Dan Aizenberg

בן שלומית ויהודה, נולד ביום י"ב בתשרי תשי"ז (17.9.1956) ברחובות. את לימודיו החל דני בבוסטון שבארצות-הברית. משחזרה משפחת איזנברג לארץ, המשיך דני את לימודיו ברחובות, בבית-הספר היסודי על-שם שפרינצק, ובבית-הספר התיכון על-שם עמוס דה שליט, במגמה הריאלית. דני היה נער נבון ומוכשר, תלמיד מצטיין וחדור רוח התנדבות, אהוב על כל חבריו ובעל חוש הומור מפותח. הוא אהב לטייל, ובמיוחד במרחבי סיני - שם נהג לצלול ולגלוש. באוקטובר 1974 התגייס דני לצה"ל ושירת בחיל-האוויר. ביולי 1975 הוא עבר קורס צניחה וקורס טיס מכין. הוא הועלה לדרגת רב"ט, המשיך להתאמן ובאפריל סיים קורס טיס ועלה לדרגת סג"ם. מפקדו באותו זמן חיווה דעתו עליו: "פוטנציאל טוב, רמה מקצועית גבוהה". ביולי 1977 עלה דני לדרגת סגן. הוא הומלץ לקורס טייסי ירוט, אבל הוצב לתפקיד קצין מערכות. ביולי 1980 עלה לדרגת סרן. דעת מפקדיו עליו הייתה: "לשקול קידום מהיר", "ממלא תפקידו באופן מעולה". דני התחיל לשרת כמדריך בבית-הספר לטיס בדרום הארץ. ביום י"ח בתשרי תשמ"א (28.9.1980), בהיותו בטיסת אימונים באזור ים-המלח אירעה תאונה ומטוסו התרסק. ברגע האחרון ממש הצליח דני לחלץ ממוות את החניך שהיה איתו. דני נהרג בהתרסקות. בן 24 היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי ברחובות. מפקד בית-הספר לטיסה, שבו הדריך דני, כתב במכתב תנחומים: "אם יש משהו באמרה הטובים לטיס, הרי שדני היה בהחלט בטובים שבטובים. בעל כושר גבוה ביותר כטייס, מבחינה מחשבתית וטכנית כאחת. בעל שיעור קומה ושופע ביטחון עצמי, הנסמך על יכולת מוכחת בשטח. "דני לא היה מאלה המתפשרים עם הממוצע. הוא היה נועז ושאף להגיע הלאה, רחוק יותר, טוב יותר, תוך מיצוי מקסימום שבמקסימום. תכונות אלו, בשילוב גילו הצעיר ושובבות נעורים משכו אותו להלך תכופות גם על חבל דק. "גם במצב החירום שנקלע אליו המשיך דני לתפקד בזריזות אופיינית לו, תוך דאגה לחיי החניך בראשונה, ורק אחרי-כן לעצמו. כך הציל את חיי החניך. מעשה שהוא קרן אור באפילת האסון. "דני היה מלא חיוניות ואנרגיה. מהמובילים בחיל-האוויר בקרב בני גילו, חבר וידיד, נראה היה כי הכול פתוח לפניו להצלחה בכל אשר יפנה, אבל תנופתו נקטעה...".