Metanya Barlev

בן מרים ובן-ציון. נולד ביום כ"ב בניסן תשכ"ח (20.4.1968) בניו-יורק שבארצות-הברית, ובטרם מלאה לו שנה עלה ארצה עם משפחתו, ששבה מתקופת לימודים בחו"ל. מתניה ניחן בכשרונות מגוונים והתבלט בטוב ליבו, בנועם הליכותיו ובחביבותו. הוא למד בבית-הספר היסודי א.ד. רוטשילד ובישיבה התיכונית "נתיב מאיר" בירושלים. כבר מראשית לימודיו היווה בית-הספר מסגרת צרה לכשרונותיו, ולמרות הצלחתו בלימודים חיפש מתניה אתגרים נוספים. הוא התעמק בלימוד היסטוריה של עם ישראל, במיוחד בנושאי השואה ומלחמות ישראל, ובמקביל התמחה בטבע ובידיעת הארץ. מתניה הרבה לטייל בארץ, והכיר היטב את נופיה, שביליה, צמחייתה, עתיקותיה, מקומות היסטוריים בכלל ומקומות בהם התרחשו מלחמות ישראל. הוא הרבה להדריך חברים וחניכים ו"הדביק" רבים מהם באהבת הארץ. מתניה אהב מוסיקה: להאזין ולנגן. הוא היטיב לנגן במספר כלי נשיפה, והשתתף כמנגן בחצוצרה בתזמורת הנוער של עיריית ירושלים. תמיד נהג לשאת עמו כלי נגינה - קלרניט או לפחות מפוחית פה. מתניה אהב לקרוא ולכתוב. הוא נהג להעלות על הכתב את מחשבותיו, התרשמויותיו והוויותיו - לעתים בצורה מסודרת ולעתים על כל פיסת נייר שהזדמנה. מתניה מצא זמן גם לתחביבים אחרים: משחק השחמט, פתרון חידות מתמטיות, פתרון תשבצים, קיפול נייר (אוריגמי) ומעל הכל - צילום, ובכל אלה הצטיין. במהלך לימודיו בבית-הספר התיכון, היה פעיל מאוד בתנועת 'בני עקיבא', שבה היה חבר החל מכיתה ד'. מסגרת 'בני-עקיבא', שבה הדריך, מילאה תפקיד מרכזי בחייו. הוא היה מנהיג טבעי. חניכיו העריצוהו והושפעו מן הלהט שבו, מהתלהבותו, מאהבת האדם, העם והארץ, מעזרתו לזולת ומן העשייה הרבה למען הכלל. עם סיום לימודיו בכיתה י"א, עמד בהצלחה בבחינות הבגרות ועבר לישיבת ההסדר 'אור עציון'. בעת לימודיו בישיבה, התמסר לשתיים מאהבותיו - לימוד התורה וכיבוש הארץ ברגלים. מתניה נהג לנצל את חופשותיו כדי 'לחרוש' את הארץ לאורכה ולרוחבה - ביחידות, עם חבר או בקבוצות קטנות. אהבתו זאת מתועדת באוסף של צילומי נוף וטבע מרהיבים. ביוני 1988 התגייס מתניה, עם כלל חיילי ההסדר לחיל השריון. הוא נאבק כדי לשרת כחייל קרבי, למרות מגבלת קוצר הראייה - והצליח. לאחר הטירונות, אימוני הצמ"פ (צוות-מחלקה-פלוגה) ותקופה של שמירת קו, עבר מתניה לקורס הכנה למפקדי טנקים. בצבא וכמו במסגרות אחרות שבהן פעל, בלט באהבתו ובעזרתו לזולת, ברצונו לתרום ולתת את המיטב, ברצינות ובמסירות שבהן התייחס לכל שעשה. חבריו מספרים, שגם בתקופות לחץ וקושי, מצא זמן ללמוד ולעסוק בתורה - להזין את הנפש. ביום ז' באדר ב' תשמ"ט (14.3.1989), לאחר סיום קורס ההכנה למפקדי טנקים, בדרכו לייצג את יחידתו בחידון הארצי של צה"ל 'ידיעת הארץ ומורשת קרב' - נפל מתניה בעת מילוי תפקידו. מתניה הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי שבהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, אחות - גתית, אח - ישי ואחות - אורלי. משפחתו הוציאה שני ספרים לזכרו. הספר 'מתניה' כולל חלק מעיזבונו הספרותי העשיר של מתניה, מכתבים וצילומים וכן דברי חברים. אלבום התמונות 'הנוי והנצח' כולל מבחר מצילומיו של מתניה, המייצגים את אהבתו העמוקה לארץ ישראל.