Sergey Shmerkin

Master Sgt. (res.) Sergey Shmerkin, 32, a soldier in the 551st Brigade’s 697th Battalion, from Kiryat Shmona, was killed fighting Hamas in northern Gaza on November 10, 2024.

Sergey was killed in an explosion from a booby-trapped tunnel shaft next to a mosque in the Beit Hanoun area, that also took the lives of his comrades Maj. (res.) Moshe Leiter, Sgt. Maj. (res.) Yossi Hershkovitz and Master Sgt. (res.) Matan Meir.

He was buried in Kiryat Shmona on November 13. He is survived by his parents, Tatiana and Vyacheslav, his older brother Daniel and his girlfriend Maya.

Born in Tajikistan, his family moved to Israel in 2002, when he was 11 years old.

His loved ones said he always wanted to take part in reserves duty after finishing his mandatory service, but was never called up despite his best attempts. On October 7, he called himself up to take part in the war effort, heading south that morning amid the Hamas onslaught. On October 20, he shared a video to Facebook of the IDF’s ongoing ground operation in Gaza, writing: “Proud to be a part of this, the nation of Israel lives!”

Kiryat Shmona Mayor Avichai Stern eulogized the fallen soldier, writing that he was a “warrior at heart and loved Kiryat Shmona and the State of Israel very much. It pains my heart to say goodbye to an ambitious young man full of dreams that he will not get to realize.”

The Bashiri real estate company in Kiryat Shmona where he worked eulogized him as “the salt of the earth, a mythical chef, an incredible contractor, talented estate agent, great comedian and a huge smiler.”

His girlfriend, Maya, told Ynet that Sergey fell in love with northern Israel during his military service.

“In his regular service, he was a commander in the Givati Brigade. He loved the north so much that he knew every detail. We would go hiking, and he would tell me about places more than I knew, and I grew up there. He had such a zest for life,” she said.

“I used to tell him he was my gift; he brought so much light into my life. He was an amazing cook, and I loved his values and principles,” she added. “Even on his worst day, he would always say everything was fine and smile, always saying thank you, always blessed. A ray of sunshine.”

When he was called up for reserve duty, Maya said the couple were already talking about getting engaged and holding a wedding.

“His friends said he couldn’t stop talking about us, that he would come back with a ring. It was clear to us we would get married,” she recounted. “One time, sitting outside the hotel in Tel Aviv [where she was evacuated to after war broke out in the north], I talked to him on the phone and said, ‘Okay, let’s get married,’ and he said, ‘Alright, I’m calling the rabbi.’ We agreed that the next time he came out, we’d do it. We never got the chance.”

