Danny Sfarbi

דני, בן אליהו ושמחה, נולד בשנת תש"ה (1945) בבגדד שבעירק ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1950. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם גורדון בירושלים, ולאחר שסיים את לימודיו נאלץ לצאת לעבודה כדי לסייע בכלכלת הבית. לכן לא המשיך ללמוד והחל לעבוד במלאכות שונות. דני היה איש חזק ובריא, אהב ספורט והרבה להתעמל בימק"א. גם בשאר ענפי הספורט עסק והיה אוהד נלהב של קבוצות כדורגל וכדורסל. מטבעו היה אדם חברותי וקל להתיידד, נוח לבריות, אדיב, ונעים-הליכות. הרבה חברים היו לו וכולם חיבבוהו מאוד והרבו להתארח בביתו. רבים נסתייעו בו בשעת הצורך, כיוון שידו הייתה פתוחה, אוזנו קשובה ובפיו נמצאה תמיד מלת עידוד. הוא היה אדם ישר דובר אמת ובעל מצפון. להוריו היה בן נאמן ומסור מאין כמוהו, כיבד אותם ודאג לשלומם ולרווחתם. דני גויס לצה"ל במחצית פברואר 1962 והוצב לחיל-הרגלים. ביחידתו הכירוהו כחייל נאמן, אחראי ומסור לתפקידו. כל חבריו וכל מפקדיו אהבו אותו והוא שימש דוגמה להתנהגות צבאית יפה, לכושר סבילות ולאופי נוח. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר הוצב ביחידת מילואים ועמה השתתף במלחמה בשנת 1967 והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". לאחר ששוחרר מן השירות עבד בבנק ישראל בירושלים, עד יומו האחרון. במלחמת יום הכיפורים לחם דני בסיני, בקרבות הבלימה נגד המצרים. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נפגע ונהרג במעוז "חיזיון" שעל שפת תעלת סואץ, בעת שנלחם בגבורה במצרים שתקפו את המוצב, כשהוא זורק רימונים על חיילי האויב. תחילה נחשב כנעדר, אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל, בירושלים. השאיר אחריו הורים, חמישה אחים וחמש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "דני נמנה עם שורות גדודנו, לחם בגבורה רבה ונפל בהגינו על חבריו ועל ביתו אשר בעורף. בתקופת שירותו עמנו בגדוד, נתגלה לנו בתכונותיו הנאצלות - אדם ולוחם למופת. אנו, מפקדי היחידה וחייליה, כואבים יחד עמכם. דמותו תישאר תמיד עמנו".