Yuval Ben Yakov

Staff Sgt. Yuval Ben Yakov, 21, a soldier in the 7th Armored Brigade, from Kibbutz Kfar Menahem, was killed on October 7 battling the Hamas invasion of southern Israel.

Yuval was stationed at the Yiftah IDF outpost next to Zikim when the Hamas attack began. His girlfriend, Roni, who was stationed on the same base, told Ynet that they were both awakened by the sirens and rockets, and met in the on-base bomb shelter.

Roni was barefoot, and Yuval gave her his flip flops so she wouldn’t hurt her feet, she said. After about half an hour, Yuval was called to the gate of the base to provide backup against the terror infiltration. There, barefoot and in pajamas, he battled against the terrorists and was slain in the firefight along with Cpl. Naama Bony, Staff Sgt. Ido Harush, Sgt. Ilay Bar Sadeh, Lt. Yoav Malayev and Sgt. Nathanel Young.

Yuval was buried on October 9 in Kfar Menahem. He is survived by his parents, Haim (Vitaly) and Emilia, and his older sister Ethel.

Born in Jerusalem, when Yuval was two his family moved overseas as part of his mother’s role as a Jewish Agency emissary and his father’s role as director-general of the Euro-Asian Jewish Congress, posted in Russia. When he was 7, he, his mother and sister moved back to Israel and settled in Kfar Menahem in the south, according to an IDF eulogy. As a young child, he underwent heart surgery, but never let it hold him back in life, his family said.

Yuval loved music and dancing at parties, and as a teen started working at McDonald’s on weekends, eventually being promoted to deputy manager. Serving a significant combat role was important to Yuval, and when he was told that being overweight would hold him back, he pushed off his enlistment date and lost 33kg within 3 months with the help of a personal trainer, ultimately enlisting in January 2021 and being placed in the 77th Battalion of the 7th Armored Brigade, according to a local kibbutz eulogy. His mandatory army service was slated to end on October 18, but Yuval had agreed to stay on for four additional months at the request of his battalion commander.

He met his girlfriend, Roni, while serving together on the same base in 2023, and they quickly became a couple. Roni wrote online that “over the past six months you were the closest person to me, my partner, the friend I told everything to, the friend I fell in love with and wanted to be as close to as possible.”

“Thank you, my prince,” she added. “Thank you that I got to experience your love in the best way, thank you for always being there for me, thank you for choosing me to be yours, thank you for protecting me until the last moment. You are mine and I am yours for life.”

In an interview with Channel 12 news, his sister, Ethel, said that Yuval “would always tell me, ‘You’re my sister, I love you and I’ll take care of you.’ That’s the thought I wake up with every day once I understand that the whole thing wasn’t just a nightmare.”

His grandmother said it was impossible to comprehend “that I won’t see him again, that he won’t walk in here with the most beautiful smile in the world.”

In a local eulogy, his mother, Emilia described him as a “sweet and easy baby.” The family’s return to Israel at age 7 was hard, she said, but Yuval eventually learned the language and made friends. He “enjoyed the group in the kibbutz, and started to go to local club events, connect to the counselors and join the shared activities.”

He didn’t love being in a school setting, she said, but applied himself when he needed to in order to pass all of his exams. He thrived in the army she said, and when he would come home on breaks, “he’d give up on his sleep even when he came home exhausted in favor of meeting with his friends, who were so important to him, and he always returned from their gatherings happy and joyous.”

Emilia asked to remember her son as “golden-haired and blue-eyed, smart and strong, a sensitive and straightforward guy.”