בנם של טטיאנה וויאצ'סלב. נולד ביום כ"ח באב תשנ"א (8.8.1991) בטג'יקיסטאן שבמרכז אסיה. אח קטן לדניאל. בן זוג של מאיה. סרגיי גדל והתחנך בטג'יקיסטאן עד גיל אחת-עשרה, אז עלה עם משפחתו ארצה. הם התגוררו בחולון, שם השלים את לימודיו בחטיבת הביניים ובתיכון מקומיים. ילד מלא שמחת חיים וחיוביות, עם עיניים טובות ונתינה אינסופית. אהב מאוד את המדינה ומיום עלייתו לארץ שאף לתרום את חלקו במסגרת שירות צבאי קרבי. ב-2009 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בפלס"ר (פלוגת סיור) "גבעתי" – יחידת הסיור המובחרת של החטיבה. הוא היה בחור חסון, שהתנשא לגובה 195 סנטימטרים, ובזכות חוסנו הפיזי והמנטלי נבחר לשמש כמאגיסט – לוחם שיורה במקלע כבד מסוג "מאג". בהמשך יצא לקורס מפקדים ושימש כמפקד ביחידה. חבר לשירות סיפר: "הוא היה הבנאדם הכי גדול בפלוגה, פיזית, וכמו שהוא היה גדול ככה גם הלב שלו היה גדול. זה בנאדם שאתה אומר: אני רוצה להיות לידו, בטח במלחמה". חלק ניכר מהשירות הצבאי שלו נעשה בצפון הארץ, ובמהלכו סרגיי התאהב באזור. הוא הכיר כל מקום בצפון וידע לגביו כל פרט. כשהשתחרר, החליט להעתיק את מגוריו לאזור שכל כך אהב ועבר להתגורר בקריית שמונה, שם חי, עבד ולמד. אחרי כמה שנים החל לעבוד במשרד תיווך בעיר, ומעט אחריו הצטרפה למשרד מאיה. החיבור בין השניים היה חזק ומיידי, הם הפכו לחברים טובים אבל מהר מאוד הבינו שיש ביניהם משהו עמוק יותר מידידות והפכו לזוג. מאותו רגע, לא נפרדו – הם גרו יחד, עבדו יחד ועשו הכול יחד. כולם קראו להם "זוג משמיים" והיה ברור להם ולסובבים אותם שהם נועדו זה לזו. סרגיי היה רומנטיקן, נהג לכתוב למאיה מכתבי אהבה קטנים, והשניים חלמו להתחתן ולהביא ילדים לעולם. המשפחה הייתה תמיד במקום הראשון עבור סרגיי והוא שימש כעמוד התווך שלה. תמיד שם את הוריו ואת אחיו במקום הראשון, כיבד אותם, דאג להם, עזר להם בכול, ורצה להיות קרוב אליהם ככל האפשר. מספר שנים אחרי שעבר לקריית שמונה, שאיפתו התגשמה וגם הוריו עברו להתגורר בעיר. הוא היה קרן שמש של ממש, מלא בקסם אישי ובכריזמה, פיזר סביבו שמחה וחיוביות, ותמיד היה מלא בהודיה. אדם נחוש וחדור מטרה שלא ויתר לעצמו ודרבן את סובביו להילחם למען מטרותיהם. חבר אמת שהיה תמיד ראשון לעזור ועשה המון למען אחרים, בשקט ובצניעות. בכל מקום אליו הגיע, נכנס מיד לליבו של כל מי שפגש. היה מוקף בחברים ואהוב על כולם. סרגיי גם היה בשלן מדהים, שנהנה להאכיל את משפחתו וחבריו. שאיפתו לתרום למדינה ולהגן עליה המשיכה ללוות אותו גם בשירות המילואים שלו. ב-2022 החליט לעבור ליחידה אחרת, קרבית יותר מזו שאליה היה שייך עד אז, ולמרות שבקשתו לא התקבלה מיד, המשיך להתעקש ולנסות שוב ושוב. לקראת סוף ספטמבר 2023 קיבל תשובה חיובית: הוא הועבר לגדוד 697 בחטיבה 551 (עוצבת "חצי האש"), שם שימש כקשר מ"פ. נקלט בהצלחה ביחידה, והיה שמח וגאה על הזכות להמשיך למלא תפקיד משמעותי, גם כחייל מילואים. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. סרגיי התעורר יחד עם מאיה בדירתם שבקריית שמונה, וברגע שהבין את ממדי המתקפה, לא חיכה להקפצה ויצא מיד דרומה. מאיה חששה מאוד, אך הוא אמר לה: "הדרך הכי טובה שאני אוכל להגן עלייך זה שאני אהיה שם. אגן על הבית ועל המולדת שלנו". בשבועות הבאים לקח חלק בפעילות המבצעית של היחידה ובאימונים לקראת שלב הלחימה הקרקעית ברצועת עזה. הוא היה נחוש להילחם וב-20 באוקטובר שיתף תיעוד מפעילות חיל האוויר בעזה וכתב: "גאה להיות חלק, עם ישראל חי! שבת שלום לכל עם ישראל!" רגע לפני שנכנס עם הכוחות ללחימה ברצועה והתבקש לכבות את הנייד, נפרד ממאיה בשיחת טלפון קצרה ואחריה השאיר לה הודעה קולית: "זהו בייבי, אני כתבתי גם הודעות להורים שלי. אני אוהב אותך הכי בעולם. תהיי חזקה, תשמרי על עצמך וזהו. תתפללי בשביל כל עם ישראל, בשביל כל חיילי צה"ל ובשבילי במיוחד. אני אוהב אותך. ביי אושר שלי". סרגיי נלחם ברצועת עזה באומץ ובגבורה במשך כשבועיים בהם היה מנותק קשר ממשפחתו, ולקח חלק בפעולות מבצעיות מורכבות. ביום שישי, 10.11.2023, נכנס עם כוח לוחמים למבנה בבית חאנון שבצפון הרצועה, במטרה לחפש אחר פיר מנהרה. בזמן סריקת המבנה, התפוצץ הפיר הממולכד וחלקים מהמבנה קרסו על הלוחמים. סרגיי נהרג במקום. רב-סמל סרגיי שמרקין נפל בקרב ביום כ"ו בחשוון תשפ"ד (10.11.2023). בן שלושים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שמונה. הותיר אחריו הורים, אח ובת זוג. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון. מאיה, בת זוגו, ספדה לו: "אני מודה לאבא שבשמיים על הזכות לאהוב אותך. אלה השנים הכי טובות בחיי... החבר הכי טוב שלי, החבר של כולם. הכי יפה והכי אהוב. היית האהוב של חיי. היחיד שידע להכיל אותי ולהכיר אותי יותר טוב ממני. הייתה לנו היכולת לדבר ללא מילים... בשבת של השביעי באוקטובר לא רציתי שתלך, אבל אתה תמיד שמת את הצרכים של האחר לפניך... אתה לא מבין בכמה אנשים נגעת וכמה מעריצים אותך". "סרגיי אחי אהוב ליבי", כתב הלל, חבר לצבא, "אריה אמיתי. גבר שבגברים. לא משנה מתי ומה עברתי, תמיד היית שם בשבילי ולצידי... כל הזמן איימת עליי שכשאני בצפון להודיע לך. היית בא עד לאיפה שאני משדר עם אוכל ושתייה. נותן חיבוק עוטף, מצחיק אותי, מעודד והולך... נכנסת לעזה. אריה. ונפלת על הגנת העם והארץ שלנו כגיבור. ה' ייקום דמך אח שלי שכל כך אהבתי, ואוהב ואזכור עד יומי האחרון". משפחת וחבריו של סרגיי יזמו הכנסת ספר תורה לבית כנסת בעירו לעילוי נשמתו. עמוד לזכר סרגיי נפתח באתר memoriz.plus.