Asher-Masud Buzaglo

אשר, בן פריחה ומכלוף, נולד בשנת תש"י (1950), בקזבלנקה שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשכ"ג (1963). המשפחה השתקעה באופקים ואשר למד בבית-הספר החקלאי "אשל הנשיא". בימי נערותו נאלץ אשר להתמודד באתגרים שניצבו בפניו. היו אלה חבלי הקליטה והמפגש עם הארץ החדשה, אליה הגיע עם משפחתו בהיותו בן 13. אשר גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1969, והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות הוכשר לשמש כנהג טנק ונשלח לשרת בחטיבה 7. הוא היה חייל מסור ואיש-צוות מעולה, שניחן ברוח התנדבות והיה מוכן למלא כל משימה וכל תפקיד. בתחילת פברואר 1972 שוחרר אשר מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים בחיל השריון. ביחידה זו נקרא לתקופות של שירות מילואים והשתתף באימונים ובפעילות מבצעית. אשר נאלץ לוותר על שאיפותיו להמשיך ולרכוש השכלה ויצא לעבוד כדי לסייע למשפחתו וכדי להתבסס מבחינה כלכלית. בשנת 1971 עזב את אופקים ועבר לירושלים, ולאחר ששוחרר מהשירות הסדיר החל לעבוד בחברת בנייה פרטית. הוא השקיע מאמצים רבים וגילה מיומנות וכושר אלתור. בזכות כישוריו ומסירותו התקדם בעבודתו והפך להיות מנהל-עבודה באחד מאתרי הבנייה של החברה. אשר היה אדם שקדן וחרוץ, מוכן לכל עבודה קשה, איתן בדעתו ושומר בעקביות על עקרונותיו ועל השקפותיו. הוא סלד משטחיות, אהב לרדת לשורשם של דברים ובכל מעשיו נכרה נטייתו ליסודיות ולדייקנות, נטייה שהייתה מודרכת על-ידי שאיפה לשלמות. אשר היה אוהב חברה, בעל נפש עדינה ונדיבה ונכונות לעזור ולסייע לכל נזקק. הוא היה מקובל על חבריו ואהוד על צוות העובדים שבפיקוחו. בני משפחתו אהבוהו בזכות טוב לבו, חמימותו ונימוסיו. הוא הקדיש את שעות הפנאי שלו לנגינה והרבה לקרוא ספרי מופת. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים צורף ליחידה חדשה שלא הכיר, אך עד מהרה השתלב בין אנשיה והצטיין בתמיד ברוח חברית וביכולת מקצועית מעולה. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), באזור מחנות "אבו סולטן" בסיני, נפגע הטנק שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באופקים. השאיר אחריו הורים, חמש אחיות ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון: "אשר ז"ל שירת בחיל השריון. הוא היה חייל מסור וחבר נאמן, אשר היה אהוד על כל מי שהכירו". חבריו ליחידה הוציאו לאור חוברת הנושאת את השם "ההולכים ראשונה" ובה סיפור לחימתה של החטיבה במלחמת יום-הכיפורים וכן דברים על דמותו.