Binyamin Meir Airley

Sgt. Binyamin Meir Airley, 21, of the Paratroopers Brigade’s 101st Battalion, was killed fighting Hamas terrorists in the northern Gaza Strip on November 18, 2023.

He was killed alongside several other soldiers, including Maj. Jamal Abbas and Staff Sgt. Shachar Fridman.

He was survived by his parents, Jennifer and Robert, and siblings Sarah, Yehuda, Akiva, Yakov and Chana. He was laid to rest in the Mount Herzl military cemetery on November 19.

Airley was born in New York and moved to Ramat Beit Shemesh with his family in 2006.

His mother, Jennifer Averbuch Airley, described him as “always sporty and social” growing up, with a keen interest in Israeli history and Jewish law, along with hiking, breakdancing and long-distance running.

“He had a deep love affair with Israel’s natural beauty, especially the natural springs,” she wrote on the website of “Binyamin’s BBQ Brigade,” a volunteer group supporting IDF soldiers that was founded in her son’s name.

“His life mission was to protect the Land [of Israel] and keep it safe and thriving so all Jews could live anywhere in Israel peacefully,” she wrote. “Binyamin lived and died with that mission.”

Later, Jennifer wrote, “When people ask how I’m holding up I pretty much have one answer: Complete and broken all at once. A full heart of pride, love, commitment, fortitude, strength and gratitude,” she said. “There’s also the heart that’s shattered. The brokenness. The loss. The longing. The oceans of tears. My boy… My rock… It’s painful.”

Videos shared on social media showed dozens of members of the Ramat Beit Shemesh community lining the streets in a flag escort to support and pay their respects to the Airley family on their way to the funeral.

Our dear sweet nephew Binyamin Airley, 21yrs old, was killed in battle in Gaza. It’s surreal. Like a nightmare we are praying we’ll wake up from at any moment. Klal Israel – Thank you for showing up. Am Israel Chai ???????? pic.twitter.com/vM0xkROKwc — Shannon Nuszen (@shannonnuszen) November 22, 2023

Our dear sweet nephew Binyamin Airley, 21yrs old, was killed in battle in Gaza.

It’s surreal. Like a nightmare we are praying we’ll wake up from at any moment. Klal Israel – Thank you for showing up.

Am Israel Chai ???????? pic.twitter.com/vM0xkROKwc

— Shannon Nuszen (@shannonnuszen) November 22, 2023

At the funeral, his father Rob eulogized him: “Binyamin personified modesty. He wouldn’t have liked all the attention; he didn’t want his name mentioned. He was loved and respected by everyone who met him. A leader. His smile -– shines up the room. He hated smartphones — gave it up for a Nokia.”

“He was a ‘gibor‘ [hero]. He always wanted to be at the front. Wouldn’t have it any other way,” he added.

Speaking to TalkTV, Rob said that Binyamin was “extremely happy to fight and protect, there was no question that he wasn’t going to go in [to Gaza]… He died how he lived, he was always the first one in. He was the one that would motivate all the other soldiers in his unit, and he was the one who would push them.”

“He had a really magnetic personality and people were really attracted to him, and he was able to have friends from all different sectors of a very wide Israeli society, religious people and non-religious, Arabs,” Rob continued. “He was an incredible son, who gave a lot of honor to his parents, he was very humble, he never spoke negatively about anybody. He really inspired a lot of people.”

