Ido Cohen

בנם של גיתית ודניאל. נולד ביום ב' בשבט תש"ס (9.1.2000) בירושלים. ילד שלישי במשפחה ולו שלוש אחיות – אביב, ניצן ונועה. עידו גדל והתחנך בירושלים. למד בבית הספר היסודי הממלכתי בפסגת זאב, אחר כך המשפחה עברה לגור בשכונת ארנונה והוא למד חטיבה ותיכון בבית הספר המסורתי בשכונה. למד במגמת ערבית. עידו היה נער שמח, מלא בצחוקים ובשמחה. חברותי מאוד, מוקף בחברים ובצחוק. בבית הספר היה אחד מחבורה של עשרה חברים קרובים, שהִרבו ללמוד ולבלות יחד. הוא גדל על אהבת הארץ, גדל על ערכים שלא מוצאים בכל בית. הפיץ אהבה ושמחה סביבו, מילא באור כל מקום שנכנס אליו. היה לו קשר חזק למסורת ישראל, סיפרו אוהביו: "דקלם את הברכה בשישי כמו בעל הבית, ונעל אותה עם ברכת המזון כאילו הוא כתב אותה בעצמו". מגיל צעיר עידו הִרבה לקרוא, והיה מאוד חכם. "הבחור ידע הכול על פוליטיקה", תיארו סובביו, "ילד בן תשע-עשרה שמכיר את כל ההיסטוריה הצבאית של ישראל על בוריה". היו לו דעות מוצקות בנושאים שעל סדר היום, והוא תמיד ידע על מה הוא מדבר. אהב מאוד את המדינה, יום העצמאות היה בשבילו היום הכי שמח והוא הקפיד להניף את הדגל בכל מקום שיכל, וכמובן לצעוק תוך כדי עד כמה הוא אוהב את המדינה. הקשר שלו עם הוריו ואחיותיו היה קרוב, ובכל מפגש היה הוא האחראי על המורל. סיפרו חברי המשפחה: "אירוח במשפחה הזו היה דבר שבשגרה, וכשאתה יודע שאתה מגיע לאירוח אתה יודע שעידו כבר ידאג למצב רוח. יחקה את עומר אדם בצורה הכי מצחיקה ומדויקת שתוכלו לדמיין, וכשצריך יחליט שהוא שָאולי מ'הפרלמנט' ויעלף את כולם מצחוק". לצד ההומור ידע להיות רציני, ידע להיות אוזן קשבת לכל מי שנזקק לכך, ותמיד ידע להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון. עידו שאף לשירות צבאי משמעותי ומאוד רצה להיות קצין. בעת לימודיו בתיכון הצטרף לאימונים בעמותת "אחריי", ואחרי התיכון בחר ללמוד במכינה הקדם-צבאית "דרך ארץ" בניצנה. כהרגלו, היה מוביל חברתי במכינה וכבש את לב כולם. במסע המסכם הלך בראש הצועדים, עם דגל ישראל ביד. הוא הקפיד לעצור כל כמה קילומטרים כדי להלהיב את כולם בשאגות, להרים את המורל ולסחוף אותם בהתלהבות שלו. ביום 25.3.2019 התגייס לצה"ל. עידו שירת בחיל השריון. הצטיין בשירותו, וקיבל ציונים גבוהים בכל המקצועות שלמד. במסע הכומתה היה כרגיל ראשון, שוב עם דגל ישראל ביד ושוב דואג לכולם. לאות הערכה קיבל בסיום מסע הכומתה את כומתת מפקדו. טוראי עידו כהן נפל בעת שירותו ביום י"ד בתמוז תשע"ט (17.7.2019). בן תשע-עשרה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות. אוהביו כתבו על מצבתו: "תמיד תהיה לי מלך העולם, תמיד עם החיוך הכי מושלם". "תכירו, זה עידו" ספדו אוהביו בעת שסיפרו על חייו ומעשיו, "עליו לא תשמעו לא בחדשות ולא באינטרנט, לא תמצאו שום תזכור עליו. על חיילים מהסוג הזה לא שומעים. אז אני פה כדי שתכירו אותו... עידו היה ילד כמו כולם, ילד של אימא ואבא. כשמדברים על גבר - מדברים על עידו... ביום רביעי האחרון הודיעו לנו שעידו כבר לא איתנו. זה סרט רע שהדמות הראשית בו לא קשורה אליו. עידו השאיר חור שחור, חור עם מלא שאלות לא פתורות, שאלות שילוו אותנו כל החיים". במכינת "דרך ארץ", שבה עידו למד, נערך טורניר כדורגל לזכרו. חבריו הקרובים מבית הספר בירושלים הפיקו ועונדים על זרועם צמיד לזכרו, ועליו הכיתוב "להיות בשמחה, לאהוב את הארץ, לכבד את האדם". עידו מונצח ב"יד לשריון" בלטרון.