בנם של אמיליה וויטלי-חיים. נולד ביום ה' באייר תשס"ב (17.4.2002) בירושלים. יובל גדל בירושלים והיה תינוק מתוק ורגוע, זהוב שיער וכחול עיניים. בהיותו בן שנתיים יצאה משפחתו לשליחות במדינות בלטיות ולאחר מכן ברוסיה, במסגרת עבודתו של האב כראש הנציגות של הסוכנות היהודית. יובל התחנך בגן ילדים, רכש חברים והיה ילד שמח, חייכן ומאיר פנים לכולם. בשנת 2009, כשהיה בן שבע , המשפחה חזרה ארצה. יובל ואחותו הגדולה אתל הגיעו לקיבוץ כפר מנחם שבשפלה. הוא השתלב בקיבוץ מבחינה חברתית , ונהנה מהפעילויות המשותפות. היה נער חכם וחזק, הגון ורגיש, קשור מאוד לאימו ולאחותו. הוא ואחותו הגדולה עזרו זה לזו בכל עת, והקשר ביניהם היה עמוק ומיוחד. יובל היה תמיד מוקף חברים, ובולט באישיותו הקורנת ובשמחת החיים שלו. אהב להאזין למוזיקה, לרקוד ולבלות במסיבות. בגיל חמש-עשרה החל לעבוד בסניף "מקדונלדס" בסופי שבוע. עם הזמן זיהו מנהליו נער אחראי במיוחד, נבון מאוד ובעל יכולות ניהול גבוהות, וכשלמד בכיתה י"ב מינו אותו לסגן מנהל הסניף. לא זו בלבד, הוצע לו לעבור הכשרה ולהשתלב בדרג הניהולי של החברה עם סיום שירותו הצבאי. למד בתיכון "צפית" בכפר מנחם. לקראת בחינות הבגרות הגביר השקעתו בלימודים וסיים את לימודיו בהצלחה עם תעודת בגרות מלאה. כדי להגשים את חלומו ולשרת כלוחם בחיל השריון, התאמן במהלך התיכון על חיטוב וחיזוק של גופו בעזרתו של מאמן כושר שליווה אותו בתהליך. יובל נמשך לקרבות הגבורה המפורסמים של גדוד 77 בפיקודו של אביגדור קהלני, ובראשם קרב עמק הבכא מול הצבא הסורי במלחמת יום הכיפורים, ושם לו למטרה לשרת בגדוד זה. ב-30.11.2020 התגייס לצה"ל ושובץ בחיל השריון. שירת בגדוד 77 ("עוז") של חטיבה 7, עוצבת "סער מגולן", אותו גדוד שאליו שאף להגיע. עבר הכשרה של שמונה חודשים בבית הספר לשריון במחנה שיזפון לתפקיד טען טנק מרכבה סימן 4, ושובץ בפלוגת "מלכות חרמון". במהלך השירות התמודד עם אתגרים מגוונים שניצבו בפניו. היה חדור מטרה להצטיין, נחוש לגבור על כל מכשול, וביצע את המשימות שהוטלו עליו בהצלחה רבה. גם בצבא מצא חברים קרובים, והיה אהוב ומוערך על כולם, חיילים ומפקדים כאחד. באוגוסט 2022 עבר לשרת בחפ"ק (חבורת פיקוד קדמית) של מפקד הגדוד, והתמנה לאחראי הקשר. הוצב במוצב יפתח ליד זיקים, כקילומטר מהגבול עם רצועת עזה. מפקדיו ציינו כי בלט מהרגע הראשון בנכונותו לצאת לכל משימה, בגישתו החיובית, ברצון לסייע ובמסירותו לתפקיד. כמו כן הדגישו כי היה יסודי ובוגר, ידע להחליט החלטות נבונות ולפעול באופן עצמאי. בשלב מסוים הביע רצון לחזור לפלוגה כדי "להרגיש טנקים וחבר'ה", כדבריו, אבל מפקדיו מנעו זאת ממנו באומרם, "אין סיכוי שאנחנו מוותרים על יובל". תפקודו היה חיוני בחפ"ק, נוכחותו נחוצה, והם הרגישו שלערך המוסף הגלום בו אין תחליף. ב-2023 התיידד עם רוני, סמלת מבצעים במוצב , ועד מהרה הפכה החברות ביניהם לזוגיות. רוני סיפרה שהתאהבה ביכולת של יובל לראות את הטוב בכל דבר, בגישה האופטימית וברוגע שהקרין. "כשהיה לי קשה, הוא היה אומר, 'רוני, תנשמי, הכול בסדר, הכול לטובה'. החיבוקים איתו היו מקום לברוח אליו ", אמרה. "אם הייתה לי משמרת מבאסת, לא הייתי צריכה לדבר על זה. רק חיבוק מיובל, ואני בסדר". בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראליםוהחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. באותה שבת שהה יובל בבסיס בתורנות סוף שבוע. זמן קצר קודם לכן הוא חתם לשירות קבע קצר לבקשת המג"ד, והתכנון שלו היה לצאת לחודש חופש ב-17 באוקטובר ואז לחזור לשירות קבע בן ארבעה חודשים. עם הישמע האזעקות ומתקפת הטילים, התעורר משינה לאחר משמרת. כמו שאר החיילים הצטופף במיגונית, שם פגש את רוני חברתו, שאף היא הייתה בתורנות. הם הספיקו להצטלם יחד ונראו מחויכים ורגועים. כעבור עשרים