Yogev Aharon

Staff Sgt. Yogev Aharon, 20, a Golani Brigade soldier from Pardes Hanna, was killed on October 7 battling the Hamas invasion of the IDF Kissufim outpost.

Yogev was stationed at the outpost next to the Gaza border that Saturday morning. Awakened by the rocket fire, he ran for the on-base bomb shelter, and when he realized that Hamas gunmen had infiltrated the base, he took his weapon and positioned himself at the entrance, barefoot and in pajamas, according to an IDF eulogy.

The Hamas infiltrators threw grenades inside the shelter, several of which Yogev threw back outside, until they threw another explosive inside which blew up, killing Yogev and six others, including Staff Sgt. Teshager Taka, Sgt. Uriel Segal and Staff Sgt. Or Asto.

Yogev was buried in Pardes Hanna on October 11. He is survived by his mother, Nehama, and his four older siblings, Dean, Adir, Oren and Aviv. His father, Amir, died in December 2022.

Born and raised in Pardes Hanna, Yogev was always a determined kid, his loved ones said, and despite a gentle soul, always dreamed of a combat role in the IDF. He was a prankster and always ready with a joke and a smile, friends said, livening up even difficult situations.

He enlisted in August 2021, serving as a Negevist in the Golani Brigade. A year later, his father died, and Yogev felt the need to be closer to his family and stepped back from a combat role, transferring to serve in the Golani war room on the Kissufim outpost.

Yogev’s comrade, Roi, wrote that he was “a person who was always smiling, and causing everyone around him to smile and laugh. Any dark moments the platoon would have, Yogev knew how to turn to a funny and less dark moment… Even when Yogev left the platoon because he was needed at home, he was always a part of us and we were all waiting for him to come back.”

His close friend, Adir Romano, wrote on Facebook that Yogev “was a kid everyone loved… I’ll never forget how you would do an impression of me and laugh your real laugh.”

He recalled the last time he saw Yogev, when he came up behind him on his motorcycle “with your shy smile… you told me how you were waiting to get out of the army and take a trip to South America for a year… You told everyone that you didn’t have much left, just another four months.”

Yogev’s brother, Adir, wrote, “I have no words that can describe what is going on here. I still think I’m in some nightmare or bad dream that I will wake up from at any moment. I love you so much… I hope and believe that Dad is already welcoming you up above.”

