למופת ובעל אומץ לב והיה אהוב ומקובל על חבריו לנשק, כפי שמפקדו ציין אותו במכתב התנחומים להוריו. אך ביום 19 בספטמבר 1968 נפל מחמד בדרגת סמל בבקעת הירדן בהיתקלות עם חוליות חבלנים. הניח אשה, שבע בנות ובן אחד. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בערב אל הייב שבבקעת בית נטופה. בשעת ההלוויה הצהירו הגברים שבמשפחה כי שבט אל הייב כרת ברית דמים עם היהודים ועם מדינת ישראל. "זוהי מלחמה ובכל מלחמה יש קורבנות. בקרב זה נפלו יהודים וגם מבני השבט שלנו. הגורל הוא אחיד לאלה שכרתו עמם ברית דמים", אמרו אנשי שבט אל הייב, אשר רבים מבניהם לבשו מדים בבואם לחלוק למחמד את הכבוד האחרון. מפקד יחידת המיעוטים אמר דברי הספד ליד קברו וקצין מחוז עכו הביא למשפחה השכולה את דבר הממשלה.