דקות החליטה רוני ללכת לחמ"ל, ויובל, שתמיד דאג לה, הבחין שהיא יחפה וחשש שתיפצע, ולכן נתן לה את הכפכפים שלו. זו הייתה הפעם האחרונה שנפגשו. כמה דקות לאחר מכן נשמעו ממרחק קולות ירי, ובעקבות זאת הוזעקה תגבורת לעמדת הש"ג. בשער שמרה מש"קית ת"ש של הגדוד, שהתריעה כי חוליות מחבלים מתקרבות לעברה, ואף הורתה לחיילי המוצב להיכנס למיגונית. יובל לא היסס לרגע. בפיג'מה, יחף, נשקו האישי בידו, רץ אל שער המחנה כדי למנוע מהמחבלים לחדור אליו. הוא נלחם באומץ ובחירוף נפש, חיסל מחבלים, סייע בהדיפת המתקפה והציל את חיי חבריו, עד שנפצע פצעים אנושים. חובשים מהגדוד טיפלו בו והתכוונו לפנותו לבית החולים ברזילי באשקלון, אך בדרך לשם מת מפצעיו. עימו נפלו חיילים נוספים שהשתתפו בקרב. בזכות גבורתם וחתירתם למגע, נבלמה כניסת המחבלים למוצב ושאר יושביו ניצלו. סמל ראשון יובל בן יעקב נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בכפר מנחם. הותיר משפחה. כתב אביו חיים -ויטלי: " בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, ביום הראשון למלחמה, נפל בני, סמ"ר יובל בן-יעקב ז"ל, תוך קרב הגנה הרואי על ארצנו. יובל התגייס לצה"ל אף על פי שעבר ניתוח לב פתוח בגיל צעיר, שירותו הצבאי היה משמעותי והיה אמור להסתיים רשמית ב-18 באוקטובר 2023. הוא היה רק בן 21 וכל חייו היו לפניו. יהיה זכרו של יובל ברוך ויישאר בליבנו צעיר לנצח". כתב דוד רומן: "לנצח תישאר בליבנו השבור. תמשיך לחייך בזיכרוננו, בתקוותנו לעתיד טוב יותר ובאמונתנו בצדקת הדרך. אוהבים וכואבים, סבתא, אימא, אחותך, דוד רומיק, ליליה, ניר ואיתן". ספדה רוני, זוגתו של יובל: "בחצי השנה האחרונה היית הבן אדם הכי קרוב אליי, השותף שלי, החבר שאני מספרת לו הכול, החבר שאני מתאהבת בו, ורוצה להיות רק איתו והכי קרוב שאפשר . תודה עליך, נסיך שלי. תודה שזכיתי לחוות את האהבה שלך הכי טוב שאפשר, תודה שתמיד היית בשבילי, תודה שבחרת בי להיות שלך, ותודה שהגנת עליי עד הרגע האחרון. אתה שלי ואני שלך לכל החיים . מתגעגעת אליך כל כך , והלב פשוט מסרב להאמין שאתה לא פה. אני יודעת שאתה מרחף מעליי כל היום , ושומר עליי . תודה , אהבה שלי, אני יודעת שניפגש שוב . אני מחכה ליום הזה". ספד לו אופק, חברו לכיתה: "יובל היקר, כשגיליתי שנהרגת בשבת 7.10, הייתי בהלם. לא תיארתי לעצמי שמשהו יפגע בך, בטוב הלב שלך, גם לא כדור של מחבלים. אני וכל שאר החברים שלך מהשכבה תמיד נזכור אותך כפי שהיית, הילד המקסים והאדיב שתמיד עזר לכל מי שביקש, ונתן לכולנו בבית הספר אהבה בלי לחכות לתמורה. נוח על משכבך בשלום". כתב דור, סגן מפקד הגדוד: "קורות נפילתך אינם מפתיעים את הסובבים אותך, את מי שמכירים אותך לעומק. כמו בכל הקפצה שקפצנו בתעסוקות, תמיד היית מגיע ראשון (על אף שהחדר שלי היה קרוב יותר), האוטו כבר מונע, ואתה מוכן לצאת לדרך. כך גם באותו בוקר, הגנת על חבריך בגופך ומתוך ההבנה שאתם תחת התקפה. יצאת להסתער עם נשק, ללא ציוד וללא פחד ... יובל, תודה לך על שהיית שם לצידי, ללמד אותי על הטנק ועל הרחפן. תודה שעזרת לי להיות מפקד טוב יותר והורדת לי כמה דאגות מהראש. תודה על פלייליסט מזרחי כבד , על שיחות מרתקות ברומו של עולם וגם שיחות שטות. תודה על שדאגת לי ולמג"ד באופן אישי, אפשרת לנו לשים את הראש בבטחה ולדעת שנגיע ליעדנו בשלום. תודה שאפילו מבלי שנבקש, הלכת וקנית מדי פעם מנת שווארמה גם לנו, כי ראית שלא אכלנו כל היום. לא הרבה פקודים יודעים לראות את מפקדיהם, ובטח שלא לדאוג להם. היית מיוחד, והיחסים בינינו היו יותר משל מפקד ופקוד. יובל יקירי, לנצח תהיה בליבי בכל מקום אשר אלך. אני אוהב אותך. נוח על משכבך, גיבור". כתב אבי: "בזכות מעשיך ההרואיים, ומעשי חבריך האחרים, ניצלו חיי בתי התצפיתנית וחיי חברותיה. לעולם לא נשכח את גבורתך, אח יקר".