בנם של נחמה ואמיר. נולד ביום ג' בטבת תשס"ג (8.12.2002) בפרדס חנה. בן זקונים, אח קטן לדין ינון, אדיר, אורן ואביב. יוגב גדל והתחנך בפרדס חנה. למד בבית הספר היסודי המקומי ובתיכון החקלאי "אורט" פרדס חנה. ילד יפה ושובב, עם חיוך ממגנט ונפש טהורה. "כשאני הכרתי אותו הוא לא היה מודע לכריזמה המטורפת שלו ולכוחות שיש בו", סיפרה עמית, שהייתה המחנכת שלו. "הייתי אומרת לו שהוא מנהיג, שיש לו יכולות של מנהיג, והוא לא האמין". מגיל צעיר, היה נחוש להצליח בכל מה שעשה, אף פעם לא ויתר לעצמו או על היעדים שהציב לעצמו ולא היסס ללמוד, לשאול ולנסות על מנת להבין ולהתמקצע במה שהוא עושה. אחד החלומות הגדולים שלו היה להיות לוחם בצבא, ולא היה מאושר ממנו כשהצליח להגשים זאת. ב-18.8.2021 התגייס לצה"ל ושירת בגדוד 51 של חטיבת "גולני" בתפקיד "נגביסט" – לוחם בחוליית החוד בעל מקלע מסוג "נגב", המצריך חוסן פיזי ונפשי רב. מהר מאוד הפך לאחד הלוחמים הטובים במחלקה, ואף קיבל תעודת הצטיינות על השתתפותו בשבוע לש"ב (לחימה בשטח בנוי). "יוגב ילד זהב", סיפרה עינב, שהייתה המחנכת שלו בתיכון. "היה לו מבנה גוף של לוחם, אבל הנפש שלו הייתה כל כך עדינה. הייתה בו גם המון צניעות וענווה, והוא היה כל כך גאה בעצמו על הגיוס לקרבי... היה שולח לי תמונות שלו מהצבא כמו גם את תעודת ההצטיינות ושואל אם אני גאה בו. הייתי כל כך גאה בו". המסירות והמחויבות שלו לתפקיד ולחבריו היו גבוהות במיוחד. הוא נתן מעצמו והשקיע, לא אהב להתלונן או לשמוע תלונות, ושימש כעמוד התווך של המחלקה. לצד הרצינות בה לקח את התפקיד, שמר תמיד על שובבות, קלילות והומור שאפשרו לו לקחת הכול בצורה חיובית ולהתגבר על קשיים ומשברים. תמיד נהג לומר: "החיים נותנים לך מאה סיבות לבכות, תראה להם שיש אלף סיבות לחייך". הרצון לשמח ולהצחיק את כל מי שסביבו היה אחד המאפיינים הבולטים שלו, וחבריו הרבים נהגו לקרוא לו "מכונה של סתלבט". "הרגע הכי זכור לי עם יוגב היה בשטח באימון", סיפר אחד מחבריו לשירות. "כל המחלקה הייתה גמורה ורצתה כבר לסיים את השבוע הקשה ורק יוגב חייך והצחיק אותנו והעביר את השבוע בצחוקים וזה עזר לנו לסיים את השבוע בסבבה. חקוק אצלי כמה שהוא היה אהוב בכל המחלקה והפלוגה, אין אחד שלא אהב אותו וצחק ממנו". "יוגב היה האיש הזה שנכנס לחדר כשכולם שבוזים ומתחיל להריץ צחוקים כמו שרק יוגב יודע", סיפר ישי, חבר נוסף לשירות. "באמת הוא היה פשוט בן אדם של אור, תמימות ופשטות טובה כזאת שרק בא לך להידבק אליו כל היום... תמיד ברגעי קושי היה מעודד וזורק איזה מילה שמעיפה אותך למרות הקושי של המשקל שעליך... חוויה שזכורה לי זה אימון לש"ביות בחרמון, כולם רועדים מקור ושבורים מהיום הארוך, פתאום יוגב מתחיל עם החיקויים שלו וכולם בוכים מצחוק ושוכחים מכל הקושי". בדצמבר 2022, הלך לעולמו אביו, אמיר. על מנת להיות קרוב למשפחתו בשעתם הקשה, ויתר על תפקידו כלוחם, אך סירב להצעה לשחרור מוקדם ובחר להמשיך לשרת ב"גולני" ולסיים שירות מלא. הוא הועבר לשרת בחמ"ל החטיבה במוצב כיסופים, הנמצא כשני קילומטרים מגדר הגבול עם רצועת עזה. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. יוגב התעורר משינה עקב מטח הרקטות ורץ למיגונית. כשהתברר שמחבלים חדרו לבסיס, לקח את הנשק, נעמד בפתח המיגונית, וכך, כשהוא יחף, לבוש בחולצה קצרה ובמכנסיים קצרים, ניהל יחד עם חיילים נוספים קרב יריות עם המחבלים. בשלב מסוים, המחבלים זרקו רימון לעבר המיגונית, יוגב תפס אותו והעיף אותו חזרה אליהם. כך קרה גם עם רימון נוסף שנזרק לעברם. מאוחר יותר, נזרק לעברם מטען גדול, יוגב ניסה להרחיק גם אותו, אך ברגע שהתקרב אליו המטען התפוצץ וההדף גרם למותו. במוצב כיסופים נפלו באותו יום שלושה-עשר לוחמים מגדוד 51 של "גולני" ושלושה לוחמים של יחידת "אגוז". סמל ראשון יוגב אהרן נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמים הצבאי בפרדס חנה. הותיר אחריו אם וארבעה אחים. על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "גיבור של אמא. אהוב שלנו. היית לנו עולם ומלואו. תישאר בליבנו לעד". אחיו, אדיר, כתב: "יוגב אחי הקטן והיקר שלי, אין לי מילים שיוכלו להסביר ולתאר את הגעגוע והכאב היום יומי שאני עובר בתוכי בכל יום מחדש. אני מצטער שלא הייתי איתך ולא הצלחתי לשמור עליך. העולם הוא אכזר, והחיים חזקים מהכול. אתה פרח יפה ומלא חיים, אני אוהב אותך המון ואדאג להנציח אותך עד יום מותי". "הכרתי את יוגב, בן אדם מלאך וטהור", כתבה חברה לבסיס, "הוא הציל את חברים שלו ואותנו, זכיתי להכיר בן אדם מדהים, לנצח הוא ילך איתי לכל מקום". "הייתי חייל בודד מארצות הברית במחלקה של יוגב", כתב מארק, "כמו כל חייל בודד לא היה לי אף אחד בארץ, יוגב וכל המחלקה היו לי כל דבר בעולם. יותר ממחלקה הם היו בשבילי. יוגב היה אחד היחידים שכל שבת כשהיינו בבית הוא היה מתקשר לבדוק שאני בסדר. כשהייתי חסר מהמחלקה כמה פעמים כי הייתי חולה, הוא היה מתקשר כמעט כל יום אפילו לדקה, לראות שאני לא בודד, להראות לי שאני לא בודד ושתמיד יש לי אנשים שאוהבים אותי לידי". "יוגב היה בן אדם שתמיד מחייך וגורם לכל מי שלידו לחייך ולצחוק, כל רגע שחור שהיה למחלקה יוגב היה יודע להפוך לרגע מצחיק ופחות שחור", כתב רועי. "יוגב היה לוחם מבין הלוחמים הטובים במחלקה, נגביסט שאף פעם לא מוותר!... גם כשיוגב עזב את המחלקה כי היה צריך אותו בבית הוא תמיד היה חלק מאיתנו וכולם חיכו רק שהוא יחזור. יוגב היה גיבור, תמיד ידענו שהוא כזה, ולכן לא היינו מופתעים מהדרך שבה הוא נפל, הוא תמיד היה שם את החברים שלו לפניו. מתגעגעים אליך אחי וזוכרים אותך תמיד, תמיד תהיה בלב שלנו. אני זוכר את החיקויים והשיחות איתו, תמיד ידע להצחיק את כולם. תמיד היה אומר לנו: 'אוי הנגב הזה', הוא תמיד היה אומר את זה בצחוק על ה'נגב' כשהיה לו קצת קשה ואז היה ממשיך כמו חיה. חשוב לי לומר שיוגב היה גיבור, וחשוב שכולם ידעו את זה". "יוגי. הכרנו אותך כשהגעת לכיסופים", נכתב לזכרו. "בחור יפהפה, מצחיק, דואג ותומך עם ערכים מדהימים. העולם הזה פספס אותך ובגדול. נפלת כשהגנת על החברים שלך בגופך. לתמיד תהיה הגיבור המיוחד שלנו, נזכור אותך לתמיד מלאך". באתר בית הספר החקלאי "אורט" פרדס חנה שבו למד, נכתב: "יוגב בוגר בית הספר מחזור פ"ג, יוגב קסם של ילד, אהוב, מצחיק, שאהב כל כך את החיים, הלך בטרם עת. נשבר לנו הלב". בחצר בית הספר הוקם גן לזכרו של יוגב. המחלקה בה שירת הוציאה חולצות לזכרו, עליהן הודפס המוטו שלו: "החיים נותנים לך מאה סיבות לבכות, תראה להם שיש אלף סיבות לחייך".