בנם של רחל פסי (ג'ניפר) וזאב דויד (רוברט). נולד ביום כ' בתשרי תשס"ג (26.9.2002) בניו יורק, ארצות הברית. אח קטן לשרה, אח גדול ליהודה, עקיבא, יעקב וחנה. בנימין מאיר גדל והתחנך בניו יורק עד שנת 2006, כשהיה בן ארבע. אז עלה ארצה עם משפחתו, והם התיישבו בבית שמש. הוא למד בבתי ספר מקומיים וכשהגיע לגיל תיכון, בחר ללמוד בישיבה התיכונית "צביה" באילת, המשלבת את לימודי מקצועות הקודש עם לימודים סביבתיים וימיים וחיבור לטבע המדברי. ילד חייכן ושובב, מלא שמחת חיים, ספורטיבי, חברותי, סקרן ודעתן. כנער, שימש כמדריך בתנועת הנוער "בני עקיבא". בזמנו הפנוי, גילה כישרונות רבים: הוא היה רקדן ברייקדאנס, מוזיקאי ומתופף מוכשר, הוביל הרכב מוזיקלי של תלמידי הישיבה ויזם הרקדה ישיבתית בכל ראש חודש, בהובלת ההרכב. כשלא ניגן – רקד, והיה תמיד הרוח החיה של כל מסיבה. זה היה אחד המקומות היחידים שבהם נהנה להיות במרכז, ובשאר התחומים בחייו העדיף להימנע מתשומת לב. אך למרות שלא ניסה להתבלט, בכל מקום אליו הגיע נמשכו אליו כבמטה קסם אנשים מכל הסוגים. הייתה לו יכולת להתחבר לכל אדם שפגש והוא אסף מאות חברים מכל רחבי המדינה. כשהיה בן שש-עשרה, הכין רשימה של חמישים וחמש משאלות, חלומות ויעדים, קרא לה: "אני רוצה" וכלל בתוכה, בין היתר, את המטרות הבאות: "שיהיו לי חברים טובים שישפיעו עלי לטובה, שיהיו לי מערכות יחסים טובות עם כל בני המשפחה והמשפחה המורחבת, לדעת לרכוב על סוסים טוב, שיהיו לי סוסים. שיגיע המשיח ותחיית המתים ובית המקדש, להיות כהן, שיגידו עלי רק דברים טובים, שייהנו בקרבתי, להבין למה באתי לעולם, להיות מאוהב, להיות צנוע, להיות בלי סמארטפון, לחוות חוויות, לחוות עונג שבת, שיהיה לי נס גלוי, לא לבזבז את היכולות שלי". מגיל צעיר היה לו ברור שיתגייס לשירות קרבי, וכשהגיעה העת, הצטרף לישיבת ההסדר בצפת כדי לשלב את השירות הצבאי עם לימודים תורניים. לקראת הגיוס, אימו רצתה לקנות לו את כל הציוד הדרוש, אבל הוא סירב וטען שהוא לא זקוק לכלום. קרוביו ומכריו מספרים שחי בצניעות ומעולם לא גילה עניין גדול בחומריות. ב-11.11.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים. הוא עבר הכשרה לתפקיד נגביסט – לוחם המשתמש במקלע מסוג "נגב" ונמצא לרוב בחוליית החוד המובילה את הכוח. בקרב חבריו לשירות היה ידוע כלוחם אמיץ, בעל מנטליות חזקה, וכמי שהצליח להשרות ביטחון, להחדיר מוטיבציה ולגרום לכולם לצחוק, גם ברגעים הכי מאתגרים. מבחינתו, הייתה זו פריווילגיה לקחת חלק בלחימה ובהגנה על המדינה, והוא אמר תמיד: "אם אצטרך למות למען ארץ ישראל, זה מה שעליי לעשות". בנימין היה אדם חיובי, בעל אנרגיה גבוהה וכיפית, מלא באמפתיה ובעל יכולת הקשבה. תמיד היה שמח, חייך לכולם ועזר בכל מה שאפשר. הוא היה העוגן של המשפחה, היווה מודל לחיקוי לכל אחיו ואחיותיו, ומושא להערצתם. הייתה לו אהבה גדולה לנופים ולאוצרות הטבע של ארץ ישראל, ובעיקר למעיינות הטבעיים שפזורים ברחבי הארץ. עוד אהב לחקור, להעמיק וללמוד בעצמו, ונהנה לקרוא ספרים העוסקים בהיסטוריה ישראלית, מודרנית ותנ"כית, משפט יהודי ופסיכולוגיה. יישוב הארץ היה חשוב לו מאוד, ובחופשות מהצבא נהג להתנדב בחוות של יהודה ושומרון, לרעות את הצאן ולשמור על האדמות. הוא ראה זאת כמשימת חייו, הן כחייל והן כמתנדב בחוות, להבטיח שכל יהודי יוכל לחיות בשלווה ובביטחון בכל מקום בישראל. כחלק ממשימה זו, נטע וטיפח כרם סמוך ליישוב נווה צוף שבהרי בנימין, וחלם שיום אחד יזכו בני משפחתו וחבריו לשתות יחד איתו את היין שיופק מפירותיו. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. מהרגע הראשון השתתף הגדוד של בנימין בלחימה, ביצע פעילויות מבצעיות שונות וערך אימונים לקראת לחימה קרקעית ברצועת עזה. לקראת סוף אוקטובר, נכנס בנימין עם הכוחות הלוחמים אל הרצועה ולחם במשך ימים ארוכים במקצועיות, בעוז ובגבורה. בבוקר שבת, 18.11.2023, נקרא הצוות של בנימין להצטרף כתגבורת לכוח לוחמים אחר. הכוח היה בעיצומו של קרב מול חוליית מחבלים, שכמה מהם התבצרו במבנה סמוך וירו ללא הפסקה לכל עבר. מפקד הכוח החליט להיכנס למבנה עם לוחם נוסף, ובנימין, ששמע זאת, חבר אליהם מיד ואמר: "אתם לא יכולים להיכנס לשם בלעדיי, יש לי מקלע 'נגב'". שלושתם נכנסו אל המבנה, התחילו לסרוק את חדרי הבית, איתרו ונטרלו את אחד המחבלים, אך אוגפו על ידי מחבל נוסף שארב להם. בנימין נורה ונהרג במקום, וכך גם המפקד והלוחם שחתרו למגע יחד איתו. רב-טוראי בנימין מאיר ארלי נפל בקרב ביום ה' בכסלו תשפ"ד (18.11.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ושלושה אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. אביו, רוברט, ספד לו: "למי שלא הייתה את הזכות להכיר את בנימין, הוא היה שונא את כל זה שבאו לכבודו. הוא לא אהב תשומת לב. היה עניו. לא אהב שמזכירים את שמו. אבל הוא לא יכול לעצור אותי עכשיו. הוא היה מנהיג. היה לו חיוך שהאיר את החדר. הוא לא היה כמו נער מתבגר. היו לו עקרונות. היה חוזר אחרי אימון בצבא, מותש, אבל מעדיף ללכת לחווה שלה היה קורא בית, לעבוד עם הפרות ולעשות שמירה בשבת החופשית שלו. הוא היה גיבור. תמיד רצה להיות בפרונט". "בנימין שלנו בחור גיבור ואמיתי, חזק בגוף וברוח", ספד לו הרב איל יעקבוביץ', ראש ישיבת ההסדר בצפת. "בנימין עדין נפש בקול עמוק וביופי שובה לב... חיפשת חיזוק בעבודת ה' ואספת כל פירור כזה באהבה ובתודה. אדמת הארץ בערה בליבך. בכישרון נדיר של מלאכת כפיים חיברת את האדמה לה' יתברך בחיים של קדושה. לא יכולת להתפשר על פחות מהאמת, לגבי עצמך בחיים האישים שלך ולגבי העם והארץ. והכול בשקט עם עולם פנימי עשיר ויצוק... בנימין המאיר והחזק. בנימין המבקש אמת וטוב. המתנדב תמיד. הלב הבוער". בנימין מונצח באתר עיריית בית שמש. משפחתו הקימה לזכרו את "בית בנימין" בצפת – מקום למנוחה, התאוששות והתחדשות עבור חיילים קרביים, משפחות שכולות, משפחות שפונו מבתיהן וכל מי שסובל מהשלכותיה הטראומטיות של המלחמה. בנוסף, יצאה המשפחה ביוזמה המבקשת מכל עם ישראל לעשות מעשים טובים לזכר בנימין. המעשים נכתבו בספר שיצרה המשפחה, וכל דפיו התמלאו תוך זמן קצר. בישיבה התיכונית "צביה" באילת, שבה למד, מוקם חדר מוזיקה להנצחתו, ובו יוכלו התלמידים ללמוד נגינה, לנגן יחד, ליצור, להקליט ולערוך. לקראת פורים תשפ"ד, נערכה בירושלים מסיבה לזכרו, שכל הכנסותיה הועברו לצדקה. בנימין מונצח גם על ידי הארגון "Binyamin's BBQ Brigade" – "חטיבת הברביקיו של בנימין" – שמטרתו לעודד ולשמח חיילים באמצעות ארוחות ברביקיו, מוזיקה, הופעות של אמנים ובדרנים, הרצאות ועוד.